למדתי במהדורת יום שישי של הערוץ השני כי יו"ר הכנסת ראובן ריבלין מצרף למסעותיו בחו"ל את רעייתו. הנושא ראובן ריבלין ומסעותיו אינו חדש לי – וכתבתי עליו לא אחת בעבר – אך הוא מעניין מכמה זוויות של התבוננות: תקשורתית. פרלמנטרית. ציבורית.
הנה כי כן וטוב שכך – הערוץ השני גוזר עכשיו גזירה תחקירית שווה בין ימין לבין שמאל. חוקר וחושף את סוג הריפוד בסלון של דליה איציק – ואינו נרתע גם מבדיקת חשבון הנסיעות של הבא אחריה ומי שכיהן גם לפניה – ראובן ריבלין.
ובכל זאת נותרו לי כמה שאלות תם.
שכן, כאשר עיתונאי מתבונן בסיפור עיתונאי הוא מחפש בו את המניע. מחפש את מארג האינטרסים שמאחורי הידיעות.
מי העביר מה דרך איזה שדלן או מקורב. מי במערכת קידם ידיעה של מי ומי דחק ידיעה/תחקיר לשוליים או לא הכניס אותה בכלל- ואם עכשיו, למה עכשיו. מה בא כמסר מעובד ומוכן להגשה מתוך דוברי הממסד פנימה, ללא ניסיון עיתונאי של ממש לנתח את החומר לפני הגשתו - ומה בא כדי לנגח את הממסד מבלי שנבדק והוצג במלואו ובדרך יסודית.
מי סומן כמטרה נעה. מדוע הוא סומן כמטרה כזאת והאם יש בסימון סגירת חשבון. היכן היה ה"תן" בצורת הדלפה והיכן בא ה"קח" בצורת מחמאה המציגה את המדליף במיטבו מבלי שהדבר יעשה מפורשות. לפעמים - היכן בא תשלום מאוחר, מתוחכם מאד, על הדלפה שבוצעה לפני ימים.
עולם שלם ומרתק של יחסי כח, ניהול חשבונות של שנים, אהבה ושינאה. עולם של מערכת יחסים מורכבת בין נבחרי ציבור לבין אנשי תקשורת.
שאלות:
א. כאשר סיפור עיתונאי מציג עלילה פשוטה וקליטה שיש בה גיבור ויש בה אנטי גיבור – האם מביא הסיפור חייב לתאר בקצרה את מערכת היחסים שבין השניים? האם הוא חייב להתייחס למניע העשוי/עלול להפעיל את "הגיבור"?
בכתבה דנן הגיבורה היא היועצת המשפטית לכנסת נורית אלשטיין והאנטי גיבור אמור להיות ראובן ריבלין. היא התריעה על כך שאסור לצרף בני/בנות זוג לפמליית יושבי ראש במסעותיהם עוד בעידן דליה איציק – אך ריבלין עשה ועושה זאת לתיאבון.
הדיווח התקשורתי של ערוץ 2 במהדורת הייצוג שלו – ספינת הדגל שלו - אינו מפרט ולו גם במילה אחת את מערכת היחסים המורכבת מאד בין ריבלין לבין אלשטיין. הדיווח הזה הוא חלק מן הסיפור - והוא חסר.
ב. כאשר סיפור עיתונאי מציג תופעה כביזבוז כספי ציבור – או בשתי מילים שחיתות בצמרת – האם הוא חייב להציג במקביל מבט השוואתי על מנת שהצופה או הקורא יוכל להבין ולגבש את דעתו על חומרת התופעה.
כך בין היתר: האם מקובל בישראל כי אלה הקרויים סמלי שלטון – ראש ממשלה, נשיא, יו"ר כנסת – יצרפו את נשותיהם למסעות ייצוג. האם מקובל בעולם הדמוקרטי הרחב כי נשות נושאי תפקידים במעלה זאת יצורפו לפמליה. שכן, עד כמה שידיעתי מגעת ואני אתנצל על טעותי אם אלמד אחרת - צירוף נשות נושאי משרה לנסיעות ייצוג על חשבון משלם המיסים הוא נוהג מקובל גם במדינות מתוקנות.
ג. כאשר סיפור עיתונאי מנסה להיות פשוט, קליט ומובן – האם הוא פטור מהצגת רקע נוסף רלבנטי בנושא המרכזי שלו?
היועצת המשפטית של הכנסת קבעה בהנחיה בעל פה כי אין לצרף את אשת היושב ראש למסעותיו – כדי לחסוך כספי ציבור. אם אינני טועה – היועצת המשפטית לכנסת היא בין שיאני השכר הקבועים בשירות הציבורי. מדובר במשכורת העולה על 50 אלף שקלים חדשים לחודש. כך גם – למשל – משכורתה של נושאת משרה בכירה אחרת בשירות הציבורי- נציבת קבילות השופטים לשעבר.
משכורות עתק אלו נקבעו על פי רצון המחוקק בעיקר כדי לשמר – אני מניח – מעמד ואי תלות של הנושאים והנושאות בעולן. עדיין פתוחה לדיון השאלה האם מי שרואה את עצמו זכאי למשכורת כזאת מן הקופה הציבורית יתקבל בציבור כקובע הלכות בכל הקשור לצניעות בצמרת.
האם ניתן לדחוס את כל הנושאים האלה לסיפור טלוויזיה של חמש דקות לכל היותר? אפשר –אך זה עלול לסבך סיפור קליט.
נחזור אחרי הפרסומות.
למעלה: ריבלין ותדמיתו. בפינה משמאל - בארוע נפרד - היועצת המשפטית שהתריעה.
צוות המוכשרים של "פלאש 90" קלט ותיעד.
דרג את התוכן:
תודה על ההצצה אל מאחורי הקלעים ...(ואני, לתומי, חשבתי שזה סתם עשוי לעניין את הציבור )