היום הכריז נתניהו שוב על קיצוץ רוחבי בתקציב "נתניהו יורק בפרצופו של האזרח הפשוט ומעדיף לפגוע בחינוך תלמידי ישראל וברווחת תושביה ולא בתקציבים המושחתים של המשרדים והשרים לענייני כלום" אלו דברי האופוזיציה הנלחמת בקיצוץ ( תניח לחינוך).
ביום הכיפורים קראתי את הספר 'המורה' של פרנק מק'קורט (מחבר הספר המעולה והידוע 'האפר של אנג'לה'), כבר בפתח דבר מביא מק'קורט, אשר שימש במשך 30 שנה כמורה ב'אמריקה' את התיאור של מערכת החינוך ושל מעמד המורה שם.
ראיתי לנגד עיני את האווירה שלתוכה גדל ראש הממשלה -
'באמריקה מעריכים ומתגמלים רופאים, עורכי דין, גנרלים , שחקנים אנשי טלוויזיה ופוליטיקאים. לא מורים. ההוראה היא המעמד הנמוך ביותר מבין המקצועות החופשיים. למורים אומרים להשתמש בדלת השירות או להיכנס מן הכניסה האחורית. אומרים להם איזה יופי שיש לכם כל כך הרבה חופשות. מדברים עליהם בהתנשאות ובדיעבד מלטפים את תלתלי הכסף שלהם. אה, כן, ההשראה שלי באה מאחת המורות שלי לאנגלית, מיס סמית. לעולם לא אשכח את מיס סמית. זקנה יקרה. היא נהגה לומר שאם היא השפיעה אפילו על ילד אחד בארבעים שנות הוראה, הכל היה כדאי. היא תמות מאושרת ואז נמוגה המורה לאנגלית רבת ההשראה בין הצללים האפורים כדי לחיות את שארית חייה מקצבת זקנה דלה ולחלום על הילד האחד שאולי הגיעה אליו. המשיכי לחלום, המורה. התהילה לא תבוא."
איני באה למצוא את נקודות ההשקה או את ההבדלים למתואר, אלא להצביע על התובנה שהגעתי אליה - ביבי לא יכול אחרת!
כמי שהתחנך במערכת חינוך פרטית המזלזלת בחינוך הציבורי, ביבי בטוח שכך זה צריך להיות!
בשעה שאנו מתרפקים, בצדק או שלא, על מערכת החינוך שהייתה בארץ, על 'המורים של פעם' ה'תלמידים של פעם' ו'ההורים של פעם', ביבי מתרפק על מערכת החינוך שבה הוא גדל, אותה הוא ראה בנעוריו ואותה הוא רוצה לראות בארץ. ייתכן שב'אמריקה' חל שינוי במערכת החינוך הציבורית, אולי, אבל לביבי זה בכלל לא משנה.
ביום ד' שעבר תאר ד"ר ניר מיכאלי את התהליכים הנמשכים של ההפרטה במערכת החינוך, ההולכת ומסגלת קודים של כלכלת שוק. הוא מסכם בכך ש"בהיעדרו של כוח חינוכי ו/או פוליטי שיעמוד על משמר החינוך הממלכתי, על הסדריו הארגוניים ומהותו הפדגוגית, סביר שמהלכי היישום של המדיניות החדשה יתקדמו בלא הפרעה. למאמר קרא 'הכלבים לא נובחים וההפרטה במערכת החינוך עוברת' .
הקיצוץ בתקציב היום רק ממשיך את הדרך.
לאה שידם משגת?! 
פוסטים אחרונים
דרג את התוכן:
אינני נגד הפרטה בכל מחיר. כשמדברים על חינוך שוויוני, אחיד, שוכחים את הקצוות ומחנכים לבינוניות. מדוע לא נטפח את המצוינים? האם יש בזה פסול?
אינני בקיאה בנושא, אך לדעתי יש מקום להקצות משאבים ולטפח קבוצות מיוחדות.