לפני כמה שנים כשמחירו של סרט דיו שחור עמד על 250 ₪ בצֵל, קיבלתי פקס עם הצעה לסופשבוע בנאת מדבר.
הבטיחו שם גמלים ופיתות בטבון, לינה על מחצלות וקפה מבושל בפינג'אן.
למרות שהרעיון נשמע לי מסעיר וטעים נאלצתי לוותר, ובעיקר בגלל שבדיוק אז התחלתי בדיאטת קישואים וסבלתי מאלרגיה לפרוות צהובות.
אחרי שבוע קיבלתי הצעה אחרת, משהו שקשור במעגלי אבנים בגליל.
התרגשתי עד דמעות.
אני? ניצה? אני אהיה חונית המעגלת? זה יכול היה להיות אחד השיאים בחיי המשעממים. אבל בגלל שבדיוק אז התמכרתי לג'יידייט וחששתי להפסיד את אהבת חיי, ויתרתי.
ואחרי עוד שבוע קיבלתי משהו שקשור בסדנת ויפאסנה בערבה. נו, למען גילוי נאות עלי לציין ששתיקה בוואדי תחת אקציה פורחת ממש לא מתאימה לי.
לא היה לי ספק בכלל שאם אני מצטרפת לסדנה כזו יִקרה אחת משתיים: או שאפתח תסמיני פריחה כתומה או שמיתרי הקול שלי יתנקמו בי על הזנחתם הזמנית. שוב ויתרתי בלית ברירה.
כשהצלצולים שפרו ורבו ובמיוחד בלילות, הטרידו את שנתי, וכשהניירת שהפקס שלי אפה לכבודי מדי בוקר לא פסקה, התגברתי על דחיינותי הידועה. עשיתי מעשה והרמתי טלפון.
ביקשתי יפה: אנא, נא, פליז, במטוטה להפסיק לדוור אותי לאלתר.
אמרו לי: "אין בעיה תשלחי לנו הודעה על כך לפקס למספר זה וזה ונסיר אותך מהרשימה".
שלחתי.
כוסות רוח למת.
המשכתי לקבל הצעות מעניינות לנופשים באיגלו מבוץ ישראלי, לסדנת שלוליות, לקיטום חרבות ולבילוי בחוות ירבועים או ינשופים מפוחלצים...
חייגתי שוב ושוב.
הפזמון החוזר היה: "תשלחי פקס".
שלחתי בערך 100 הודעות ועל זה אני חותמת, בחיי אדוני.
נואשתי. התייאשתי. הלכתי לפסיכולוג. לקחתי כדורי הרגעה ורודים. החלפתי טיונרים בכמות שלא הייתה מביישת מערכת עיתון. איימתי בתלונה במשטרה, אולי אפילו התאבדתי, אני כבר לא זוכרת.
הפרשה החיננית הזו הסתיימה רק כשעברתי דירה ומספר הטלפון שלי הוחלף.
עכשיו אני שוב חשופה. כן, בדיוק כמו החשופית שהיא סוג של חילזון חסר קונכייה, ובעברית פשוטה למתקשים, גם אני חסרת הגנה.
בתקופה האחרונה מתרחשת עלי מתקפה של שני גורמים.
מצד אחד ממיני ניוזלטרים ומצד שני מהפייסבוק.
הניוזלטרים מבקשים ממני להודיע להם אם המייל שלהם מפריע ובהמשך לחוק הדואר זבל למלא פרטים ולשלוח. אבל אותי מעניין איך הם הגיעו אלי, ולמה מישהו שמוכר בועות סבון אקולוגיות מעלה בכלל ניוזלטר או מעלה על דעתו שזה מעניין אותי?
לגבי הפייסבוק, עם כל הכבוד, אני אולי נשמעת לא בעניינים אבל אני לא שם. אז למה אני מקבלת כל הזמן ההזמנות להצטרפות ולהצצה מ"חברים" שאת חלקם אני בכלל לא מכירה?
חזרתי אתמול מחו"ל, מדובר בסך הכל בשהות קצרצרה, אבל בחשבון פשוט קיבלתי כשלושים הודעות מיותרות ביום.
הבשורה המשמחת היא שאין צורך בטיונר.
ועל מחירה של שעה אחת שהוקדשה למחיקה, רק שעה אחת מתוך 168 בשבוע, חבל להוציא קיטור.
---------------------------------------------------
בשעת חסד זו שמורות הזכויות לעט להשכיר
www.words4u.co.il
-----------------------------------------------------
מדרש תמונה:
* עד היום אני לא יודעת, האם האיש שבצילום ניגן למעני כי ראה אותי בעיניו.
* עד היום אני לא יודעת, האם ראה אותי מניחה את המטבע או נאלץ להסתפק
בצליל נקישתו על מגש העץ שהונח בצד.
* ועד היום אני חושבת על האיש הזה. 
דרג את התוכן:
:)))))
לפחות יצא לך סיפור מצחיק וחמוד .
רק 30 הודעות מיותרות? - את המצב טוב:)