אחרי כותרות "נלכד"/ "נתפס" העצומות/ מפלצתיות על בועז יונה, האם בידיעות ובערוץ 2 לא מרגישים מטופשים על הראיון והכותרת הראשית שהוקדשו לאשתו, תמר יונה?
מיהו כתב מעריב (אחורי) המדווח על השבר הגדול ביחסי שמעון וסוניה פרס?
נפלאות דרכי
"האישה שהזמינה את רצח בעלה תחזור לגור איתו" (מעריב)
איך הוא לא מפחד?
VTV
מסכנה ענת גורן. שבוע אחד מראיינת עבריין צח ודגול מרבבה, ובמשנהו רודפת אחרי נוחי דנקנר שאינו נוח להתרצות לצפון. המידע החשוב: הוא אוהב את הטמפרטורה שלו נמוכה. 18 מעלות. יש אומרים 16. ולא אכפת לו שכולם בחדר קופאים.
כמי שרגישה למזגנים לוהטים שכאלו, מיד פיתחתי רתיעה כלפיו. האין זו גחמה כוחנית של בעל הממון, הדעה והשררה? למה הוא חושב שאנשים יכולים לחשוב ולהתרכז כשקר להם?
לא חראם? מילא חוסר האנושיות, אבל אתה לא מרוויח מזה כלום!
למה ארקדי גאידמק הסכים להצטלם לפרסומת של פלאפון (במאית: נירית ירון)? כי הבטיחו לו שיראו אותו על שלט חוצות בגובה 70 מ'. לא ייאמן שזה מה שרוצה האיש העשיר הזה בסופו של דבר.
ואיך הוא התעצבן כששמואל ישראל רוזנר ניסה להשוות אותו לפלאטו שרון? וויי וויי וויי.
הכי התרשמתי: שברגע שמפסיקים לצלם אותו בשדה מיד עט עליו איש עם שמשיה ומגן על עורו המתוח והמצוין.
ח"ח לחגי לוי: בטיפול נמכרה גם לחברת נוטרו פילמס הספרדית. הסדרה האמריקאית תעלה בינואר (רז שכניק, ידיעות).
אבכוכבים
שימו לב לתצלום היח"צ של שלישיית כו"נ (למעלה). מי הכי נמוכה? מי הכי גבוה?
נכון. בפריים הנ"ל הונמכה מארינה, בועז הזעיר הוגבה וכך גם שלומי. והרי ידוע שמארינה גבוה ביותר מראש משני חבריה לשלישייה, נכון? אז מה הרעיון? להחזיר את האישה למקומה הטבעי, נמוכה יותר מהגברים שלצדה.
פוריה גל חזרה לטור אורח על השד העדתי של כו"נ.
השידור הנצפה בערוץ 2 מזה תשע שנים?
סוף העולם.
7 לילות
אני משוחדת לטובת רונית ויס ברקוביץ, כך שלא חוכמה שעטתי על הראיון של רונה קופרבוים איתה. מומלץ.
מצד שני, רק שתי שאלות, בסוף, על מרחק נגיעה, הסדרה שלילות מתנכל לה בשיטתיות? פייר, התאכזבתי.
הפרויקט השבועי הוא כמה יוצרים שמדברים על האמן הסודי שלהם.
סיגל אבין מדברת על ג'ולי טיימור. בגלל קיצוצים בעריכה (אני מהמרת) אי אפשר להבין שטיימור היא במאית קולנוע (גם) ושפרידה וטיטוס הם סרטים שלה.
כפי שכבר כתב אדון שוקו, זר לא יבין על איזה בלוג מדברת לב"ג, כי אין את כתובתו:
אז הנה הוא, הבלוג של תום.
בעניין המשנה לראיון עם ליטל רוזנצוויג: לא, שחקניות לא מספרות על האודישנים הנפלאים שעברו אלא להפך, כמה היה נורא, ואיך התאכזבו. כלומר בדיוק מה שליטל מספרת.
לא היה ראיון עם נעם רותם רק לפני שתי דקות? למה עוד פעם במדור "עושים שופינג"?
7 ימים
אני בעד עמיר פרץ. זה ידוע. אבל לא עברה דקה וחצי מאז הראיון האחרון איתו, אז עוד אחד? ועוד שער? מה השתנה בחודש האחרון? מה התגלה לו ולא ידענו?
פרסומת ענק ע"פ כפולה שלמה לידיעות (באומן בר ריבנאי) "ידיעות אחרונות מחבר אותנו כל יום" ובצילום - זוג קורא עיתון. סליחה, הוא קורא, בפרונט, את 7 ימים, והיא מאחור, במבט חיישני זוללת בנימוס קורנפלקס.
אספה פלד מאווררת את הדימוי על לסביות בעקבות הסרט זרעי קיץ. מתוך הכתבה עולה איזו טענה כללית, מובלעת יותר או פחות, שצה"ל אחראי על שינוי ההעדפות המיניות של חלק מבנותיו המצוינות. נו באמת.
וגם הכתבת לא בלתי-משתתפת: "גם לסקר, 27, נראית ילדה מתוקה של אבא ואמא, בהחלט לא תואמת את הדימוי הלסבי הקרבי". יחי הדימוי.
ח"ח לגפי אמיר על מסעותיה בגוגל דוקטורס.
עדכון: רק כמה שעות אחרי שהעליתי את הפוסט ראיתי שגפי קרידטה אותי על רמי החולדה ברטטוי. אני פשוט לא קוראת את בוקסות משחקי הילדים מסיבות מובנות. עכשיו יחשבו שזו הסיבה שהחמאתי לה.
סופשבוע
"המדריך לשיחות סלון" כבר איננו, אבל הלוגו נשאר כשהיה. במקום הבעד והנגד מרואיין בעל חברת טלגאל.
הכתבה של אייל לוי על הסיירת נגד עישון בבתי קפה וברים משונה מאוד. ברור שאג'נדת המוסף היא בעד עישון במקומות ציבוריים, זה לא מוסתר, מההפנייה בשער "נא להכיר: מכסחי המעשנים, האנשים שהופכים כל סיגריה בבית קפה לתביעה כספית, ועוד גאים בזה", ועד הרוח הכללית הנושבת מהכתבה.
בלתי נסלח בעיניי, שבזמן שאין מחלוקת על כך שעישון מזיק (ולא, שלא כמו סמים, זה מזיק לסביבה, ולא רק למשתמש), מתייחסת הכתבה, קרי המוסף, ללוחמים נגד הסיוט (אני, אגב, לא יוצאת לברים בגלל המעשנים) כאל חבורת טרחנים מעיקים.
בפרויקט "פצעי חום" (מארינה עם א', כן?) יורד נועם שיזף על מלחמת המשתמטות של ידיעות.
ולנוריאל: "זר קינואה"??? דא?
זמן תל אביב
ח"ח לכותרת "נשיקה במצ"ח" (על רומן בין בלש לקצינה).
עמוס אורן, לשעבר איש ידיעות דורש הכרה מביטוח לאומי על מחלת הפרקים/גידים שלו בעקבות שנות הקלדה מרובות.
יש עתיד.
מוסף הארץ
רגע, אז סייד קשוע התפטר?
זהו?
פרומו
מפתיע אותי שגם רוביק רוזנטל כושל עם "העיתונות הכתובה" בבואו לדבר על העיתונות המודפסת. אין, אין תקווה.
אך לפני שבועיים דיווחתי על כך שאהרון קשלס התחיל לכתוב את תקצירי הסרטים הדעתניים פה. והנה היום, שניצר שוב חתום עליהם. לא רק זה, בשער יש הפנייה "חדש! מדור תקצירי הסרטים של מאיר שניצר". מה חדש בזה? הרי תקצירים עם כוכביו של שניצר קיימים במוסף מאז ומעולם, אז מי כתב אותם עד כה? אותם תקצירים מתוארים בתוכן כ"מאיר שניצר, קולנוע". איפה הביקורת השבועית? נראה למישהו שהתקצירים מחליפים ביקורת אחת של 1,000 מילה? מה זה הבלבלה הזאת? ומי בדיוק התחרפן מנוכחותו של קשלס (המבקר החדש של רייטינג) בפרומו וניער אותו?
מוסף שבת
דנקנר כותב (בין היתר) על טעות שעשה ערוץ 2 בדווחו על עסקה שלא הייתה, בין ישראל לחמאס, שתביא לשחרורו של גלעד שליט.
אכן מעשה נבלה. אבל האם כותרות מעריב לא הכריזו בעבר על או-טו-טו, השחרור קרב?
אור הלר כותב על ספר חדש ושערורייתי על סרקוזי. כותרת המשנה מסתיימת במילים "ואף מילה על ססיליה".
לא צריך, אל תעשו טובות, בשביל זה יש את כתבת השער של מוסף הארץ.
המוסף לשבת
האם אך מקרה הוא שמדורו של חנוך דאום הוסט מימין לשמאל, או שעלי לזקוף את ההישג לזכותי?
ואפרופו דאום, בסופשבוע יצא הספר שלו, אלוהים לא מרשה, אותו ערך יאיר לפיד.
מה אלוהים לא מרשה? הרבה דברים, אבל במקור היה שמו אלוהים לא מרשה לאונן. לפיד הסיר את המילה האחרונה.
הספר, כך מספרים, עמוס פרובוקציות ווידויים אינטימיים.
מה עם ראיון עם דאום? מישהו?
G
יונתן כיתאין כותב במדור ביקורת התקשורת על המיזם הכלכלי של ידיעות, שבראשו יעמדו יואל אסתרון וגלית חמי. מדובר, אולי, בעיתון, אתר וערוץ טלוויזיה. בשבוע שעבר נפתח קורס הכשרה לכ-20 כתבים ועורכים זוטרים אותו מרכזת גליה שילה, שערכה את מדור פרסום, שיווק ומדיה בדהמארקר.
כיתאין מזכיר, אפרופו השאלה על רגליו של מי ידרוך המיזם החדש, את המתיחות ההיסטורית בין ידיעות לווינט. אלא שהוא שוכח לציין שהמתיחות הזו היא נחלת העבר, ושהיום, כלומר מאז פרוץ העורך החדש, מדובר בשת"פ כמעט מושלם, עם הפניות הדדיות.
עכבר העיר
כבר התוודיתי לפני כמה שבועות שנסחפתי אחר המדור של אילנה זפרן. אז היום היא כתבה על התאהבותה במארינה. מוזר, העם שאני מכירה עם מארינה, ובכ"ז בועז זכה? איפה הצדק?
בכ"מ, אני אוהבת מאוד את גם את פונט המדור שלה, מין אותיות כתב מצוירות וחמודות. כן, יש לי פטיש אכזרי במיוחד לאותיות.
בלוגים נוצצים, ישר מהאריזה, ובלוגלנד במתכונתו הרגילה
יהונתן קלינגר כתב סמינר על נורמות ביטוי בבלוגוספירה.
(אגב, לעניותי 2006 ולא 2007 היא שנת הפריצה של הבלוגוספירה הישראלית).
אבל הנה, עוד סמינריון בלוגים של שרון גפן.
שתי העבודות המרשימות האלו נותנות מבט מקיף על הבלוגוספירה המקומית. אז קחו לכם כמה שעות, תתרווחו ותקראו.
דוד מרחב על מעריב, הערבי, ההומו והאיידס.
אמיתי זיו עם בלוג הווסאבי האקולוגי.
עמיר איש השיר כותב כבר חודש וחצי בלוג מוזיקלי/ספרותי בעיקרו, והפך תוך רגע לאושיית קפה ובלוגוספירה. בקרוב אדלסון קונה אותו.
בינתיים הוא פתח בקפה פורום מוזיקה אלטרנטיבית.
בלוג הספורט של רוסק החליף כאמור ידיים והיום כותבים אותו יגר מאיסטר וקרלוס גרייסה
ציטוט חשוב ממנו:
הפתעה: מותו של כדורגלן בשעת אימון לא מופיעה בשער העיתון של המדינה (לא הספורט). ידיעות אחרונות שלא היסס למרוח בדף הראשי שלו תמונה גדולה של נצחון קרית שמונה בליגת העל, מתעלם היום מהטרגדיה בבאר שבע. סיפור היום בידיעות הוא פרויקט "ארץ גזענית", בו בודקים מי מבין שישה גברים מעדות שונות משתלב הכי טוב בחברה הישראלית. קטע לא חדש, שנעשה כמה פעמים בעבר בווריאציות שונות. ישראל מדינה גזענית? סחתיין שגיליתם את מה שכולם יודעים. יש לי חידוש אמיתי בשבילכם: ידיעות אחרונות הצדקנים גזענים היום בעצמם. הם העדיפו להבליט בשער את שמחת בועז מעודה הכוכב שנולד מאשר את מותו של אנוספוואה מהפועל באר שבע. לא יכול להיות שזה בגלל שאחד הוא משלנו והשני סתם פועל זר מאפריקה.
גם אורי ג. מוולווט את הפרויקט של ידיעות.
שוקיג, האיש שכנראה ממש שווה ללקט איתו חומוס (כן, זה רמז, וכן, אני עוד מחכה) ממש השקיע ביום הבלוג, וכתב כמה חמישיות.
על בלוגים וכסף
על בלוגים כאלטרנטיבה לתשקורת
ועל בלוגים חדשים.
וזה הבלוגרול שלו.
את תומיש פגשתי בהרצאה באשה לאשה, ומיד אחר כך היא פתחה בלוג.
כשאנשים פותחים בלוג אחרי שהם מגיעים לפה, אני ממש ממש שמחה.
וגם במבי פתח בלוג. לא סובל דתיים הוא. אני לא מסכימה עם כלום, אבל זכותו.
לפני פיזור
תם החופש הגדול! איזה כיף.
vlvtunderground@gmail.com
נוחי דנקנר לראשות הממשלה 
דרג את התוכן:
אחרי כותרות "נלכד"/ "נתפס" העצומות/ מפלצתיות על בועז יונה, האם בידיעות ובערוץ 2 לא מרגישים מטופשים על הראיון והכותרת הראשית שהוקדשו לאשתו, תמר יונה?
קודם היו הראינות האידיוטיים של ידיעות וערוץ 2 עם הגברת תמר יונה (עופר פטרסבורג, ידיעות: "אני מאמין לה... היא נשמעה אשה במצוקה... היא לא מבוקשת...");
ובעיקר אחרי הכותרות המזעזעות של מעריב וידיעות (שם, שם), כאילו המצוד אחרי בין לאדן הוכתר בהצלחה - נזכרתי למה אני מתגעגע: קצת עיתונות של פעם.
אז התיישבתי וכתבתי: http://cafe.themarker.com/view.php?t=130558