זה לא עוד פוסט, אספתי וריכזתי חומר על בעיה מאוד מוכרת ומאוד מדוברת המטרידה רבים. הפוסט הזה נכתב בעקבות התייחסות חוזרת בתגובות שקיבלתי.
נראה לי שבגלל חשיבות הנושא, ראוי להעלות את הנושא לידיעת הציבור. פוסט זה מוקדש לכל מי שנמצא בסביבה וקשור לנושא.
הפרעה בקשב – Deficit and Hyperactivity Disorder Attention (ADHD) מוגדרת ב , DSM-IV כהפרעה הכוללת שני תחומים: ליקוי בקשב והתנהגות. אימפולסיבית והיפראקטיבית, כאשר התסמינים השונים מקובצים סביב שני תחומים אלו. זוהי הפרעה בתחום השליטה העצמית המורכבת מבעיות בטווח הקשב, השליטה בדחפים ורמת הפעילות.
מה מאפיין ADHD? תיאור ההפרעה: הפרעה בריכוז ובקשב/היפראקטיביות הינה הפרעה נפוצה בילדים שמתמידה לעיתים לגלל ההתבגרות ולגיל המבוגר. ההפרעה נובעת מקושי בוויסות קשב ומיקוד ריכוז. להפרעה רקע גנטי ברור ומרכיבים ביולוגים. ההפרעה מלווה לעתים בהפרעות נוספות כגון הפרעות במצב הרוח, הפרעות חרדה, הפרעות התנהגות ולקויות למידה.
בעיות ההתנהגות של הילד ההיפראקטיבי- משמעת- ילד זה גם רגיש מאד. מכיוון שהוא שם לב לכל הגירויים, הרי שגם גירויים שילדים אחרים לא ירגישו בהם, כמו רעש, או נגיעה לא בכוונה של ילד אחר, יגרמו לו סבל, או לפחות אי נוחות. בגלל אי הנוחות הזו הוא מגיב, והתגובה הזו עם הזמן הופכת ליותר ויותר תוקפנית. ילד כזה לא פעם יוצר מעגל קסמים, שבו מכיוון שהוא מגיב, וכועס, ונלחם, הוא הופך בהדרגה לילד הכעסן של הכיתה, הילד שנהנים להתגרות בו ולעצבן אותו. בשלב הזה אלה כבר לא גירויים של "לא בכוונה", אלא גירויים "בכוונה" והוא הופך לילד הקשה והמתקוטט של הכיתה. מבחינה חברתית לילד כזה יש לא פעם חברים רבים, אבל לא פעם הוא גם הופך בהדרגה לילד מבודד. הקושי בלימודים, רגישות היתר, הכעס והתסכול המצטברים, הופכים אותו יותר ויותר לילד דחוי, הילד שמוצא פתרון לקשייו בעזרת אלימות, הילד שאומר "אם אינני יכול להיות התלמיד הטוב של הכיתה, אהיה לפחות הילד החזק והמפחיד של הכיתה". הוא רוצה מעמד, ואם אין לו אפשרות "להרוויח" את המעמד של הילד הטוב והתלמיד הטוב, הוא ייקח את המעמד של הבריון או של הליצן. זה מצב שקל להיכנס אליו, אבל קשה לצאת ממנו, וזה גם גורם להידרדרות חברתית נמשכת.
הילד בעל הפרעות הקשב והמורה- התמודדות עם הפרעות קשב יוצרת קשיים לילד, להורה ולמורה גם יחד. בשנים האחרונות התברר כי מורים רבים מתקשים להתמודד עם ילדים שלהם בעיות התנהגות בכלל ועם ילדים בעלי היפראקטיביות בפרט. התמודדות עם בעיות התנהגות הוצעה כסיבה ראשונה במעלה לשחיקת המורה ולהסתייגותו משילוב הילד החריג. ההתנהלות היומיומית בבית, ובבית הספר קשה ומכבידה עליהם ועל הסובבים אותם, ומלאה משברים. לכן, על מנת להביא את הילד לתפקוד תקין הוא זקוק להבניה, להנחיה, לפיקוח והשענות על הכישורים הניהוליים של הסובבים אותו. ילדים בעלי לקויות שונות הם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ילד עם ADHD הוא דוגמה לילד בעל צרכים מיוחדים. לילד כזה יש ליקוי בשליטה עצמית, בפונקציות הניהול ההכרחיות לתכנון, ארגון, וביצוע של התנהגויות אנושית מורכבת לאורך זמן. בילד עם ADHD החלק "הניהולי" במוח, זה שאמור לארגן ולרסן את ההתנהגות, אינו פועל כראוי. ילד כזה אינו סובל מהיעדר כישורים או ידע, ילד כזה צריך יותר סדר וארגון בדרכים שונות, מעניינות ומעוררות, צריך לכוון את הילד לעבר מטרות וסיפוקים מיידיים, צריך לספק תגמולים עם השגת המטרות או הקשבה לכללים.
כדי לאפשר לילד עם ADHD השתלבות ופעילות בקבוצה יש להכיר את הצרכים המיוחדים שלו ולספק מספר דברים:עניין - ילדים אלו המגלים שלפניהם פעולה לא מעניינת יחפשו תחליפים מעוררים יותר. כדי לרכוש את תשומת ליבם יש צורך לארגן מטלות ומשובים חיוביים שיהפכו את הפעולה או את המטלה למשתלמת יותר.
משוב – ילד כזה זקוק למשובים חיוביים לעיתים קרובות. המשוב התכוף מעודד את הילד להמשיך במשימה ולסיים אותה בהצלחה. לעיתים, במשימות ארוכות רצוי לפצל את המשימה לחלקים קטנים ולתגמל את הילד לאחר שסיים חלק מהמשימה.
תמריץ לפני ענישה – ילד עם ADHD בניגוד לילד ללא ליקוי זה זקוק לתמריצים כדי לבצע פעולה בדרך "הנכונה".דרך הענישה אינה מתאימה לילד על ADHD מכיוון שהיא מובילה לעוינות, הסתגרות ואפילו לאלימות כתגובה חוזרת מצידו. יד כזה בדרך כלל חשוף לנזיפות ולכן התמריץ מעודד אותו לשנות את התנהגותו ולאמץ קודים שונים.
משמעות הזמן – לילדים על ADHD אין תחושת זמן כמו לילדים רגילים, הם לא מגיבים לדרישות המתבססות על לוחות זמנים והכנה לעתיד, לכן יש צורך להמחיש להם את הזמן, למשל על ידי שעון הקובע את פרק הזמן הנדרש למשימה מסוימת כאשר היא קטנה וחלוקה של משימות ל"מנות קטנות" של זמן. מוטיבציה – ילדים אלו מתקשים לאסוף את המוטיבציה הפנימית הנדרשת כדי להשלים משימה. כדי להתגבר על קושי זה רצוי להמציא מקורות חיצוניים למוטיבציה, למשל פרסים או חיזוקים. צריך ליצור מצבים של win – win situation , להציע לילד דברים הגורמים לו להנאה עם סיום המשימה.
פתרון בעיות – התגובה האימפולסיבית המאפיינת ילדים עם ADHD מונעת מהם לעצור, לבדוק ולחשוב על המצב כדי לשקול דרכים להתמודדות. לכן יש ללמד את הילד למצוא דרכים מעשיות להציג בעיות ופתרונות אפשריים.
עקביות – ילד זה, במיוחד, זקוק לסדרים קבועים. לכן יש לתאם בין הורים, מורים והסביבה בה הילד פועל סדרים באופן עקבי. העקביות תבוא לידי ביטוי על פני הזמן, להמשיך בתוכניות ולא להתייאש, להגיב באופן דומה וקבוע גם כאשר הנסיבות שונות, לוודא שכולם הורים, מורים פועלים באותן שיטות.
מעשים – הילד הזה אינו חסר אינטליגנציה או כישורים הוא מבין, לכן אין צורך לחזור ולומר דברים שוב ושוב ( לנדנד ). מעשים מועילים הרבה יותר, יש צורך לפעול מהר ולעיתים קרובות יותר ולהימנע מרפיטטיביות (חזרתיות ) המובילה לעוגמת נפש וכעסים של הילד ושל המבוגר.
הכנה מראש לבעיות – הכרות עם התנהגות הילד במצבים שונים עשויה להתגלות כמועילה וחוסכת. על ההורים או המורים העובדים עם ילדים עם ADHD לצפות מראש ולהכין תוכניות פעולה להתנהגויות במצבים שונים של הילד. נוסף לכך, כדאי לשתף את הילד בתוכניות לפני כניסה למצב בעייתי, תזכורת לכללי התנהגות, תזכורת לפרסים על התנהגויות חיוביות, תזכורת לעונשים שיוטלו וביצוע התוכנית תוך כדי משובים מיידים וחיוביים.
פרספקטיבה - לעיתים הורים או מורים נוטים לאבד את קנה המידה, כאשר ילד עם ADHD מאבד שליטה, ולהתמלא כעס ותסכול כשלא מצליחים לרסן את הילד. כדי להימנע ממצבים כאלו, שמובילים לאסקלצייה יש צורך לשמור עם קנה המידה, לראות את המציאות הכוללת באור אחר. דרך זו תאפשר התמודדות יותר הגיונית ושקולה, ולהזכיר לנו את המוגבלויות של הילד.
שמירה על הערך העצמי – יש להימנע מלהעביר את הבעיות עם הילד לפסים אישיים, אין זה מצב של מנצחים ומנוצחים, ההתנהלות היא יומיומית ולכן רצוי לשמור על שלווה ככל האפשר, יש להשתמש בחוש הומור ולשמור על הכללים והתוכניות גם בשעת משבר.
סליחה –לסלוח, כלל זה הוא חשוב ביותר כאשר עוסקים בילדים עם צרכים מיוחדים כמו ADHD . הסליחה מרגיעה אישית, בסוף יום כדאי לחשוב על הבעיות וההתנהלות, על הקשיים ועל הכעסים ולזכור, הילד לא תמיד יכול לשלוט במעשיו והוא זקוק לסליחה, אמנם הילד הוא אחראי למעשיו, אבל עלינו להשתחרר ממרירות וכעס. לסלוח, גם לאלו שטעו בהבנת התנהגות הילד, שפגעו או העליבו, הם אינם מכירים את הילד ויכול להיות שלא מכירים גם את דרכי החשיבה וההתנהגות של ילדים עם ADHD. בסופו של דבר לסלוח גם לעצמנו על השגיאות שלנו עם הילד. לימדו את ההתנהגויות והכשלים כדי להשתפר בעתיד.
הורים מורים וטיפול: הדרכת הורים -לעזור להורים להבין את הילד ועם מה הוא מתמודד, ולשנות את דפוסי התנהגות של ההורה שמגבירים את קשייו של הילד. מתן טיפול תרופתי צריך שיתוף פעולה של ההורים, ההתמודדות בכיתה ובבית תכלול: * תובנה של הילד לקיומה של הלקות,* פיקוח על מנוחה, שינה ותזונה,* הבנייה ורוטיניזציה של סדר היום,* נוכחות הורית / או מבוגר משמעותי אחר,*סביבה לימודית בטוחה ואוהבת, *רוטיניזציה של מתן סיפוקים,* תוכניות חיזוקים, *שימוש ברפרטואר של הילד, *סיוע בהתארגנות, *סיוע בגיוס קשב ובחלוקת קשב, *הטרמה של חומר לימוד מורכב, * לימוד בסיטואציה של אחד לאחד, *תרגול ואסטרטגיות מפצות.
לסיכום, האיבחון והטיפול בילדים עם ADHD היא משימה בה נוטלים חלק אנשי מקצוע מתחומים שונים: אנשי חינוך, פסיכולוגים, רופאים, מרפאים בעיסוק, עובדים סוציאליים ועוד. איבחון וטיפול מוקדמים עם שיתוף פעולה מצד הילד ומשפחתו יכולים להגדיל את סיכויי השיפור ואף ההחלמה ממצב זה.
מומלץ לקרוא: בארקלי( 2003), לשלוט ב ADHD, המדריך השלם והמוסמך להבנת הפרעות קשב וריכוז, הוצאת גלילה.
