פריס?
אפשר להסתובב בה במשך שבועות.
אבל מה קורה אם יש רק יום אחד?
או אפילו פחות מכך?
לא הכל אבוד.
לא, אני לא מתכוון לקפיצות מאתר לאתר רק כדי לסמן "וי", אלא באמת להנות מהיום.
אז איך בכל זאת עושים את זה?
בואו ננסה.
עשר תחנות (בלי קשר לעשר טחנות), לא יותר.
תחנה ראשונה: לנשום את ניחוחות העיר
כל מה שצריך - לצאת מתחנת הרכבת (נניח רכבת צפון - Gare du Nord), מהמונית, מהתחתית, ממה שזה לא יהיה - ולנשום את העיר.
חובבי הז'אנר יכולים אפילו לנשק את הקרקע כמו אריק אינשטיין ואורי זוהר ב"לול", אבל לא ממש חייבים.
תחנה שניה: Sacré-Cœur
נכון, כולנו היינו כבר ב- Sacré Cœur. יותר מפעם אחת.
אבל איך אפשר לוותר על הליכה בסמטאות (ע"ע "לנשום את ניחוחות העיר") ולעלות במדרגות לכיוון הכנסיה?
ואם אסור לצלם בפנים (באמת אסור!), איך אפשר לוותר על תצפית מרחבת הכנסיה לכיוון העיר?
תחנה שלישית: Montmartre
אין צורך לנסות לבטא. נניח שקוראים למקום מונמארט, אוקיי?
5 דקות הליכה מ- Sacré Cœur.
גם כאן כולנו כבר היינו... אבל איך אפשר לדלג על המראות האופייניים רק לכאן?
וכמובן אספרסו קטן על שולחן בגודל מתאים? (תשכחו מקרואסון. קרואסון אוכלים כאן רק מוקדם בבוקר)
אבל מספיק להתמזמז. הזמן קצר והפריס מרובה. עכשיו אפשר לדשדש או להתגלגל במורד הסמטאות על לכרמלית הקרובה (שנקראת כאן בכלל Metro) עד ל...
תחנה רביעית: שער הנצחון
אז מה אתם אומרים, שער הנצחון קצת.. איך לומר... נדוש?
אולי נדוש לראות אותו מן הרחוב.
אבל האם נדוש גם להיפרד מ- 8 יורו ולטפס במעלה 280 מדרגותיו?
או לתצפת ממנו לכל הכיוונים?
או לתצפת על המתצפתים?
תחנה חמישית: שאנז אליזה
לא חייבים לשיר אבל בפירוש אפשר.
לא ממש תחנה, יותר מסלול. אז מה?
ואם בהתחלה הרחנו את העיר... בשאנז אליזה אפשר להריח את כל אלה שבאים להריח את העיר.
כולם הולכים ממקום למקום, כולם ממהרים.
גם אנחנו, אבל לא נוותר על ההליכה, אה?
כמובן שאפשר גם באמצע הכביש :)
תחנה ששית: ככר קונקורד
בינינו?
לא ממש מעניינת.
יש כאן בעיקר כביש, מכוניות, אוטובוסים.
אה, כן, וגם קצת אובליסק... ומה זה ברקע?
לא. מגדל אייפל לא ברשימה.
יום אחד וזהו, זוכרים?
תחנה שביעית: גני טילרי
בגני טילרי יש גזלן עם כריכי קממבר מדהימים.
אבל שרותים כנראה שאין כאן.
אחרת אי אפשר להסביר את השחפים העושים בפסל כבשלהם
או את הבחור העושה במים כבשלו
לדעתי השרותים הקרובים נמצאים בלובר הסמוך, אך נוותר עליו הפעם (סליחה...) ונמשיך...
תחנה שמינית: לאורך הנהר
שוב לא ממש תחנה. פשוט להיצמד לגדת הירקון (שבצרפתית נקרא בכלל סיין) ולצעוד מזרחה,
תחנה תשיעית: האי
כשמגיעים אל מול Île de la Cité, נחצה את הירקון לכיוון קתדרלת נוטר-דאם.
כאן דוקא מותר לצלם
וכן, גם כאן אפשר לטפס!!
ועכשיו... הערב מתקרב, עדיין לא הספקנו את כל מה שרצינו.
מה חסר?
כמובן!
תחנה עשירית: הרובע הלטיני
לרובע הלטיני אפשר להגיע אחרי צעידה קלה לאורך הגדה הדרומית של הירקון הסיין, שמשום
מה נקראת כאן הגדה השמאלית. רק בלי פוליטיקה, אה? 
דוכנים של מוכרי ציורים ושאר עבודות אמנות
- עד לרובע הלטיני.
אפשר להסתובב כאן עשרים דקות ולרוץ לרכבת שתחזיר אותנו ל___ (נא להשלים את החסר), אפשר גם להשאר עד שהרובע מתעורר - בתחילת הלילה.
ואפשר גם לחתום כאן קבע, אבל אז זה כבר לא יתאים לכותרת שלנו...
Au Revoir Paris
כל הזכויות על התמונות והטקסטים שמורות.
דרג את התוכן:
עמית, כיף של יום בעשר תחנות...על גדות הירקון...
הרגשתי ממש אבל ממש בבית...
הגשה שלך מקסימה עם המון חן וחיוך.
תודה רבה רבה :)))