לאחר שלושה ימים בועידת הנשיא, דבקה בי מהאווירה האופטימית. לא שהרכבתי מחדש את המשקפיים הורודים, אלא שהייתה לי ההזדמנות לעצור ולראות את הדברים מנקודת מבט נוספת. אני מרגישה שזכיתי .
בערב הפתיחה הסתובבתי בתערוכה על הישגי המדע והטכנולוגיה עם מבט לעתיד (תאי גזע, אנרגיה חלופית, טכנולוגיות מים ועוד..), ראיתי את הסרטון על הישגי ישראל ובעיקר שמעתי את דברי הנשיא, אשר הביא את החזון וזכה לתשואות רמות מבאי הכנס מהארץ ומחו"ל.
חזרתי למחרת בבוקר לתלמידי ודיברתי על כך. על כך שאנחנו ניזונים מהתקשורת אשר מביאה בעיקר את הרוע, ולאחר שבוע מלא מעשי רצח מזוויעים ,אנחנו בתחושה מאוד קשה לגבי הארץ שבה אנחנו חיים. אמנם לאחרונה עצרנו לרגע וליום אחד התמלאנו גאווה לאומית, בעקבות פרס הנובל שזכתה בו פרופ' יונת, אבל מעבר לכך אנחנו לא מרבים לדבר על ההישגים שבהם אנחנו יכולים להתגאות ולזקוף קומה, ויש לנו רבים כאלה.
בפאנל על ההשכלה הגבוהה, קם בחור צעיר, בוגר תיכון ושאל את חברי הפאנל איזו סיבה יש לו להישאר וללמוד כאן, חוץ מציונות. ענה לו פרופ' מנואל טרכטנברג "ציונות? זה לא דבר קטן. זו הסיבה שהגעתי לכאן, אהבת המולדת , הדחף לגדל כאן את הילדים , זה דבר עצום שיש במדינה". מעבר לכך שידר פרופ' טרכטנברג את המסר כי מערכת ההשכלה בשלה לשינוי וזו התחושה שלו גם בעקבות ישיבת הקבינט האחרונה בנושא.
אתמול התקיים פאנל בהנחייתה של עינת וילף "צעירים מחוללים שינוי". צעירים שכל אחד מהם קם ועשה שינוי בתחום שלו. הם מקור הגאווה. יקיר שגב, חבר מועצת ירושלים מייסד ארגון 'רוח חדשה' דיבר על המניע שלו לעשות שינוי. ציונות היא חלק מזה, גם אם בבית ספר לא דיברו איתו על כך כי "אם המורה הייתה רוצה לדבר על ציונות מישהו היה מרים את היד ואומר 'המורה זה לבגרות' ?" הייתה ביקיר את התחושה שצריך לעשות משהו והצעירים יכולים לעשות את זה. זה נפל על קרקע פורייה.
כשרואים את הצעירים שקמו ועשו שינוי - רוני פלמר שהקים את תנועת אור להתיישבות בנגב ובגליל, עדי אלטשולר מקימת תנועת הילדים (המוגבלים) 'כנפיים של קרמבו', רייצ'ל פיש מארה"ב דוקטורנטית להיסטוריה שהצליחה למנוע מאוניברסיטת הרוורד לקבל תרומה מתורם שהקים תנועה אנטישמית, מהא זחאלקה מסאלחה (אשר אוטוטו ילדה את תינוקה במהלך הכנס....),ואשר הקימה את המתנ"ס בכפר קרע ופועלת להנחלת תרבות לנשות הכפר ועינת ווילף ("תנו למורים ללמד" ). אתה יושב מתפעל ואומר 'יש עתיד, יש מקום לאופטימיות'.
בדרך לכנס וממנו ישבתי עם רופאה צעירה , עולה חדשה, אשר עובדת כבר חצי שנה בהתנדבות בבית החולים, משום שאין תקן להעסיק אותה (למרות המחסור ברופאים!) ולמשרד הקליטה נגמר התקציב המיועד ל..
במקרה אחר, הייתי כותבת פוסט מתקומם בנושא.
כשנפרדתי ממנה זה היה,כאמור, לאחר שנדבקתי באופטימיות 'זה בטוח יסתדר. לא יכול להיות אחרת'. כך אמרתי לה, והתכוונתי.
נתניהו - "לבטל את התלות העולמית בנפט" (והקשר לחינוך)
פוסטים אחרונים
דרג את התוכן:
טוב לקרוא אותך אופטימית עד קצות אצבעותייך:)
גאה בך!
רחל