כותרות TheMarker >>

    ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

    כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

    ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

    אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתיים, ואפילו להיחשף למעסיקים פוטנציאליים.

    זה המקום לכתוב ולהשתתף בעשרות קהילות בנושאי כלכלה, אקטואליה, עסקים, תרבות ופנאי.

    ההרשמה לאתר לוקחת דקות בודדות, אם ברצונך להירשם לחץ כאן.

    קריירה וחיי משפחה.

    21

    אקטואליה  ילדים   משפחה   ניהול   ע   קריירה

    17 תגובות יום שישי , 9/10/09, 06:38


    ד"ר גיורא ירון הינו אחד מהמנהלים הנחשבים, המצליחים והמשפיעים בתחום העסקי והטכנולוגי . גם בעיני. קראתי בעיון רב את הראיון, המצוין, שערך עימו דה מרקר ערב החג האחרון. 

    את עיני צדה בעיקר התייחסותו  לדילמה המורכבת שבין ניהול קריירה תובענית לבין חיי משפחה וגידול ילדים. אני חייב להודות שמשהו מההילה של האיש התפוגגה בעיני בתום קריאת הראיון עימו.  

    להלן מספר ציטוטים מפי המנהל המוערך :  "מנהל שרוצה חיי משפחה לא יכול לעבוד בתחום שלנו"  להביא את הילדים ולקחת אותם מהגן ? תגידו- ירדתם מהפסים ? "  אני לא ראיתי קקי מימי "......

    את בנותי.. לא ראיתי בילדותן... יצאתי לפני שהם קמו וחזרתי לפני שהן התעוררו.." סוף ציטוט.  

    על תפיסת העולם שניתן לגדל ילדים בלי להיות שם עבורם צמחו דורות של קציני צבא ומנהלים אזרחיים ממוקדי מטרה, שלא ראו, שלא רואים שום דבר בעיניים, למעט הקריירה.  

    טעות לחשוב שגידול ילדים, בניית זוגיות, הקמת משפחה, הם לא מעניין "שולי ומטריד " שיש לעבור אותו.. העיקר לבנות קריירה. לא מזמן שמעתי טענה מעניינית באחד הפורומים, כאן בקפה דה מרקר, שהכסף הגדול שעושים אלו שלא משקיעים בילדיהם בזמן אמת, הולך לבסוף לטיפול ושיקום אותם ילדים שלא קבלו את מה שכל ילד זקוק וצריך- חום, אהבה, תשומת לב.  

    גם אני עוסק בניהול, גם אני  משקיע שעות אין סופיות בתפקיד, במקצוע ובקריירה תובענית, אבל- לא מוותר בשום פנים ואופן על חוויית גידול והתפתחות הילדים.  אגב, זה לא קל..אז מה ? על זה לא מוותרים ! זה לא קשור לאופיו של דור. זה קשור לאחריות. נתינת חום, אהבה וקרבה אמיתית לילדים הם השקעה שאין לה תחליף ומחיר.  

    מקוה שהמנהלים של היום, אנשי העסקים של היום, לא יוותרו על ילדיהם. גם אם הקריירה "עלולה" להפגע. לקריירה יש תחליף. תמיד. לחוויית גידול ילדים- אין.    

    addthis
    דרג את התוכן:
    21
    מומלץלא מומלץ

    תגובות

    shayerel
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    shayerel ‏9/10/09 08:00:


    אמת עדי

    אני בצעירותי הייתי ממוקד קריירה , עבודה ושאר מרעין בישין

    את הילדים הגדולים שלי בקושי ראיתי, שישי שבת חג וגם אז לא תמיד.....

    יוצא בראשון  ב 4 בבוקר , חוזר בשישי בלילה ...

    אבל הרגשתי את ההפסד שלי עם הבת האמצעית , ואמרתי  לעולם לא.

    עם הבן הצעיר שלי  אני לא מוכן להפסיד מאומה , החל מההריון , המשך בילדות שלו , אין הנאה טובה יותר מלקחת אותו יום יום לגינה , לבלות איתו שעה שעתיים של זמן איכות .

    אפילו כיום שהוא בן 13  אני לא מוכן לוותר ובכל משחק כדורסל שלו בליגות הנערים אני שם , משתתף , פעיל , תומך ואוהד.

    הילדים האלו הם הרכוש האמיתי שלנו , אז פחות טיפה כסף , אבל המון סיפוק בחיים , ובעצם זה כל מה שחשוב

    SHUSHA
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    SHUSHA ‏9/10/09 08:20:


    עדי יקירי,

     

    ריגשת אותי עד דמעות.

    זה הנושא הכי כאוב וקרוב לליבי...

    לא מזמן, עזבתי משרה הנחשבת לאטרקטיבית ביותר מכל הבחינות בדיוק מסיבה זו.

    יום אחד הבוס שלי אמר לי בשעת ויכוח: "לא מעניין אותי החיים שלך, לא מעניינת אותי הבת שלך..."

    מאותו הרגע איבדתי כל רצון להיות חלק ממקום העבודה הזה והודעתי על התפטרותי ביום למחרת.

    קיבלתי החלטה אמיצה אבל נכונה ביותר מבחינתי, שכרגע חשוב לי יותר להיות קרובה לבתי, להיות שם בשבילה, לגדל אותה עם כל המשתמע מכך, גם אם זה כרוך בויתור על שכר גבוה יותר, טייטל מכובד יותר...

    מיותר לציין שמצאתי מקום עבודה שמקבל אותי עם התנאים שלי, מתחשב בצרכים שלי ואפילו מתעניין בבתי...

    מה שגורם לי אושר באמת זו הבת שלי, יותר מכל דבר אחר בעולם :-) החיבוק הענק שאני מקבלת כשאני באה להוציא אותה מהגן, האושר בעיניים שלה כשהיא רואה אותי...זה שווה הכל.

    הילדים שלנו זקוקים לנו, בטח בשנים הראשונות בו הם מתעצבים ומתפתחים.

    תהיו שם בשבילם.

    עדי, תודה.

    סופשבוע מקסים.

    מורן.

     

    תותtoot
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    תותtoot ‏9/10/09 09:07:

    בוקר טוב עדי

     

    גם בקריירה וגם במשפחה אנו רוצים להשקיע זמן ואנרגיות 

    העניין בחיים הוא - איזונים ומינונים

    וכל אחד לפי סדרי העדיפויות שלו ותפיסת עולמו נותן מעצמו בכל תחום

    העולמות של קריירה ומשפחה משיקים זה לזה ולכן אין נוסחה מנצחת

    כמובן שהכל תלוי כמה תובענית העבודה שלך ואיזה מורכבויות יש במשפחה

    וזה משתנה מאדם לאדם

    אני חושבת שאין לשפוט אדם על הבחירות שלו

    אני מעריכה את הכנות של ד"ר גיורא ירון להציג את דעותיו,

    שעשויות לקומם חלק מהקוראים

    אבל יחד עם זאת אנשים בוחרים את בחירותיהם בחיים מטעמים אישיים

    והוא ביטא את דעותיו ועוד דעתם של אחרים שאינם מעיזים להגיד בפה מלא

    שהם אינם רואים את תמצית חייהם בהורות, אלא דוקא במיצוי והגשמה בעבודה

    אל לנו לשכוח, שגם אם האב אינו בבית כדי להיות שותף פעיל ומלא

    עדיין הוא תורם את חלקו ואוהב את ילדיו

    ויש גם אמא שדואגת לצרכי הילדים

    גם הדורות הקודמים התחנכו כשהאב יוצא לפרנס והאמא בבית עם הילדים

    אז יצאנו דפוקים???... (סליחה על הבוטות)

    ותחשבו על זה...

    ולמי שנקרע בין שתי העולמות של קריירה ומשפחה

    אני ממליצה לעבוד על האיזון העדין הזה עם מאמן אישי ולמצוא את הדרך

    בהצלחה! 

     

     

     

    שבת שלום

    רותי  

    mister farjun
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    mister farjun ‏9/10/09 09:53:

    עדי,

    העלית נושא חשוב מאד-תשומת לב,חום ואהבה

    שחסרים לילדי הורים קרייריסטים לעתים.

     

    מסכים אתך שלמרות לחצי הקריירה והשחיקה

    יש להקדיש לילדים ולהשתתף באופן פעיל בגידולם.

     

    יישר כוח.

     

    סופשבוע נעים וטעים וחג שמח. 

    miris123
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    miris123 ‏9/10/09 14:53:


    לא פשוט בכלל למצוא איזון.

    ואין תשובה נכונה אחת.

    מאוד תלוי במירקם המשפחתי

    וכמה בן /בת הזוג מוכנים לקחת אחריות משותפת על גידול הילדים, על המשפחה וגם על פרנסתה.

    מה שבטוח,

    אני לא מתגעגעת לימים (הלא ממש רחוקים)

    שבהם נאלצתי לבחור בין להשאיר ילד חולה בבית עם מטפלת/בייביסטיר לבין ללכת לעבודה ולרצות את הבוס.

     

    עופרשמיר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    עופרשמיר ‏9/10/09 16:56:

    מסכים איתך לחלוטין.

    לך כוכב.

    ליZי
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    ליZי ‏9/10/09 23:08:

    האבסורד בהתגלמותו...

     

    מקומות עבודה שלא מכבדים את ערך המשפחה ראויים לחרם.

    זה מקביל בעיני לסדנאות זיעה של עבדים במזרח הרחוק ובירדן...

    לדרוש מאדם ריחוק ו/או נתק ממשפחתו זה לרצות רובוט מתוכנת וממושמע.

     

    בואו נהפוך את החברה לצבאית ופעם בשבוע נצא הביתה מהעבודה...

    חרפה.

     

    ועוד לדבר על כך בגלוי. חצינו כל גבול מוסרי בעליל.

    irina zegerman
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    irina zegerman ‏10/10/09 10:15:

    כמה אתה צודק!

    אני מכירה אנשים רבים שילדיהם גדלים עם מטפלות והם רואים אותם בקושי בסופי שבוע. זה לא תמיד מתוך בחירה אלא לרב, מתוך הרגל לקדם את הקריירה ופחד לעצור ולהפסיד את ההזדמנויות העסקיות.

    אני פתחתי עיניים בגיל 35 כאשר הילד שלי בן 3 ואמנם עכשיו אני עובדת יותר אבל משתדלת לחלק את זמני בצורה כזאת שאוכל להיות עם הילד שלי ונהנית מכל רגע וגם הוא נהנה. אף אחד לא אומר שזה קל אבל שווה בהחלט.

    אני חושבת שלאנשים שנמצאים בתפקידי מפתח או בעלי עסקים, שבכל זאת רוצים להקדיש זמן למשפחה, קשה מאוד לווסת את זמנם ולעצור את המירוץ הזה.

    לדעתי, כל אחד צריך למצוא את שביל הזהב שמתאים לו באופן אישי.

    אורנה ע
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אורנה ע ‏10/10/09 11:06:

    אין תחליף לאושר שבגידול הילדים.

    אפשר להסתדר עם הכנסה יותר קטנה.

    לחזור לאחור בשביל לתקן לא ניתן ואת החוויה הנפלאה הזאת של גידול הילדים מפסידים בענק ולתמיד.

    בשביל מה להביא אותם לעולם אם לא נהנים מהם ונמצאים איתם?

     

    שירעד
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    שירעד ‏11/10/09 08:30:


    אחחחח עליך עם הפוסט הזה, אנחנו עוד נתחשבן :)

     

    בכל פעם שהנושא הזה עולה הדיעה שלי שונה

    וסביר להניח שמהש אכתוב עכשיו לא יהיה רלוונטי בעוד כמה ימים...

     

    אנחנו חיים היום בעולם כלכך שונה מהעולם שבו אנחנו גדלנו כילדים, ורואים דברים שעיניים שונות מילדינו

    הרבה יותר פלסטיק, הרבה יותר חומר, הרבה פחות נפש

    אנחנו מעריכים אחרת, שוקלים על מאזניים שכבר לא עוברים סלקציה בעולם שלהם

    אני לעיתים תוהה אם מערכת הערכים שלנו רלוונטית בכלל או שפג תוקפה

     

    עם כל הרצון שלנו להשקיע ב'מקומות הנכונים' ולשמור שסדרי העדיפויות שלנו יהיו תקינים

    זה כמו סיפור הביצה והתרנגולת...

    צריך להיות איתם כדי שיהיה להם... אבל כדי שיהיה להם צריך לעבוד ולא להיות איתם

    נכון שהנוכחות והקוואליטי טיים אמור לקבל משמעות וחשיבות מהותית יותר מפלייסטיישן 3

    לא חושבת שיש על זה ויכוח, לפחות לא למי שנולד במילניום הקודם

    השאלה היא האם זה יותר חשוב לנו או להם?

    האם הנוכחות שלנו תאשיר אותם יותר? האם הבחירה למתן קידום מקצועי תאשיר אותנו יותר

    או תתסכל אותו ברגע שנגלה שאותם סדרי עדיפויות שלנו היו אקוטיים

    לא גירדו את קצה הפיקא של ההתתייחסות או מערכת הערכים שלהם?

    לא פשוט בכלל

     

    אני חושבת שאדם צריך להיות שלם עם הבחירות שלו ואם ההחלטות שלו

    בלי שום קשר לתכתיבי החברה או למה שהשכן מלמעלה חושב לנכון

    במקרה הספציפי שלי, זה משתנה כל יומיים שלושה :)

     

     

     

    orlym101
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    orlym101 ‏11/10/09 17:47:


    כיום לצערי הילדים נהפכו לעול על הורים רבים ואפילו יש להם שם

    "ילדי המפתח והמיקרו גל".

    סדר יום של משפחה ממשפחת המנעולים והמפתחות מתנהל כך :

    השכמה  6:00 - צחצוק שיניים , ריב עם האחים , צחצוח שניים ,צעקות של אבא ואמא שהם מאחרים ותמיד   זה בגללם.

    7:20 - הילדים עומדים ע"י השער מחכים שביה"ס . הגן יפתח.

    לימודים עד השעה 13:30 -

    שעה המתנה לצהרון + איסוף

    במידה והילד בוגר ואינו הולך לצהרון - בתום הלימודים , הוא נוסע באוטובוס או הולך ברגל הביתה.

    בבית ממתינה לו ארוחת מיקרו- שניצל , פתיתים מאתמול , נקנקייה , או שהוא מכין לעצמו מלוואח .

    מכין לא מכין שעורי בית , מתחבר למחשב עד לשעת הגעת ההורים - ואז ....

    או שהוא ממשיך לשבת מול המחשב ולצטצט עם כל העולם ואישתו או שהוא הולך לחוג, חבר  , סרט וכו'.

    ארוחת צהרים בצהרון (עם כל אבות המזון והכולסטרול - נקנקייה, שניצל מטוגן, פתיתים , עגבנייה חתוכה וזית - בחורף מרק חם )

    17:05 - מגיע אחד מההורים , נרגן ומחומם , כי הוא ניתקע "בעבודה" , "פגישה עסקית" , פקקים והשד יודע איפה עוד - כולו מלא התנצלויות כרימון .

    17:15 לאחר שהילד חווה קצת את הבית (את השעורים הוא עשה בצהרון) הוא חייב ללכת לחברים .

    19:55 - מגיע ההורה ומלמטה מתקשר לנייד של הילד לרדת (לא משנה שהוא איחר והילד ניתקע אצל המארחים בגרון).

    20:30 לאחר מקלחת , ארוחת ערב (בתנאי שהוא לא אכל אצל החבר - בד"כ הוא כן).

    21:30 צעקות לכו כבר לישון , אנחנו עייפים  מתלאות היום.....

    בין לבין , יש חוגים , מסיבות ימי הולדת שצריך להקפיץ את הילד .

    שישבת הימים הכי מתסכלים בשבוע - בביה"ס יש טקס והבןבת מופיע צריך להגיע בשעה 8:00

    בשבת יש , פעילות של הורים  ילדים או פיקניק , אשר נערך ע"י וועד הורים.

    בסוף השנה ההורים  מתמוטטים , מלאים טענות כרימון , למה יש מסיבות בבית הספר ??? , למה צריך פיקניק משפחתי ,הרי מהעבודה אנו נוסעים פעם בשנה לאילת לבית מלון וזה מספיק בהחלט, למה אני צריך להסיע , לחברים , למסיבות , לימי הולדת , למירוץ אופניים לחוג בלט , קפוארה , אוריגמי ..

    בקיצור יוצא שההורים רואים את ילדיהם בממוצע שעתיים ביום !

    וגם על הזמן הזה הם מקטרים .

    מצד שני , היום מאוד קשה למשפחה להתפרנס ממשכורת אחת ועל כן שני בני הזוג , חייבים לצאת לעבודה

    ומה לעשות , יום עבודה הוא בן 9 שעות וזה למעשה כמעט כל היום .

    אמממה , מאוד קל לאנשים , "לברוח" מהמחויבות הביתית , כשהם בעבודה , הם בוסים , אהודים , שואלים לדעתם , לא מבקשים  מהם להוריד זבל , לפלות כינים מראש הילד, להכין ארוחת ערב, לעשות ביביסיטר, לעזור לנקות , להתמודד עם האישה, להיות עם האישה , להשקיע בזוגיות ,ועוד ועוד מטלות משעממות וטרחניות של החיים.

    שרית עוקד
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    שרית עוקד ‏11/10/09 20:40:


    עדי,

    הפוסט הזה חשוב ואמיתי

    כל הכבוד על הפוסט והעלאת הנושא החשוב הזה

    דור-ים
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    דור-ים ‏12/10/09 23:04:

    מי שלוקח על עצמו הורות כמטרה - חייב לעשות זאת נכון, להשקיע .

    ילדים לא גדלים לבד, ושני ההורים מחוייבים לאושרם.

    גישתך נותנת תקווה,ואין לי ספק שאתה אבא נהדר.

     

    מיכאלה
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    מיכאלה ‏17/10/09 16:04:


    עדי, כל הכבוד על הפוסט הזה

    דברים כדורבנות

    ואין לי מה להוסיף מלבד לחזק את רוח הדברים

    שירלי

    הדרומצ'יק
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    הדרומצ'יק ‏31/10/09 17:33:

    מאחל לך שתצליח בדרכך...
    הדרומצ'יק
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    הדרומצ'יק ‏31/10/09 17:39:


    רק שכחתי פרט אחד.

    מערכת החינוך שלנו רואה בפיתוח קריירה ולימודים ערך..

    ואילו משפחה משנית בחשיבותה....

    שרה המכשפה
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    שרה המכשפה ‏5/11/09 08:13:


    הרי לך

    כאילו את מחשבותי אתה קורא

    אני כל פעם מקבלת על הראש בגלל הדיעה שלי

    שכל הרעות החולות החלו כשהתחלנו לרדוף אחרי

    נוחות הטכנולוגיה היקרה

    במקום לדאוג למשפחתינו

    פעם אולי אכתוב פוסט משלי

    אבל בינתיים הרשה לי לשים את שמי

    כמצביעה עבורך

    שרית

    פרופיל

    עדי שטרנברג

    עדי שטרנברג

    נשוי למתי נומרולוגית מדהימה ואב לשתיים.מתמחה בניהול גופים ציבוריים.לשעבר,יו"ר א.הסטודנטים באונ' חיפה,חבר מועצת העיר ק.מוצקין,מנכ"ל הרשות לעסקים קטנים ובינוניים,מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח,מנ...

    רסיסי מידע

    תכנים שיתווספו לעמוד זה יופיעו ישירות כהודעות דואר, בעמוד האישי שלך או בקורא RSS חיצוני, על פי בחירתך.
    RSS בלוגRSS תגובות