סיגלית פנתה אליי בזו הלשון:
פונה אליך בבקשה לעזרה בצילום ארוע שאנחנו מפיקים.
אדם יקר בשם ברוך, אנוכי, ועוד טובים ומוכשרים מרימים הפקה למען חולי הנפש בארץ.
לכאורה - פניה ככל פניה, לכן ביקשתי פרטים נוספים, רציתי לדעת "מי נגד מי".
אלו היו המטרות כפי שהוצגו בפני:
+ להיות חלק מהקהילה הבינלאומית ביום הבינלאומי שנקבע (World Mental Health Day)
+ החשוב שבארוע הוא הכרה בנו, בחולי-הנפש. לכן זה ארוע תרבותי, לא "לחם עבודה" צעקני.
+ אם יצליח זה ארוע שאולי יאפשר לאנשים "יציאה מהארון".
+ ארוע העומד בזכות עצמו. שלא מגיע מעמותה או נתמך משרד הבריאות או ביטוח לאומי.
הסכמתי.
לטובת הארוע גוייסו מספר אמנים, אני לא יודע על קשר שלהם למחלות נפש או לנפגעי נפש.
את האמת? זה לא ממש משנה.
הנוכחים לא ידעו על זהותם של המופיעים: לברוך היה חשוב שאנשים לא יגיעו רק בשביל המוסיקה.
כולם הגיעו והופיעו בהתנדבות, אפילו מועדון הבארבי תרם את עצמו למען הארוע.
הערב כלל שורה מכובדת של דוברים, חלקם נפגעי נפש אשר נאותו לחשוף את סיפורם האישי, שזורים בשירים של האמנים שהגיעו.
בין כולם ניווט דורי בן זאב אשר הנחה את הערב, בעוד מרבית האמנים מתארגנים כבר בחדר הסמוך
משה לוי - הקלידן בד"כ - עם גיטרה, לידו ירמי קפלן, מאחורי העמוד יושבת הנינט, אני עם הפלאש משתקף במראה
אהוד בנאי מספר לדודי לוי על שיר חדש
בקרב הדוברים היה אפשר למצוא פסיכיאטר, רב, נציג באגודה ההומו-לסבית אשר ניסה לדרבן את הנוכחים לצאת מהארון, וכן מספר אנשים אשר סיפרו את סיפורם האישי או המשפחתי.
דורי בן זאב הקריא שיר של סיגלית
וכשלינור עלתה על הבמה השתרר שקט.
לינור. העיניים טושטשו לבקשתה.
גם חלק מהאמנים לא נשארו אדישים בחדר הצדדי אלא הביטו, הקשיבו, הרגישו, יחד עם כל הקהל
וגם אני.
אני לא אספר כאן את סיפורה של לינור. אני לא חושב שאני מסוגל.
גם היא, בעשר או 15 הדקות, יכלה לספר רק על חלק קטן ממה שעבר עליה, ממה שנגרם לה.
בין הדוברים עלו האמנים ושרו, כולם בהתנדבות.
משה לוי
נינט טייב
ירמי קפלן
לקראת סיום, צופית גרנט עלתה לשאת דברים
ולהודות לברוך על יוזמתו
ברוך סיים והודה למשתתפים, לנחשפים, לאורחים, לכולם
והזמין לבמה את דודי לוי (שוב) ואהוד בנאי - אשר חתמו את המופע
אני נתתי את המעט שלי.
אבל האנשים האלה צריכים להתמודד כל יום בג'ונגל של החיים.
אז אנא מכם, או בעצם מאיתנו, מכולנו.
יש נפגעי גוף, יש נפגעי נפש, יש נפגעים אחרים.
בסופו של דבר, גם הם יכולים לתפקד כמו אחרים. כמעט.
ושלא נשכח, גם אנחנו - או היקרים לנו - עלולים להיות ביום מן הימים במצב כזה או אחר שאינו מאפשר תפקוד רגיל, אלא רק כמעט רגיל.
וזה לא משנה אם אנחנו דוקטורים לבינה מלאכותית (כמו ברוך), ביוטכנולוגים (כמו אחד הדוברים), או כל דבר אחר.
הם לא רוצים אפליה מתקנת,
הם לא צועדים במצעדים,
לא עורכים הפגנות פרובוקטיביות,
לא רוצים סיוע כספי,
רק צ'אנס. הזדמנות.
זה הכל.
זה שיר הסיום שברוך בחר.
עד לרגע האחרון, אהוד ניסה לשכנע שעדיף שיר יותר אופטימי.
ברוך התעקש והסביר על החשיבות עבורו, עבור הקהל, של השורה החותמת את השיר.
אהוד התרצה כמובן - והרים את הקהל.
אהוד בנאי / פועל במה + צל עץ תמר ואור ירח
הקהל התפזר, הנגנים נבלעו במונית,
יוסף שאול ואני מקפלים את הבמה
אל תוך המשאית.
שקט של אחרי הסערה
יורד על האולם ועל הבמה
יוסף סופר את הפנסים
שאול ואני מקפלים את הבדים
שורה של ארגזים מסודרים קו ישר
בראש מהדהד המופע שהיה, שנגמר.
כשנגמור להעמיס נצא לדרך
השחר מתחיל לעלות
יוסף עם הקוניאק מתחיל לדבר שטויות
הוא אומר שנמאס לו הלילה הפחד
והכביש השחור
ושמחר בשלוש
יוצאים לעוד הופעה בחצור.
צמת קסטינה חשוך ואדיש
כל העולם ישן, רק אנחנו על הכביש.
ואני נרדם על הכבלים מאחור
שומע איך שאול צועק על יוסף
איך אתה נוהג, יה שיכור?
עכשיו שאול שר
צל עץ תמר ואור ירח
ויוסף מחליף מהלך
מקלל וגונח.
--------------------------------------------
צל עץ תמר ואור ירח,
ומנגינת כינור תקסים את הלב,
עולה הצליל, רועד בוקע..
ממיתרים נשפך כאב,
נגן כינור נגןןןן שיריך,
מה רע בחושך, והשקט סביב
מנגינותיך, ישכיחו את סבלי.
נגן, נגנהההההה
לכל צליליך מה נעים הוא החלום,
נגן, נגנההההההה
שמע ירח את קולי שם במרום!
אוי למה למה,
בשפתייך הקסמתני,
ליבי כבשת ועזבתני, אוהב.. כואב... וסובל
דרג את התוכן: