כותרות TheMarker >>

    ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

    כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

    ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

    אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתיים, ואפילו להיחשף למעסיקים פוטנציאליים.

    זה המקום לכתוב ולהשתתף בעשרות קהילות בנושאי כלכלה, אקטואליה, עסקים, תרבות ופנאי.

    ההרשמה לאתר לוקחת דקות בודדות, אם ברצונך להירשם לחץ כאן.

    בלוג

    געגועָי למיכל

    28

    צרכנות ורכב  אהבה   אהוד מנור   מוות   מוסיקה   מיכל ניב   עד פופ   רדיו   שנות השמונים

    45 תגובות יום ראשון, 25/3/07, 12:32

     

    בפעם הראשונה ראיתי אותה בטלוויזיה. לימור ואני בדיוק קמנו ממעשה אהבה מינימליסטי (לימור, מהמבריקות שפגשתי, לא נתנה לזה להתקדם יותר מדי אף פעם. היום היא מקדמת אנשי עסקים בשמפניה ובשיח הטיזרי והאינטליגנטי שלה במחלקה הראשונה של חברת התעופה הלאומית).

    "עד פופ" התחיל, ואני, נתין נאמן של המלכה מוסיקה, קמתי לשרתה במחויבות במסירות וכן, גם בתשוקה.

    יש לי הרבה להגיד על "עד פופ" ועל שנות השמונים ברמת גן, וגם אהוד מנור (המגיש הראשון של "עד פופ") הוא תגית שיש להנציח, אבל הכל לדיונים אחרים. (הכל חוץ מאהוד מנור. תודה לך בן אדם. אהבתי הכנה, הוקרתי והערכתי מרובת הפנים שלוחות לך היכן שלא תהיה).

    נדמה לי שאנחנו ב1986. אני בן 16.

    נגמר הפתיח. זום אאוט לאולפן, יש שני מגישים היום, קראתי על זה משהו בשבעה לילות, מיכל ניב מהרדיו, קול.

    בום!

    מדהים כמה מהר עוברת בראש אינפורמציה כשהיא ברורה לך.

    אני לא זוכר את האולפן, לא את אברי שהגיש איתה, כל מה שאני זוכר זה מכה של נוכחות.

    לפני כן הייתי שומע אותה ברדיו. היא היתה משמיעה לנו סמית'ס ודיוויד סילביאן ובאוהאוס באמצע הלילה. היתה מין חברת כבוד במסדר השירוקו והפינגווין למרות שלא ראינו אותה שם, או בבית התקליט, או באלגרו, אף פעם.

    (תל אביב היא עיר נהדרת. שתדעו לכם. תמיד היתה.)

    נשימתי נעצרה? נעתקה? החסרתי פעימה? אול אוב די אבאב? היא היתה כל כך אבל כל כך מה? יפה? מסתורית? שלמה? עצובה? חכמה? מבינה? כואבת? אול אוב די אבאב?

    היא היתה יפה. היא היתה יפה שזה כואב. וכשהיא אמרה "ערב טוב" בקול הנמוך, המגרד כל כך, המוכר כל כך מהרגעים האינטימיים שבילינו יחד רק היא ואני לבד בחדר, כשהיא היתה אומרת את הדברים הכל כך מדוייקים, וציניים, ונבונים, ועמוקים ורגישים שלה ברדיו, עוזרת לעכל את המוסיקה שלה, וגם את החיים האלה, שהם, בינינו, לא משהו בכלל, בטח אז הם לא היו, שגם להראות ככה היה way יותר מדי. ככה היא היתה מדברת.

    התאהבתי בה באותו רגע ואני אוהב אותה מאז. מאוד מאוד מאוד מאוד אוהב אותה.

    השנה מלאו 7 שנים להתאבדותה של מיכל ניב והיא חסרה לי כמו גלים בים.

    גל גדול בא לפני חודש, והפוסט הזה נכתב כדי להעביר אותו מעט.

     

     

     

    addthis
    דרג את התוכן:
    28
    מומלץלא מומלץ

    תגובות

    CH09
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    CH09 ‏25/3/07 12:42:

    ): זצ"ל.

     

    זיכרון אחד שלי מהפסקת 10 בלילה: בין כל הסמיתסיסם והקיורים והג'וי דויויז'נים, פתאום זהבה בן עם אלוהים תן לי טיפת מזל..(מר גורלי והעולם אכזר). בעקבות אותה השמעה נמלתי מהפלצנות של בת 14 אשכנזיה שלא מבינה מהחיים שלה התחלתי לחבב מוזיקה תורכית. ואת זהבה בן כמובן. 

    st_s
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    st_s ‏25/3/07 12:52:

    כל מילה.

    כל מילה צעקת כאב של למה הלכת מאיתנו.

     

     

    אני לעומת זאת, אחזור יותר מאוחר בשביל להניח את הכוכב על המצבה המקסימה ששמת כאן למיכל.

    תודה אמיר.

    1mk
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    1mk ‏25/3/07 13:18:

    היא היתה גדולה.

    מתגעגעת לאותם ימים של פינגווין, שחור ומיכל. 

    ג'וי דיוויז'ן, קוקטו טווינס, לג'נטרי פינק דוטס, סוזי והבנשיז

    וכן, גם הבאואהוס... הם רק חלק מרפרטואר ענק של

    אמני שונות ה-80-90, שנהגו בליבת התרבות הבריטית.

     

    גם אני אהבתי אותה...

    קבל כוכב... 

    כנרת רוזנבלום
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    כנרת רוזנבלום ‏25/3/07 22:27:

    תמיד מפתיע אותי מחדש כמה מוות (והתאבדות על אחת כמה וכמה) של מישהו שלא הכרתי באופן אישי יכול להכאיב לי. תמיד מפתיע אותי איך זה ממשיך להעציב אותי גם לאורך זמן.

     

    אני (ברמה הסימבולית) תקשרתי עם מיכל ניב בערוץ אחד פחות - מוזיקה בשבילי היא לא מה שהיא בשבילך. אבל כל השאר - ההומור ונקודת המבט והאג'נדות והפילוסופיות, ואני מוסיפה (לא זוכרת אם כתבת) את הכתיבה החושנית, הטורפנית, על אוכל, פה ושם.

     

    נורא בעיני שאדם כל כך מוכשר, כל כך מצליח, כל כך כריזמטי, כל כך אהוב - גם בחייה - לא יכלה למצוא בתוך כל זה משהו - או מישהו - שישאיר אותה כאן.

     

    ---

     

    (ועל שנות השמונים ברמת גן אשמח לשמוע עוד; ובמעבר חד).

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏25/3/07 23:16:
    --- חלק מהתגובות נמחקו. בעיקר שלי. אתכם הסליחה. ---
    אודי שרבני
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אודי שרבני ‏26/3/07 01:09:

    מרתון לד זפלין, 3 קסטות של TDK D 90

     

    אני מכיר כל מילה שם

     

    לירון פיין
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    לירון פיין ‏26/3/07 07:38:
    אכן,
    מקווה שמצאה את מקומה האלטרנטיבי שם.
    eliram
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    eliram ‏26/3/07 21:43:
    מיכל ניב ולאה עוז וענבל פרלמוטר יצרו אצלי אבל אישי, כל אחת בדרכה. מיכל ניב הפנטה אותי למרות שנחשפתי אליה בעיקר דרך "היפות והאמיצות" ו"מלכה לב אדום". לאה עוז היתה קרן של אופטימיות וחמלה לכל כך הרבה אנשים שאי אפשר היה להאמין. את ענבל ראיתי בהופעה, אחת האחרונות למעשה, במקרה לגמרי. עד היום זה כואב.
    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 21:51:

    אני זוכר עד היום את צלצול הטלפון ואת איריס על הקו עם ההודעה שלאה עוז מתה.

    זה משתק אותי כל פעם מחדש.

     

       

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 22:28:

    מיכל לימדה אותי הרבה דברים על הרבה דברים כשהיינו יחד. אחד הדברים שהיא לימדה אותי היה לכתוב. לפני שידור לכתוב. לכתוב ולמחוק ולכתוב ולזרוק ולכתוב ולדייק ולשייף ולקרוא בקול ולהתאמן על האינטרו (בז'ארגון שלנו זה ה"לדבר בדיוק עד שהזמר מתחיל לשיר") לפחות עד שהדמעות לא חונקות את הגרון, והנה עוד פעם אני בוכה.

    אוף

     

    קולרגול
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    קולרגול ‏26/3/07 22:50:

    ימי הרדיו האבודים

    עד לא מזמן היתה לי באוטו קלטת של ספיישל שהיא עשתה לפרי פארל וככה הייתי מרוויח בהאזנה אחת גם אמן גדול וגם מגישה גדולה. הקלטת נשארה , האוטו הלך לפרוק...

     

    בתקופה האחרונה יש רטרו מאוד לא עקבי בשידורי הלילה של ערוץ 1 ל"עד פופ". טרם ראיתי אחת עם מיכל

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 23:01:

    אני לא חושב שהיו יותר משש.

    אני רואה את שידורי הארכיון. תפסתי באחד הלילות תוכנית של עד פופ עם דידי הררי מחייך 

    rikyc
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    rikyc ‏26/3/07 23:13:

    כתבת פוסט יפה.

    בתחילתו של הפוסט החזרת אותי במנהרת זמן מאוד מוחשית לאהוד מנור ולעד פופ, כמה אהבתי את זה.

     

    גם אני, בגילך, הייתי מאזינה אדוקה  של הפסקת עשר בבוקר ובערב, שכחתי מה התחיל קודם ומה החליף את מה. היא גילתה לי הרבה מוזיקה טובה אז.

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 23:18:
    קודם היה הבוקר. מולדבי ערך לה את המוסיקה והאות היה ברינג און דה דאנסינג הורסס של אקו והבאנימן. אחכ היא קיבלה את הלילה, והתחילה לערוך בעצמה את המוסיקה (האות היה Girls של ביסטי בויז, ואז הקריינות של ארז: "הפסקת עשר. בערב (משועשע, כי זה קטע שזה בערב), עם מיכל ניב (בשיא הרצינות)".
    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 23:21:

    תודה, אגב.

     

    קולרגול
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    קולרגול ‏26/3/07 23:22:

    אני זוכר איך ראיתי את אהוד מנור מציג את "עוד לבנה בחומה" ואת הסיוטים הרבים שבאו אחר כך...או הפחד כשהייתי נתקל במטחנת בשר במטבח..

    משום מה הם משדרים המון תוכניות "עד פופ" מהניינטיז (ומדהים איך חומר מהניינטיז מפוצץ בדרופים קשים) עם קליפים מזעזעים במקום לשדר אייטיז

    rikyc
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    rikyc ‏26/3/07 23:25:

     

    צטט: אמיר אשר 2007-03-26 23:18:13

    קודם היה הבוקר. מולדבי ערך לה את המוסיקה והאות היה ברינג און דה דאנסינג הורסס של אקו והבאנימן. אחכ היא קיבלה את הלילה, והתחילה לערוך בעצמה את המוסיקה (האות היה Girls של ביסטי בויז, ואז הקריינות של ארז: "הפסקת עשר. בערב (משועשע, כי זה קטע שזה בערב), עם מיכל ניב (בשיא הרצינות)".

     

    אי אפשר לשכוח את הפתיח של אקו והבנימן, זה ממש סיגנל ההתבגרות שלי. את הפתיח של הביסטי בויז לא זכרתי אגב. עד היום כשמשמיעים את הביאו את הסוסים המרקדים ברדיו אני נזכרת בתוכנית.

     

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 23:26:

    צודק. את The wall אסור לראות לפני גיל 15-16. 

    אתה לא באמת חושב שמישהו ברשות השידור באמת חושב נכון?  

    st_s
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    st_s ‏26/3/07 23:27:

     

    צטט: eliram 2007-03-26 21:43:35

    מיכל ניב ולאה עוז וענבל פרלמוטר יצרו אצלי אבל אישי, כל אחת בדרכה. מיכל ניב הפנטה אותי למרות שנחשפתי אליה בעיקר דרך "היפות והאמיצות" ו"מלכה לב אדום". לאה עוז היתה קרן של אופטימיות וחמלה לכל כך הרבה אנשים שאי אפשר היה להאמין. את ענבל ראיתי בהופעה, אחת האחרונות למעשה, במקרה לגמרי. עד היום זה כואב.

     

     

    בחיי

    בדיוק החיבור הזה של שלושתן...

     

    ושוב, אמיר. פוסט נוגע וקורע ודומע.

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 23:28:

    ריקי:

    מולדבי היה העורך של זה והוא מוציא תקליט בקרוב מאד, ולבד.

     

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 23:31:

    תודה ST והוא אמיתי לגמרי. הנה, צבֶטו אותי.

    אני יושב כאן עם נר ליד המסך. לו הייתי מעשן סיגריות זה היה לילה של קופסה - קופסה וחצי. כמה טוב שהפסקתי.

     

    dananda
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    dananda ‏26/3/07 23:31:

    העפת אותי עם גל דחוס של נוסטלגיה, של שנות השמונים באותה רמת גן.

    וגל עצוב של זכרון של אובדן שלא נתפס. זוכרת את אותו גליון של שבעה ימים, ואת הרגע שפרסתי אותו על השולחן במטבח. היכרתי אותה מרחוק, ובכל זאת הזכרון מצמרר וחד.

     

    עכשיו היא למעלה, יושבת עם סיד ווישס באינטימיות שרק היא ידע להשרות, ומחייכת בהכרת תודה על הפוסט.

     

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏26/3/07 23:45:

    תודה דנה

    העפת אותי עכשיו. לצ'ימיני, מסעדה/פאב בירקון-מנדלי (איפה שעכשיו הפאב האירי). תחילת החורף של 1988.ישבנו שם בחדר הפנימי, היה נר, היה קור כלבים ואנחנו עשינו את השיחה הראשונה האמיתית שלנו. שתי בנות ישבו מולי והצביעו עליה. היא התעלמה מהן באלגנטיות מלכותית (זה היה מצחיק אותה "מלכותית" מחייך). זה היה אחרי שידור שלה, והיה הרבה אלכוהול. הנושא היה הכתבה ההיא משבעה ימים. היא שנאה אותה שנאה אמיתית את הכתבה הזאת.

    אני מאד מקווה שטוב לה.

    תודה שוב

     

      

    איזה כיף פה!
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    איזה כיף פה! ‏26/3/07 23:53:

    אני עם צמרמורת. נכנסתי לעמוד של דנה בשביל לראות לאיזה תכנים היא מגיבה, כי היה לי הרושם שאמצא משהו מעניין, ובלי הכנה מוקדמת הגעתי לפה.

     

    לא היכרתי את מיכל ניב, אבל אני מאוהב בה מגיל 16. הפסקת 10 הייתה התכנית שהייתי מחכה לה כל יום. זה מין גיל כזה, שבחורה שמבינה כל כך טוב במוסיקה, המוסיקה שאני אוהב, הופכת מיד למושא הערצה ולאישה איתה תרצה להעביר את כל ימיך.

     

    הייתי מאזין בלילה, ורץ למחרת לקנות תקליטים. מגיע הביתה, מאזין להם, ומחכה שוב לתכנית, כאילו רוצה לומר לה, היי, קניתי את התקליט שהשמעת אתמול. ואני...  אוהב אותך.

     

    אחר כך הגיעו היפות והאמיצות עם תמר, שליוו אותי כל בוקר, מאושר שאני יכול להעביר את זמן הנהיגה לעבודה עם התכנית הנפלאה הזאת.

     

    כשמיכל מתה, ישר קפץ לי האלבום של הג'יזס אנד מארי צ'יין, דארקלנדס. כנראה שהיה עצב גדול מאחורי האשה השנונה, המצחיקה והחכמה הזאת. עם ה"מרפסת" :-)

     

    לא הייתי מסוגל להיכנס לאתר ההנצחה של 102FM יותר מפעם אחת. זה היה עושה אותי נורא עצוב. האמת, כמו עכשיו.

     

    תודה על הפוסט, ומיכל, תהני לך שם עם המלאכים. ועם החבר'ה. לא הייתי חווה מוסיקה לעולם בלעדייך. אין לך מושג כמה נגעת בי.

     

     

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏27/3/07 09:00:

    היי יובל. תודה.

    הג'יזוס אנד מרי צ'יין שלך הזכיר לי קוקטו טווינז. אני איתם בראש מאתמול בלילה..

    יאללה קפה ולעבודה.

    יום טוב לכולם

     

    איזה כיף פה!
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    איזה כיף פה! ‏27/3/07 09:35:

    אוףףףףףף  בטח. הקוקטו טווינס. אך,איזו תקופה קסומה.

     

    4AD

    פקח השמורה
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    פקח השמורה ‏27/3/07 09:41:

    תקופה מדהימה ! אישה מדהימה!

    היה לי המזל לעבוד מולה וממש ריגש אותי

    כשיהלומה מנכ"ל רדיו 102 והבאות אחריה המשיכו להנציח

    את זכרה בעמוד המיוחד הזה:

    http://www.102fm.co.il/Front/michal.asp

     

     

    st_s
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    st_s ‏27/3/07 10:18:

     

    צטט: פקח השמורה 2007-03-27 09:41:32

    תקופה מדהימה ! אישה מדהימה!

    היה לי המזל לעבוד מולה וממש ריגש אותי

    כשיהלומה מנכ"ל רדיו 102 והבאות אחריה המשיכו להנציח

    את זכרה בעמוד המיוחד הזה:

    http://www.102fm.co.il/Front/michal.asp

     

     

    אוף פקח, ועל זה באמת נאמר כמו שכאן צחקנו לא בכינו מעולם.

    תודה. נכנס במיידית למועדפים.

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏27/3/07 19:31:

    מיכל ניב

    מיכל ניב (1966 - 21 בינואר 2000), עיתונאית, מנחה ושדרנית רדיו ישראלית.

    מיכל ניב נולדה לניצה ולמתי ניב. אביה היה קצין בצה"ל. ילדותה עברה עליה בעיקר בפתח תקוה.

    בדצמבר 1978 נהרג אחיה היחיד, אייל, בעת שירותו הצבאי, מירייה שנורתה בחדרו מנשקו האישי (ועדה שחקרה את האירוע התלבטה בין התאבדות לתאונה וקבעה שהייתה זו תאונת נשק). בשנת 1979, כשהייתה בת 13, מונה אביה לנספח צה"ל בלונדון וניב עברה לשם עם הוריה. באנגליה טיפחה את אהבתה למוזיקה. ב-1981 חזרה משפחת ניב לישראל, ועברה לגור בתל אביב. מיכל למדה בתיכון עירוני ה'. במאי 1982, התאבד אביה בירייה, על קברו של אחיה. מותם של אחיה, ומאוחר יותר של אביה, השפיעו מאוד על מצבה הנפשי של ניב, שנעשתה מסוגרת ומרוחקת ונהגה ללבוש רק שחור.

    בשנת 1984 התגייסה לצה"ל, ושירתה בתחנת הרדיו גלי צה"ל, שם הגישה את תוכנית הבוקר האלטרנטיבית "הפסקת עשר". גם לאחר שחרורה מהשירות בשנת 1986, המשיכה ניב בהגשת התוכנית שהועברה לשעת ערב מאוחרת, ונקראה "הפסקת עשר בערב". התוכנית זכתה לאהדה רבה. לאחר ירידת התוכנית שידרה ניב תוכנית נוספת בשם "לחבק את הדובי" ותוכניות מיוחדות. בנוסף להיותה שדרנית רדיו, עסקה רבות בתחום הבישול: כתבה מדורי בישול במקומונים תל אביביים, בעת הקמת המסעדה "יועזר בר יין" סייעה בעיצובה ולאחר מכן הייתה מלצרית במקום, וכן בישלה במסעדה של מרגרט תייר שביפו.

    בנוסף כתבה במשך תקופה ארוכה בעיתון "מעריב". ב-1988 הגישה את תוכנית הטלוויזיה "עד פופ", יחד עם אברי גלעד. בספטמבר 1996 הצטרפה לצוות ההקמה של תחנת הרדיו "רדיו תל אביב", ובשנת 1997 החלה להגיש את תוכנית הרדיו ההומוריסטית "היפות והאמיצות" עם תמר מרום ולאחר מכן עם עינב גלילי. התוכנית זכתה להצלחה רבה. עקב הצלחת התוכנית, העבירה התחנה את התוכנית לשעות מקובלות יותר. סקרי ההאזנה של התוכנית היו מצוינים ואף נשקל להעביר אותה לפורמט טלוויזיוני.

    ב-21 בינואר 2000, היום שבו מלאו חמש שנים למותו של בן דודה אמיר הרשנזון, שנהרג בפיגוע בבית ליד, התאבדה מיכל ניב בתלייה בביתה בתל אביב.

     

    מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

    mulidea
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    mulidea ‏27/3/07 20:52:

    יופי אמיר. תודה רבה לך באמת..

    חץ עמוק עמוק בתוך הלב. 

    אני זוכר את היום ההוא כאילו זה היה היום.

    אוי יו יוי  

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏27/3/07 22:33:

    תודה מולי

     

    אורי טל-טנא
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אורי טל-טנא ‏2/4/07 10:55:

    הדמויות הרבות שאינך פוגש, אבל קולן משפיע עלייך בשלב הנכון בחיים, והמוזיקה שהיא מביאה הגורמת לך להקשיב למילים. מיכל ניב הייתה הדמות מהרדיו שמעולם לא ראיתי, אבל בגיל 14 או 15 הייתי מאוהב. פנטזיה של לפגוש אותה לגמרי במקרה.

     

    ויותר מעשר שנים אחר כך, ידיעה בודדה בחדשות גלי צה"ל. 

    דמעות הובילו להבנה של חשיבות דמויות שלעולם לא פגשתי על בניית זרם התודעה.

    והיא תשאר איתי.

     

    nadav r
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    nadav r ‏19/6/07 02:53:

    אף אזכרה של מיכל לא שלמה בלי השיר הזה

     

    מבחינתי אין שיר שיותר מזוהה איתה. 

    dubi roman
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    dubi roman ‏19/6/07 11:46:

    כתיבה חמה ומרגשת מאד,

    תודה,

    דובי

    www.DubiRoman.comImpressionistic photography of Israel by Dubi Roman054-4601507  

     

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏22/6/07 16:21:

    במשך שמונה חודשים בשנים 1988-1989 הייתי יושב איתה בכל שבוע, באולפן בגל"צ או בבית שלנו, ומקשיב לה משדרת את "לא רוצים לישון" בלילות שבין שישי לשבת.

    היה לה שיר קבוע שאיתו היא היתה מסיימת את התוכניות האלה ,שיר שבכל פעם שהייתי שומע אותו הייתי יודע שככה היא היתה רוצה ללכת מן העולם.

    בשבילי זה יהיה השיר שלה תמיד:

     

    Brilliant Trees / David Sylvian

    When you come to me
    Ill question myself again
    Is this grip on life still my own?
    When every step I take
    Leads me so far away
    Every thought should bring me closer home

    And there you stand
    Making my life possible
    Raise my hands up to heaven
    But only you could know

    My whole world stands in front of me
    By the look in your eyes
    By the look in your eyes
    My whole life stretches in front of me
    Reaching up like a flower
    Leading my life back to the soil

    Every plan I've made
    Lost in the scheme of things
    Within each lesson lies the price to learn
    A reason to believe
    Divorces itself from me
    Every hope I hold lies in my arms

    And there you stand
    Making my life possible
    Raise my hands up to heaven
    But only you could know

    My whole world stands in front of me
    By the look in your eyes
    By the look in your eyes
    My whole life stretches in front of me
    Reaching up like a flower
    Leading my life back to the soil

    מי שהגיע עד כאן הוא מישהו שרוצה לשמוע את השיר הזה בביצוע המקורי שלו בתקליט ולא את הביצוע שלינקקתי אליו. הביצוע המקורי, שלא מצאתי ברשת, נמצא באלבום בשם Brilliant Trees מ 1984.

    את דיוויד סילביאן הכיר לי אהוד מנור זיכרו לברכה בתוכנית עד פופ. אני שמח שזכיתי להודות לו על זה עוד בחייו.

     

     

     

     tranquilo
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    tranquilo ‏22/6/07 16:46:

    וואו אמיר,

    אז הנה מצאנו אישה ששנינו אהבנו- ומה לעשות לא היינו לבד...מדהים כמה אנשים שאני מכיר, אמרו לי אחרי לכתה, שהיא היתה שלהם...וכן,  סבסטיאן- זה היא

     

    כוכב גדול

    לבנה ייעוץ פיננסי
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    לבנה ייעוץ פיננסי ‏22/6/07 18:40:

    אמיר, לא יכולת לתת כבוד גדול יותר לזכרה של מיכל.

     

     

    cassiopea_s
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    cassiopea_s ‏24/6/07 22:29:

    כל מילה שכל אחד כתב מעליי, צרובה בסלע.

    מיכל ניב הייתה אישיות מהפנטת, כובשת, מלאת כאב וצבע, אור וחושך משמשים בערבוביה.

     

    כתבת נפלא.

     

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏24/6/07 23:36:
    תודה
    רנרט
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    רנרט ‏28/6/07 18:15:
    עד היום אני לא מאמין שהיא מתה.
    ענתיכ
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    ענתיכ ‏28/6/07 19:26:

     

    וואו, איך זרקת אותי אחורה לתקופה אחרת.

    נכנסתי שוב ללינקים, מזמן לא קראתי שם, וממש קשה לחזור ולנשום.

    ולי יש זיכרון של הכתיבה של מיכל על אוכל -

    אני זוכרת כתבה אחת עם כזו אהבה ותשוקה לבשר,

    שכמעט רצתי בעצמי לצוד פרה ברחוב...

    ואני בכלל צמחונית :)

     *

    noambs
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    noambs ‏8/7/07 14:54:

    רוצה להצטרף לכולכם, אבל יודע שעלי להקדים ולומר, שלא רק שלא הכרתי אותה אישית גם מסופקני אם שמעתי את קולה.

     

    דורות צעירים יותר (במעט) כמוני נאלצו להתאזר בסבלנות, להפעיל חושיהם בשעות לא שעות, לגלוש ולסרוק בשביל לקבל את המתנות האלה, את הגיטרות הבוכות, הקלידים המסתוריים, בשביל למצוא נפשות אחרות שעיניהן מתלחלחות כשמוריסי או איאן מקאלך או פיטר מרפי בוכים בצעקה.

    רציתי לומר שהיא שלחה את לחמה.. זרעה את זרעיה. המוזיקה שאהבה ואהבה שזרעה למוזיקה הזו - כן, יודע שנשמע מליצי מדי -

     

    מכה שורשים. אולי לעולם לא אדע איך נשמעה. ובטח שלא דור הכוכב נולד לא ידע, וגם לא ישמע את שמה אולי. אבל צריך להזכיר, כי המוזיקה הזו היא מראה של נפשה, ודרך המוזיקה, אפשר לזכור גם אותה. בפאבים המרוחקים, במועדונים הקבועים, ובעיקר -

    בזכרון.

    אמיר אשר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אמיר אשר ‏21/1/09 09:43:

    היום הוא יום השנה התשיעי ללכתה של מיכל, עשרים שנה מאז שהיינו בויפרנד-גירלפרנד ואני עדיין מרגיש אותה איתי. זה נכון מה שאומרים, זה לא באמת עובר אף פעם, הזיכרון.טוב שכך.

     

    -נר-

     

    ראסטי נייל
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    ראסטי נייל ‏21/1/09 17:05:

    בזכות העדכון הזה יצא לי להחשף לפוסט היפה הזה ולתגובות היפות בעקבותיו...

    זה אחד הסיפורים העצובים של הרדיו הישראלי, ועם זאת מיכל הספיקה להעניק לנו כל כך הרבה בזמן כל כך קצר.

    והזדהיתי עם המון דברים יפים שנכתבו למעלה, אפילו שהחוויה הרמת גנית שלי הסתיימה בשנת 1984...

    מ"עד פופ" אני זוכר בעיקר את מיכל מזדעזעת עמוקות מ I Touch Myself

    של ה Divinyls האוסטרליים, ובצדק.

    וכמובן שאני חש געגועים עזים הן לצד ה"רציני/אפל" שלה בהפסקת עשר והן לצד הקליל יותר אך הלא פחות אינטיליגנטי ב"היפות והאמיצות".

    אני רק יכול לקוות שהיא מצאה מנוחה ונחלה היכנשהו.

    Dafna's
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    Dafna's ‏22/1/09 07:22:


    נר


    לא חשבתי שכבר עבר כ"כ הרבה זמן.. נשמע לי כאילו אתמול עמדתי ברמזור של כביש התערוכה ושמעתי את "היפות והאמיצות"...

    פרופיל

    אמיר אשר

    אמיר אשר

    קריין פרסומות וחדשות
    איש רדיו לשעבר
    .D.J
    מורה ומייסד בבית הספר הדמוקרטי קריית-אונו
    חבר בתנועת הורות = שווה
    חצי אמריקאי חצי גרמני
    אב ל 2 (עדן 13, אדם 10)
    ליברל

    רסיסי מידע

    תכנים שיתווספו לעמוד זה יופיעו ישירות כהודעות דואר, בעמוד האישי שלך או בקורא RSS חיצוני, על פי בחירתך.
    RSS בלוגRSS תגובות

    וידאו