המופלצים - רשימה ראשונה
צעד קטן למו פלצת - צעד גדול לקהילת הקפה. אני חשה שתקופת ההמתנה למוצא פוסטי מזכירה למי מן הקוראים הוותיקים את ימי ההמתנה של לפני מלחמת "ששת הימים", או להבדיל מאות הבדלות, את תקופת ההמתנה עד לסילוקו של הנשיא קצב מתפקידו הרם אל ספסל הנאשמים בעבירות מין כלפי אחיותיי.
אני חייבת להודות שזכיתי בעת האחרונה ללא מעט אזהרות, לבל אפר את חוקי האכסניה, קבלתי איומים סמויים ומרומזים, חלקם אפילו נעימים עם הבטחות, הצעות פיתוי והשאה, אך סמכו עלי, אישה מבוגרת איננה נופלת בפח.
שירים, חרוזים ולהטוטי מילים
קדימון לא רע לפרק זה פירסמה העלמה "מחשבות שבלב" אצלה בבלוג ואין לי אלא לשגר אתכם אצלה, הקפה עליה, ולהמשיך מכאן אל מופלצי הקטגוריה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1278394
עוד אקדים ואומר שלהעתיק שיר מפורסם של משורר או יוצר אחר ולצטטו כראוי מבלי להוסיף מילה משלך - זו פלצנות. זאת התהדרות בנוצות טווס לא לך. יש לא מעט שחשים צורך עז לפרסם והרבה, שאין הם מבינים שהאיכות מנצחת את הכמות, ומוצאים פתרון פלצני, ללא כל מאמץ או יצירתיות מצדם. אנחנו יודעים לקרוא ספרי שירה, שירים, פיזמונות ואפילו שירי ילדים. לפרסם פוסט שכולו ציטוט - זוהי פלצנות.
הפעם בחרתי להביא לכם כמה דוגמות פלצניות בתחום השירה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1284402
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1285628
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1284845
אחרי שקראתי את השורות הללו, חשתי איך משורה לשורה הולך ופוחת האינטלקט שלי ומצטמצם למימדים מדאיגים. כשהגעתי לשורה האחרונה חוויתי ירידה דרסטית בשיעור האיי-קיו שלי למשך כמחצית השעה. השימוש במילים אולטרה גבוהות גורם לי לאפופלקסיה ואני חשה גירודים באזורי האפיצות והמוקפצות.
הכותבים האלה יכולים להיות כותבים מוכשרים ומוצלחים, רק שהפעם הם התפלצנו. אין ספק שלכל אחד מהם המוני מעריצים והם משופעי כוכבים ירוקים - מיי פוט.
פרוזאק וסיפורים קצרים
אם יש משהו שמוציא את כל הרוע הקמאי שמתחבא עמוק בפנים זה פוסטים שמחקים את דן בן אמוץ: "קמתי, התרחצתי, התלבשתי..." החיים הפרטיים שלך ממש לא מעניינים אותי. לו רציתי הייתי מתחברת לפייסבוק או לטוויטר או לכל המעדכנים המידיים שהיו מספרים לי בזמן אמת מתי אזלה שפופרת השיניים שלך. קפיש?
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1288303
מופלצות לשמה
קטגוריה זו נכתבה בזהירות ראויה. לכאורה היא מותירה לי להביא כל ציטוט שהוא מכל סוג, וזה נראה לי חיוני. כמו אותה התלבטות יומיומית של איזה נעלים להתאים לחצאית, ואיזה תיק הולך עם זה, כך התלבטתי בעניין הקטגוריות. פתיחת הקטגוריה תותיר לי הזדמנויות להציב בפניכם כל מה שלא ניתן היה לצפות לו מראש - אך ראוי להיות מוצג בפניכם.
מכירות את הפרסומת של איחוד ישיר? אישה מתקשרת לבקש הצעת ביטוח והפקידה עונה לה ובסוף הדו-שיח מוכרזת הודעה חשובה: "שיחה זו נערכה בהתאם לשיחה אמיתית שהוקלטה". כך לא מבזים את אותה פקידה בחברת הביטוח, אין פוגעים בפרנסתה ויחד עם זה מביאים את העובדות בפני הציבור.
הפעם בחרתי להציג תגובה ברוחה, אפילו לא לצטט במדויק על מנת להקשות את זיהוי המקור מפאת כבודו. המדובר הוא בתגובה לפוסט בבלוג מפורסם, ענייני ורהוט:
"אין לי מה להגיד על מה שכתבת.
אולי אם תסביר לי יותר אז אוכל להתייחס.
ככלל, הדברים שלך מאוד לא ברורים לי בכלל.
זה כל מה שהיה לי להגיד".
ואני שואלת, למה? בשביל מה הייתה צריכה התגובה הזאת לצאת לאוויר העולם אלמלא היא שחרור של נפיחה ראויה להקלת הלחץ בבטן? 29 מילים שאינן אומרות דבר - זו פלצנות בעיני. לא חייבים להגיב אם אין מה לומר.
באחת התגובות בפוסט הקודם שחררה ציידת כישרונות לינק לפוסט מופלץ שיכול להיות שלא ראיתם:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1274304
ועוד בקטנה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1286458
כמה עבודה הושקעה בפוסט המורכב ורב המימדים הזה?
ברור שנהניתם - ספרו לחבריכם!
ומה תעשי לה? 
דרג את התוכן:
אל תזלזלי באמנות הצימצום:)
היא מקפלת בתוכה הרבה מופלצות מהסוג שאת מביאה כאן.
היא לא מבלבלת ת'מוח כמו השאר. :)