שר החינוך גדעון סער צוטט השבוע כמי שאומר "כי הוא חש שהציבור צמא לחינוך המבוסס על ערכים ועל המסורת היהודית וכי ערכים אלו הם המטרות המרכזיות של משרדו." אחרוג הפעם ממנהגי ואספר על מקרה שקרה לי בכיתת החינוך יום לאחר שנאמרו הדברים (בדרך כלל אני לא נוהגת להתייחס ספציפית לתלמידי, מטעמים מובנים, הפעם אני לא יכולה להתאפק).
קצת רקע :
כיתת החינוך שלי מונה 36 תלמידים. אנחנו נפגשים פעם אחת בשבוע לשעת חינוך. עם חלק מהתלמידים זו השעה היחידה שאני נפגשת ככיתה (בכיתה יא לא כולם לומדים ביולוגיה).
לא אתבייש ואומר שהתנהלות השיעור לעיתים בעייתית. ראשית אין מבחן , לא מקבלים ציון ונובע מכך שהאווירה יותר חופשית. ושנית - זה שיעור שבו אמורים להעלות נושאים לשיחה ולדיון, אקטואליה, ערכים ונושאים 'חינוכיים' אחרים, אבל בקבוצה גדולה של תלמידים, בכיתה טמפרמנטית (חיובית!), השיחה הופכת לא אחת לרעשנית ואני נאלצת להפסיקה. לחילופין 'עבודה' בקבוצות בעייתית פיזית, בגלל מספר התלמידים הרב.
ולמקרה שקרה השבוע:
קבוצה של תלמידים הייתה אמורה להתחיל את הלימודים, באופן חד פעמי, בשעה השלישית. רצה המקרה והשעה המדוברת היא שעת חינוך. התלמידים החליטו שאם כבר אז כבר..ו 'דילגו' על השיעור. הגיעו לזה שאחריו.
שיעור החינוך המדובר עסק בהכנה לפעילות של יום הזיכרון לרצח רבין, וכלל גם נושאים ערכיים. השיעור התנהל על מי מנוחות, בנוכחות 2/3 מהתלמידים בלבד, והדיון קלח.
הרגשתי שהנושא יותר מידי חשוב מכדי שהתלמידים ש 'הבריזו' לא ישתתפו בו, מה גם שלא הסכמתי עם הדין שהתלמידים עשו לעצמם והחלטתי לא לעבור לסדר היום: במקום שיכנסו לכיתה לשיעור הבא, לקחתי את אותה קבוצה ש 'הבריזה' לשיעור חינוך נפרד (בתאום עם המורה שבאה אחרי). ישבנו מסביב לשולחן גדול בחברותא וניהלנו את אותו דיון שהתנהל שעה אחת קודם בכיתה.
כשנשמע הצלצול שמעתי את אחד התלמידים אומר לחברו - "היא חושבת שהיא הענישה אותנו , אבל אני ממש נהניתי". לא יכולתי להתעלם והגבתי : "יש גם עונשים חינוכיים".
הדברים החזירו אותי לפוסט קודם "הישגים: משמעת, צפיפות או שכר - למי להאמין? " . בעקבות הפוסט כתב לי רוני פיזם, מורה מטבעון, בהתייחסו למסקנה שבדו"ח מקנזי ( להזכירכם הדו"ח טוען כי צמצום מספר התלמידים בכיתה לא משפיע על ההישגים):
"מקינזי בדקו את השפעת גודל הכיתה . כתוב :' לשם השוואה,הקטנת מספר התלמידים בכיתה מ 23 ל 15 משפרת את ביצועיו של תלמיד ממוצע ב 8 אחוזים לכל היותר....(עמוד 15)' . עורכי התקצירים אומרים כי הקטנת מספר התלמידים בכיתה לא משפרת את ביצועי התלמיד. אין דבר גרוע מחצי אמת. אצלנו בארץ התקן הוא 36 תלמידים לכיתה וארגון המורים מתגאה בהישג הקטנת מספר התלמידים בהדרגה ל 32. יחי ההבדל הקטן."
חזרתי שוב לדו"ח מקינזי כי שר החינוך נוהג להסתמך עליו , אולם אני לא זקוקה לדו"ח זה או אחר כדי לדעת כי צמצום מספר הילדים בכיתה משפיע גם על הטמעת ערכים, במיוחד כשמדובר על כיתה עמוסה כל כך. ברור לי מעל לכל ספק ששיעור חינוך עם מספר תלמידים מצומצם (משמעותית) מתנהל בנחת, בשליטה ובהקשבה מלאה של המחנך ושל התלמידים. המקרה שהבאתי הוא רק דוגמא אחת. אלא שכאן מדובר בהקצאת שעות נוספות, מורים נוספים, כיתות נוספות וכל זה דורש תקציב נוסף. זה לא עומד באינטרסים של האוצר.
כאשר המטרה של משרד החינוך היא לשפר את הטמעת הערכים (ובצדק!), צריך בראש ובראשונה לשפר את עבודת המחנך - להתחיל בהקטנה משמעותית של מספר התלמידים למחנך והגדלת שעות החינוך במערכת. החינוך הערכי חשוב ל כ ו ל ם , יש לתת לו את המקום והתנאים הראויים.
פוסטים אחרונים
דרג את התוכן: