קראתם כמה אני מרוויח ? שמעתם עם מי אני מסתובב ? באיזה אוטו אני נוסע ?
למה ? למה שמעתם כמה אני מרוויח, עם מי אני מסתובב, באיזה אוטו אני נוסע, הרי אנחנו לא מכירים בכלל, וכל הפרטים האלה אין להם דבר עם העבודה שלי, אלא הם עניינים פרטיים בתכלית.
בואו נדבר על רכילות.
רכילות היא דבר טבעי, היא אחת הדרכים ליצור קשר בין אנשים, לשיתוף בחוויה האנושית. אבל בדור האחרון, היא יצאה ממידה לחלוטין וקיבלה ממדי מפלצת. רבים מודים כי הם מכורי רכילות סלב'ס, כי אלה העמודים שהם קוראים ראשונים, שזה הדבר היחיד המעניין בעיתון. מה רע בזה ?
מאיפה להתחיל.... ראשית, זה פורץ את הגבולות. אף אחד מאיתנו לא חי את חייו. כולנו שותפים נסתרים בחיים של אחרים, מחווים דעה על בחירותיהם, שופטים את מעשיהם, צוחקים לנפילותיהם, שמחים להצלחותיהם. נסחפתי. זה לא. הבעיה כאן היא שככל שאני עוסק יותר בחיים של אחרים, שבדרך כלל אינני מכיר מלבד מה שכתוב עליהם בעיתונים, כך אני פחות חי את חיי, ולא רק זה, אפילו את המעט מחיי שאני כן חי, אני חי בהשוואה למי שאני צורך את חייו דרך העיתון. היא עשתה קרחת, איך יפה לה, אולי גם אני אעשה קרחת, אבל לי לא ישלמו, למה מי היא שישלמו לה מיליון שקל על קרחת, איזה דפוק אני שגם אם אעשה קרחת איש לא ישים לב ברמה הזאת, בטח לא ישלם. אני אשלם. שאני אשלם ?
עניין נוסף- הרכילות מטבעה מבליטה את השלילי, את הקוריוזי, את מה שמאפשר לי להתנשא מעל מושא הרכילות. הנה הוא נפל, השתכר, פגע בעמוד בעודו עושה רוורס, מי נתן לו רישיון.
עיסוק רב ברכילות משכיח מכל השותפים לתעשייה הזאת כי כל הברואים הם בני אדם, שוגים, מדייקים, אוהבים, מפדחים. הרכילאי מחפש את הפדיחה. זה סיפור טוב. הוא לעולם לא יפרסם כי מאן דהו חייך לאדם שאינו מכיר ברחוב ועשה לו נעים בנשמה. הוא כן ידווח כי אותו מאן הזעיף פנים והרס למישהו את היום. ככה זה.
כאשר אנו צורכים את רצף המידע הזה כל הזמן, אנחנו מאמנים את הנשמה שלנו לראות כל הזמן את השלילי, את הפוגע, את החסר, ולא להבין שהחיים מורכבים, ובמיוחד שכל מי שעומד מולנו הוא אדם, כמונו, נושא ניצוץ אלוהי בנשמתו כמונו, ולא רק תדמית קרטון שניתן להשתמש בה כדי להרגיש לרגע טובים יותר, או פחותים יותר, ולזרוק.
אל תגידו לי מחיר התהילה. את המחיר הזה כולנו משלמים, לא רק בעל התהילה. המחיר הזה משולם במיוחד על ידי מי שלא יגיע לתהילה לעולם, אבל משעה ששם לו את בעל התהילה כאמת מידה קבועה בחייו, כגורם נוכח ברמה היומיומית , מרגיש את חייו כאפורים, משעממים, מרגיש שלא ממצה את מלוא הפוטנציאל של חייו. כאילו להיות ידוע זה מימוש הפוטנציאל.
רכילות קיימת מאז ומעולם. נלחשת מפה לפה. כולם שותפים לעבירה הזאת, גם אני, בטח גם אני. קשה להמנע לגמרי מרכילות, זוהי דרגת צדיקות גבוהה, ורכילות היא תמיד דבק טוב בין אנשים, יוצרת קשר מהיר וכיפי. ובכל זאת, מעצמי אני מדווח שככל שמבין כמה רכילות היא נזק, ובמיוחד למרכל, כמה היא מזהמת את הפה, ומשם את הלב והנשמה, אני משתדל לרכל פחות, על מפורסמים ועל חברים, משתדל לשפוט פחות אחרים, וגם את עצמי, משתדל לדעת פחות , כדי שיהיה לי מרחב גדול יותר להתפתחותי.
ונסיים ברכילות. הסכום שפורסם כאילו אני מרוויח- דמיוני לגמרי (אבל יפה), והאשה שמדווח כאילו אני חובק- דמיונית לא פחות (אבל יפה).
דרג את התוכן:
מילים יפות וחשובות
בתקווה לימים של תקשורת טובה מזו...בפנים ובחוץ.