יום הכיפורים הזה העלה בי מחדש שאלות, תהיות ודחף לחפש תשובה או תשובות.
היום יום מפגיש אותנו עם בעיות או אתגרים תלוי איך מסתכלים עליהם.
אלו יכולים להיות קטנים כמו חשבונות שיש לשלם בזמן ואלו יכולים להיות אתגרים גדולים כמו איך יוצרים עולם ללא עוני.
יש שאומרים שהבעיה המרכזית היום היא התחממות כדור הארץ והשינויים באקלים. אלו יוצרים תנועות ירוקות, המביאים לעולם דלקים הניתנים לחידוש, ומוצרים יעילים של אנרגיה חלופית. ההבטחה היא שמוצרים אלו אמורים לעזור לסביבה, למנוע מחלות, שטפונות, הוריקנים, ואפילו יאפשרו חיים ללא דאגה שכדור הארץ יוצף.בו בזמן, בארצות רבות אנו צופים בחוסרי שיא של מצרכים חיוניים יסודיים של החיים כמו אוכל, מים ובגדים. מומחים מדווחים שהכלכלה, לפי שעה, במיתון .
וכאן באזור שלנו מעצמות חברו יחדיו, לדחוף אותנו למדינה דו- לאומית ואנחנו מתמלאים חששות.
רובנו מתקשים לראות את המציאות אשר בה פלסטינים שהם קורבנות של משטרים ערביים מנוונים, נתונים ללא כלים בהתמודדות חסרת סיכוי עם או מול מדינה יהודית מערבית מתקדמת יחסית, הכופה עליהם סדרים ותנאים בהם הם לא יכולים לבנות את עצמם.
וכך בין המדינות הערביות לבין מדינת ישראל מקומם מכופף, צר וחסר עתיד אנושי סביר.
ואנחנו כאן על ידם מחנכים את הדור הבא,
מה אנחנו מציגים לדור הבא שלנו?עם מה אנחנו נשאיר אותם? עם אתגרים שאנחנו לא עמדנו בהם.
ואני שואלת מה לומר לנכדים שלי ? איזה עולם הייתי רוצה להשאיר להם ? מה אני יכולה לעשות כדי שהעולם שיוותר אחרי יהיה טוב יותר? מהם העקבות שהייתי רוצה להשאיר להם ?
אני מבינה שאנחנו צריכים להתוודות לילדים ולנכדים שלנו.
אנחנו צריכים לומר להם שאנחנו אחראיים וצריכים לעשות את החלק שלנו כדי לפתור את הרעב בעולם ויש לאל ידינו לעשות רבות למען למנוע מחלות, למנוע אסונות בכדור הארץ . כמו גם, לגשת באומץ לב אנושי לפתרון הסכסוך האלים באזורינו. למרבה המזל, אנחנו יכולים למנוע וליצור עולם טוב יותר .
זה דורש מאתנו מודעות וידע אודות עצמינו ואודות כל המתרחש, אנחנו מחוייבים לזהות את אתרי הכאוס וההרס, עלינו לראות את האלימות הטבועה במהלכים ההיסטוריים, הבולעים לקרבם את האנושות ומכהים את האנושיות.
בכל, במגה, במקרו ובמיקרו. כן, בכל מימד בחיים.
וכמו בציור של פרנסיסקו גויא, הצייר הקאנוני, תרדמת התבונה מולידה מפלצות.
המפלצות האפלות בכל תחום דרות בתת ההכרה ומשתחררות בהיעדר תבונה אנושית. מביאות לעולמינו הרס, הזועק לעורר את התבונה האנושית, לא להרפות, לא ליפול לפתרונות מצמררים, המתכהים באימתם ונראים לנו שאינם ניתנים להתערבות ולשינוי.
בציור מוצגת התנגשות בין שני עולמות: עולם ההוויה האנושית ועולם על.
האמן עצמו מופיע רדום ומצוי בחלום בלהה המתאר צבא מפלצות ועטלפים התוקף אותו. על השולחן עליו הוא נח רשום שם התמונה: "תרדמת התבונה מולידה מפלצות". כותרת המשנה של התמונה מפרשת את משמעות הכתובת: "הדמיון, בהיעדר התבונה מוליד מפלצות מחרידות; בהתחברו אתה הריהו אביה מולידה של האומנות".
האומנות למיניה ואומנות החיים.
נושא היצירה - הוא הכוח היוצר האנושי. התבונה היא אמצעי הביקורת ההכרחי אך הדמיון הוא הכוח היוצר.
הדרך היחידה אם כן להתמודד עם המפלצות היא לשלב בין הדמיון לתבונה וליצור.
רעיון זה נובע ישירות מהדיוניסי והאפולוני של ניטשה.
גויה מזהיר כאן מפני "הירדמות" של התבונה העלולה לגרום להפיכת האנושי למפלצתי.
מכאן מותר וכדאי להסיק, שבמקום בו מתרוצצות מפלצות , התבונה הסתלקה.
המפה האנושית הבלתי נראית והבלתי ניתנת לאחיזה, היא מפת תת ההכרה האישי, הקבוצתי, החברתי, התרבותי -של כולנו כאן על כדור הארץ. בה הסימבולי והממשי כפותים לתוך שפות מעוררות אימה.
מפה זו מוליכה אותנו לחשוד, לחשוש ולא להאמין כי ניתן להסיר את כוחות האימה מכל המציאות הכאוטית השוררת.
כן, אם נסכים לגייס מחדש את התבונה האנושית שהיא מכלול, מארג של רגש, דמיון, שכל ואינטואיציה, משם נוכל להתחיל מחדש או את החדש.
אם ננקוט באומץ הראוי, בעוז הרוח ונשכיל לשחרר את הסימבולים המנחים אותנו נוכל ליצור בממשי עולם אחר.
כן, נוותר על הציניות, ונתחיל להשתמש בשפות תבוניות, במלוא ההתכוונות האחראית, המחוייבת לשינוי, נוכל ליצור עולם טוב יותר.
אז בואו נודה,
שבידינו לשחרר את ההיאחזות הנוכחית, עם כל הקושי הכרוך בה.
ובכוחינו למצוא את הדרך עליה ויתרנו מזמן מבלי לתת את הדעת/התבונה.
כוכב של כתיבה וחתימה טובה 
שרה בכור
דרג את התוכן:
אכן, פוסט ראוי של חשבון נפש. ללא ספק הצגת את הבעיתיות שאנחנו נצבים בפניה בכמה היבטים לגמרי מדויקים. קשה לי רק לחשוב שהפתרון שאת מציעה באמת יביא מזור לכל התחלואים שבפניהם אנו נצבים. אבל נהנתי מההתחבטות שאת מבטאת. אין מה לעשות היום הזה מעורר אותנו להתחשבנות פנימית.
חתימה טובה