כמה פעמים קראתם נתונים כלכליים כגון: אינפלציה, צמיחה, תעסוקה ובפועל הרגשתם שהם אינם מייצגים את האווירה הכלכלית בסביבתכם? ובכן, אתם לא לבד. הפער בין המציאות למספר שפורסם נובע מאופן שיטת החישוב של המדד.
מאמר מדהים מן הבלוג Chrismartenson.com מסביר בצורה בהירה ופשוטה מספר מעשי איוולת, אשר התווספו בשנים האחרונות לאופן שבו מחושב מדד המחירים לצרכן בארה"ב.
מספר דוגמאות לשיטות חישוב האינפלציה, אשר נשמעות מנוגדות להיגיון הסביר:
1. כאשר מחירו של מוצר מזון הכלול בסל המוצרים עולה מהר מידי, אזי הוא מוצא מן הסל ובמקומו מוכנס מוצר אחר, אשר מחירו נותר יציב. ההיגיון מאחורי החלפה כשזו נובע מכך, שההתייקרות התלולה צפויה להביא צרכנים להפסיק לצרוך מן המוצר ולעבור למוצר תחליפי זול יותר. נתונים אמפירים של איגוד המזון האמריקני מוכיחים שההנחה בבסיס החלפה זו אינה מתקיימת, ומרבית הצרכנים ממשיכים לצרוך את המוצר במחירו הגבוה.
2. ככל שמחירו של מוצר בסל המוצרים עולה, אזי משקלו בסל המוצרים קטן והולך. ההיגיון מאחורי צמצום זה, הוא שהצרכן צפוי להקטין את הצריכה שלו במוצר שמחירו עולה ובסך לחסוך ולשמור על עלות סל סבירה. גם הנחה זו התבררה אמפירית כשגויה, כאשר מחירי הבתים, הוצאות הרפואה והדלק עלו בעשור האחרון, המשיך הצרכן האמריקני לצרוך מהם כמעט באותה רמה, כך שבפועל האינפלציה שחש היתה גבוהה מזו שדווחה.
3. דוגמא אחרונה מתייחסת לשיפור באיכות המוצרים. המחשבים הנמכרים כיום איכותיים מאלו שנמכרו לפני שנה, אולם מחירם זהה, אם לא יותר זול. אלא שכאשר מחשבים הסטטיסטיקאים ברשות האמריקנית BLS את מדד המחירים לצרכן, הם מורידים במודלים את מחיר המחשב, ובכך כאילו מנטרלים את השיפור שחל באיכות המחשב. הצרכן רואה בחנות מחיר X בעוד במדד המחירים לצרכן מופיע מחיר Y שהוא נמוך יותר. כך גם לגבי מכוניות, מכשירים סלולריים ושאר מוצרי החשמל.
דוגמאות אלו מראות את העיוות הלוגי באופן שבו מחושב מדד המחירים לצרכן, ואת ההטיה המובנית שבו לטובת הורדת האינפלציה באופן טכני בלבד. לעיוות זה ישנן השלכות ריאליות דרמטיות:
1. נתוני הצמיחה הינם בעצם התוצר של המדינה כשהוא מנוכה אינפלציה. ככל שהאינפלציה נמוכה יותר, הצמיחה גבוהה יותר. מובן שנתון צמיחה גבוה טוב לפוליטיקאים, לאנשי האוצר והבנק המרכזי, ויכול לסייע בבחירתם המחודשת בבחירות הבאות.
2. חישובי הקצבאות, הפנסיות ומיני תשלומי העברה מן הממשלה לאזרחים מוצמדים למדד המחירים לצרכן. מובן שההטיה מטה של האינפלציה גורמת לצמצום הקיצבה לאזרחים ובכך פגיעה בכוח הקניה שלהם. יתרה מכך, האזרחים שחשופים בפועל לאינפלציה גבוהה, ואינם מקבלים פיצוי על כך בהסכמי השכר ותשלומי העברה, נאלץ להגדיל את ההלוואות שלו, דבר שיוצר את תרבות האוברדראפט והחובות.
ככל הנראה שיטות סטטיסטיות אלו קיימות במדינות אחרות מלבד ארה"ב, לרבות ישראל, דבר שמעמיד בסימן שאלה את איכות המסר שעובר באמצעותם, וככל הנראה גורם גם לאיכות נמוכה של החלטות המתקבלות בעקבותיהם. בנוסף, הפגיעה באזרחים עקב שיטות אלו היא משמעותית, וגוררת הורדה משמעותית של איכות החיים בעשירונים הנמוכים.
הבלוג שלי: כלכלוג
דרג את התוכן:
הפוסט הנ"ל מחזק את השערתי שהמדד הוא נתון החשוף למניפולציות ולכן אינו משקף את יוקר המחיה האמיתי.
כפי שאני מבין את המנטליות של פקידות האוצר והנהגת המדינה, נראה לי שאכן נתוני האינפלציה והצמיחה הם חלק מכלכלה וירטואלית שהולכת ומתרחקת מהכלכלה בפועל ומשמשת בסה"כ ל"תחרות יופי" גלובלית של כלכלות העולם המפותח וכל זה על חשבון הכלכלה הריאלית, כלומר, על חשבוננו.
(הייתי נותן לפוסט הזה כוכב אילו היה לי
) .