הרבה זמן הסתובבתי בתחושה שהעיסוק הפוליטי הוא מגעיל, שם בפוליטיקה נמצאים רק חורשי רעה. מי שכבר הגיע לתחום הפוליטי, הוא מונע מיצרים אפלים לקדם את ענייניו האישים, מי שנמצא בתחום הפוליטי לא מעניינת אותו החברה כלל.
באמת רוב חיי התרחקתי מפוליטיקה כמו מנגע. אבל עכשיו זז גם אצלי משהו. בפוליטיקה התקבצו יותר מידי אנשים "רעים" המפיצים, אולי הם בעצמם, את התחושה שפוליטיקה היא תחום מסריח וכדאי לכל אניני הטעם והריח להתרחק ממנו.
כך מצאנו את עצמנו חברה שלימה ואינטליגנטית שבוייה בידי קומץ פוליטיקאים, שתופסת את השלטון כבר יותר מדור.
הגיע הזמן לפעול ולדאוג לכך שאנשים טובים, אנשים המונעים מכוונות טובות למען הכלל והחברה יפעלו בתחום הזה . הפוליטיקה כל כך חשובה ומשפיעה על כל אחד מאיתנו, אבל בפועל התוצאה היא שפוליטיקאים נטולי אידיאולוגיה, העבירו את ההחלטות הגורליות לידי קומץ פקידים, אנחנו נהנים להשמיץ את נערי האוצר, אבל האשמה היא העדר כוחות חיוביים וקטנות ראש.
אנשי הפוליטיקאים דאגו שנחשוב שעסקי פוליטיקה הם עסקים מסריחים.
מובן אחרי הפעילות והתוצאות העלובות של פוליטיקאים חסרי מעצורים, מצאנו את עצמנו מונהגים על ידי קבוצה של קומבינאטורים.
מרגע בחירתם של פוליטיקאים אלו, הם עסוקים בדאגה אך ורק לעצמם, הציבור הפסיק לעניין אותם דקה לאחר יום הבוחר.
דוגמאות לא חסרות, אנשי ציבור שסרחו, אנשי ציבור שהגיעו לפוליטיקה רק כדי לקדם את ענייניהם האישיים והכלכליים, אנשים חסרי אידיאולוגיה.
פוליטקאים המצויידים באידיאולוגיה, גם אם אינם " כוס התה שלנו", אבל הם לפחות, מונעים מאינטרסים חיוביים, לדעתם הם פועלים למען הציבור.
פוליטיקאים "טובים" הם זן הולך ונכחד.
איך נוצר הרושם השלילי הזה ?
הרושם הזה שהפוליטיקה היא עיסוק בסחי החברתי והכלכלי, נוצר כנראה על ידי פוליטיקאים יצירתיים בעצמם, שדאגו שנחשוב שהם ממש מצילים אותנו, והם עוסקים בגועל כדי לפתור אותנו ולחסוך לנו את העיסוק "המסריח".
כדי להתחיל לשנות, העלתי דיון בקהילת חינוך .
איך לדאוג שענייני החינוך יבואו לידי ביטוי משמעותי בתחום הפוליטי.
שביתת המורים הפגינה בצורה ברורה מאוד, שקומץ קטן בלבד של פוליטיקאים התגייסו למען החינוך.
שביתת האוניברסיטאות נמשכת ומאיימת להשבית את שנת הלימודים, והממשלה בשלה, לא נוקפת אצבע לעצור את הרס החינוך וההשכלה.
לכן כל מי שהחינוך ופניה החברתיים של ישראל מעניינים אותו צריך לעשות מעשה.
ישנן מספר הצעות ודיונים, פה אצלנו בקפה דה מרקר:
א. הצטרפות למפלגה קיימת כהצעתו של איתמר.
ב. הקמת מפלגה חדשה כהצעתו של יאיר
ג. הקמת קבוצה אל - מפלגתית שתגייס גורמים משפיעים.
שי כהן העלה דיון דומה בקהילה החברתית, זהו זמן פוליטי. אם הבחירות יתקיימו במהלך 2009, אז כולנו צריכים להתגייס ולהתחיל לפעול כבר עכשיו.
אתם מוזמנים להגיב ולהעלות הצעות נוספות.
מיכאל
דרג את התוכן:
מיכאל,
מבין 3 האפשרויות, הקמת מפלגה עצמאית הכי פחות נראית לי.
הניסיון מראה שמפלגות כאלה לא מצליחות.
לא שבאחרות אני רואה גדולות, אבל המפלגות הסקטוריאליות לרוב לא נכנסות בכלל לכנסת, ואם כן נעלמות מהר מאוד.
אני בעד למצוא את האנשים הנכונים, ואיתם אולי להוביל מהלך. אולי.
שושי