כישראלי שסיים רק בשנה שעברה דוקטורט בגולה הדוויה אני עוקב כמובן מקרוב אחר הדיון על "בריחת המוחות" והיוזמות להחזרת מרצים ישראלים לארץ. אז אמנם הדוקטורט שלי במדעי הרוח, ומי צריך את זה כידוע, ויתרה מכך הוא מכיל כל מיני רעיונות חתרניים, ניואנסים פוץ מודרניסטים (טפו טפו) ושאר מרעין בישין, אבל אולי עם השוונג יחזירו גם אותי? ככה אתגנב לי בנחשול הכלכלנים והמהנדסים הנחוצים עד מאד, בלי שישימו לב? וברצינות, חוסר היכולת למצוא משרות באקדמיה בארץ מטריד אותי, כי זה אחד הגורמים שישפיעו על היכולת שלי לחזור לארץ.
אז אני קורא בהארץ בעניין שראש הממשלה גם הוא מודאג מנושא בריחת המוחות. נתניהו כמו נתניהו, דבר ראשון רוצה להנהיג "שכר דיפרנציאלי למרצים כוכבים", בעוד שהרוב המוחלט של אקדמאים ישראלים צעירים בחו"ל יסכימו, לדעתי, שעניין השכר הוא משני: הבעיה היא לא גובה המשכורת, אלא שאין תקנים. אבל נתניהו לא עוצר בזה, הוא הדגיש כי "צריך להקים גופים שיהוו שואב אבק לכל אותם חוקרים ומרצים ישראליים, ויחזירו אותם למוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל".
הדימוי של שואב אבק לא עושה לי טוב, אבל כאמור, העיקר הכוונה. אז מה הוא מציע:
"תכנית להקמת קרנות שיימשכו חזרה מרצים וחוקרים ישראליים מחו"ל".
נשמע נהדר.
"הקרנות ימומנו מכספי העולם היהודי."
אופס. כנראה שנתניהו לא עודכן. העולם היהודי השקיע במיידוף. הלך הכסף.
וגם אם נשאר לדודות מבוסטון קצת כסף, האם לא הגיע הזמן שמדינת ישראל תשלם על משהו? אולי את הטיפ לפחות נשאיר אנחנו, בארוחת החינם המתמשכת הזאת? האם לא הגיע הזמן, 130 שנים אחרי העליה הראשונה, להפסיק עם השנור? האם לא היה שם משהו בציונות שדיבר על לחיות על עמלנו ועל זעת כפנו? על להפסיק לחיות על ה"חלוקה"? למה שיהדות העולם תממן את החינוך הגבוה בארץ? למה? אולי יממנו לנו גם ארוחת צהריים כל יום?
מדינה שהתקבלה רק בשנה האחרונה לארגון הכלכלות המפותחות, וחושבת שאת האקדמיה שלה ימשיכו לממן זלמן ושושי גרינברג (קהילת פסדינה), ואת המעבדות נחמיה ופסיה זקס (ק"ק אורלנדו), לא חושבת רחוק.
דרג את התוכן:
לפעמים אני חושבת, ויש שחושבים כמוני, שמתאים להם שלא יהיו בארץ יותר מידי מוחות טובים, שישארו החלשים,
תראו באיזה גן עדן הם חיים באין מפריע...