10/10/09
מאז מות ביתי חיי קיבלו משמעות שונה.
אני מנסה לחפש את הסיבות לקום בבוקר.
אני בהישרדות !
לא הצלחתי להביע כלום:לא לכתוב, לא לצייר, לא לרקוד , פשוט איבדתי את כל החדווה שהייתה בי.
שאלו אותי השבוע האם אין לי נחמה בחיבוק מהבנות שנותרו , מאחיותיה?ואם לענות בכנות?התשובה היא לא.
כנותי אולי תישמע מזעזעת להורים רגילים אבל הגיונית להורים ששכלו ילד
האם יכול להיות נחמה לאובדן?לחוסר?
האם יש מה או מי שימלא את הגעגוע לאהבה לחיבוק לנשיקה?
לאהבה הפורצת מתוך הלב?
לתינוק שנשאת ברחמך 9 חודשים?(אצלי 7)שילדת ?
ללילות שערסלת בידיך כאשר כאבה לה הבטן
כאשר צמחו לה השיניים, כאשר נפלה , סתם התפנקה ,
כל הימים והלילות בבתי החולים, המאבק הארוך על חייך או סתם חיוכך
אלי במשך 15 שנים ......
אין לכך נחמה
החלל שנפער בלב הוא כמו חור שחור אין סופי
הוא כואב כאב ממשי בחזה
וזאת לא קלישאה לאמר כאב לב!
זה אמיתי !חשים את זה בחזה!
אני יושבת לצידך בבית הקברות ימים רבים ומנהלת איתך דיאלוג שהופך למונולוג
כי את לא משיבה לי .
ותמיד לפני שאני עוזבת אותך שם בצהריים לוהטים או בלילות קרים
ואני שואלת אותך "ברבי שלי, מי יחבק אותך עכשיו"?מי יכסה אותך הלילה כשקר כל כך? ,או מי ישקה אותך כשחם ולוהט בחוץ?
ואיך אני יכולה ללכת ולהשאיר אותך לבדך כאן?
יורד גשם ילדה וקר כל כך
זוזי הצידה מעט, תני לי מקום ליצדך ,
חבקי אותי אפילו רק עוד פעם אחת בידך הקטנות והמטופחות אחזתי אותן ידיים ביום מותך , היית כל יפה עם אצבעותיך הארוכות והעדינות , לק בהיר כמו שאת אוהבת .חיבקתי אותך שרועה על הריצפה 4 שעות,ניסיתי לחבק אותך כמו תמידאבל כבר לא החזרת לי חיבוק, כבר היית קרה כל כך ,ואני רק רציתי להרגיש את החום שלך...
ליטפתי אותך שעות, עצמתי את עינך ,שטפתי פניך, רציתי שתהיי יפה כמו תמיד,
עד שקרעו אותך בכוח ממני
תני לחוש אותך רק עוד פעם אחת
ולהריח את הריח שלא שכחתי
תאהבי אותי ילדה רק עוד פעם ,
תגידי לי שוב רק עוד פעם "אמא"
אני כל כך מחפשת סימנים
הייתי אצלך בלילה והדלקתי את כל הנרות שחברייך השאירו , חשבתי שאם כל הנרות ידלקו אולי אולי יקרה משהו
עמדתי שם בחשכה, חוששת מהמקום וכל קברך זוהר מאור הנרות .
וכלום לא קרה
אני יודעת ששום דבר לא יקרה,את תישארי לך שם טמונה עמוק תחת רגבי העפר הללו
והפרחים יכסו את הכל,
המלאכים והפיות מסביבך ירקדו ,יחייכו ,יושיטו ידיים, ורק את תשכבי לך שם בלי נוע
אני ידעת שאת הלכת ולא תשובי לעולם
חבריך שואלים אותי למה.?אין לי תשובה בעצמי, למה??
וזה לא נתפש
לא רוצה ללכת לא רוצה להשאיר אותך לבד
את איתי תמיד ,בליבי,בגופי,בראשי במחשבותי ,
בכל חושי
אני תמיד אריח את הריח שלך ,אשמע אותך לוחשת לי,אראה במקומך את המראות ואמשש את בובותיך במקומך
אני מתגעגעת אליך יפה שלי
את חסרה לי כל כך וזה כואב
כואב בלב
אמא
דרג את התוכן:
אין נחמה לאובדן הבת,
יחד עם זאת, למען בנותייך האחרות את חייבת לחיות.
איני מאמינה כי הזמן מרפא את הכאב, לא כאב של אובדן,
אך הזמן יקהה אותו ולו במעט.
דמותה והוויתה ילוו אותך ואת כל בני המשפחה יום יום שעה שעה,
בעיקר בזמנים "משפחתיים" שחסרונה יבלוט ויכאב שבעתיים.
אין לי מילים לנחם אותך,
שולחת לך חיבוק מחזק ועוטף עד שיבואו ימים אחרים.
יהי זיכרה ברוך!