מלחמת וינוגרד
ידיעות הכחיש אתמול (ע' 2) את הכותרת הראשית של מעריב בשישי, על כך שגבי אשכנזי ניסה לעצור את המבצע האחרון במלחמת לבנון השנייה.
ובאותו הקשר התפרסם במעריב תיקון האומר שמעולם לא התקיימה שיחה משולשת בין קפלינסקי, אשכנזי ודן הראל.
בדבריו לאייס טען בן כספית (שהוזכר מפורשות בידיעונת בידיעות) שהכותרת נכונה, ושהטעות היא רק בפרט הטכני, דהיינו השיחה.
הבוקר מכחיש מעריב את ההכחשה של דו"צ בידיעות (ע' 3) תחת הכות' "ההכחשה שלא הייתה": "בעקבות הפרסומים הבוטים אתמול בידיעות אחרונות יובהר כי דו"צ מעולם לא הכחיש את הכותרת הראשית של מעריב מיום שישי האחרון".
ידיעות לא מתייחס היום לנושא, והאזכור היחיד של אשכנזי הוא בעניין שינויים ארגוניים הנערכים בצה"ל.
ובאשר לאולמרט: ידיעות יוצא בכותרת מפוארת, הן בשער והן בע' 3: "חברים בווינוגרד שיבחו את החלטת אולמרט לצאת למבצע 60 השעות" וכותרת דומה, כאמור, בהמשך.
וזה עוד כלום: מול 50 המ"פ שקראו לאולמרט להתפטר, כך בראשית של ידיעות, "מלחמת הקצינים", עומדים כעת 80 קצינים הקוראים לא לערבב צבא ופוליטיקה, ויוצאים נגד המ"פ שקראו לרה"מ ,לקחת אחריות".
(אגב 80, יותר מ-80 או 85? תחליטו).
מעריב: "במוקד הדו"ח: ביקורת קשה על חלוץ", למרות ש"זרקורי המחאה הציבורית ממשיכים להאיר בעיקר על גיבורו הראשי: אולמרט". ז"א ששני העיתונים למעשה מסכימים.
המסקנה מהימים האחרונים היא שאין בכלל צורך לפרסם את הדו"ח, הרי כולם יודעים כבר הכל: מי שובח ומי נמעך, מי מוּקד ומי בוּדד.
הארץ בוחר להתמקד ביחסים בין ציפי לבני לאולמרט, שידעו עליות ומורדות מאז המלחמה. חשוב, בטח חשוב.
שראפובה פה
וזה הסיפור: כל טניסאינו האלופים, כולל מ. שראפובה (ועוד כמה טניסאיות רוסיות, הרבה פחות יפות, המכונות בשער ידיעות ספורט "האוליגרכיות", השד יודע למה), נחתו הבוקר בשבע בנתב"ג. שראפובה כלל לא תגיע לשרוול, אלא תוגנב מהשדה הקפוא בלימוזינה שתחכה לה למרגלות המטוס. ייערכו שתי מסיבות עיתונאים בהמשך, ואלו, העיתונאים המסקרים אף הוזמנו לצפות באימונים, אבל התבקשו להגיע לקראת סופם. נראה מה יהיה. יש לשער שמהערב נחזה בבלונד הלבן בכל אתר וערוץ, ומחר אפשר יהיה לראות גם תמונות ענק שלה, מקצה העמוד ועד קצהו.
צרות בכותרות "חשד: בנו של זמר מפורסם ניסה לגנוב יאכטה" (מעריב, שער)
נדלג על הקרתנות ב"זמר מפורסם", ונמשיך.
במעמקי העיתון התמונה כבר קצת אחרת: יש אחד, יצחק אוזנר, "חולה יאכטות" (כך במקור) שניסה בשנתיים האחרונות לגנוב יאכטות שמונה פעמים. הפעם הוא הגיע למרינה עם חבר שלו, בן 35, הוא בנו של הזמר (מממ, מה שכרונולוגית מצמצם את האפשרויות בארצנו הזערערת והמשופמת). בן הזמר, אגב, שוחרר בערבות. ושאלה, האם העובדה שהנספח לגנב בפוטנציה הוא בנו של זמר מצדיקה את כותרת הגג "מנווט ושר"?
עכשיו, אותה ידיעה בהארץ: לא שמונה פעמים ניסה החולה לגנוב, אלא רק ארבע, ואותו חבר מסתורי, אילן היוחסין שלו כלל לא מוזכר.
מה שאני לא מבינה זה איך בוקי נאה החמיץ את גנב היאכטות, הרי זה סיפור שתפור עליו יותר מהשמלות של אושידה, שזכתה לכותרת הרסס המפורסמת, שמככבת בע', 10: "פצצות לשמלות", על מטען חבלה שנזרק לחנות של המלכה בלבן בת"א.
הזוג הנוצץ
הלבן החדש, אנדי רם ויוני ארליך תפסו הרבה מקום של כבוד בגליון יום ראשון של מעריב: הם כיכבו בשער מוסף הספורט תחת הכותרת "זוג אסים", ואכלסו גם את רוב כפולת 10-11, עם אותה תמונה בדיוק, והכותרת "זוג משמים".
אותה התלהבות מטורפת נרשמה גם בידיעות: שער מוסף הספורט, עם הכותרת "גראנד פינאלה", וכפולה 12-13 עם הכותרת התמוהה "הספורט הכחול לבן".
שחס וחלילה גם אנחנו, פשוטי העם שלא קוראים את מוספי הספורט לא נחמיץ את ההישג ההיסטרי הזה.
(ידיעות ומעריב חלקו בשערם את אותה כותרת: "אלופים")
אבל כמה הם גרפו?
446 (ובידיעה אחרת, 440) אלף דולר, כך במעריב, או רק 400 אלף, כך בשער ספורט ידיעות (להבדיל מ-446, כבעמודי החדשות)? כן, מה זה 40-46 אלף דולר.
אין דעתי נוחה מהשם "אנדיוני" (היום בידיעות ספורט). הרבה פחות מוצלח מדורותי.
אם כבר, ראוי היה משהו כמו יונדי.
ביצים קשות
הארץ ממשיך עם טרנד הביצים שלו.
אחרי הכותרת המביכה לטקסט של אודיש בשישי, "הביצים של מופז", התברר שגם הטקסט של הנדלזלץ משופע בביצים, וביום ראשון, בעמוד החדשות האחורי: "מי הזיז את ביצה שלי"
צרורות לכותרות
ח"ח ל"ויקיפדיה: אמנון יצחק: חסר ערך"
באימו ש'ך 2
עידוק מלקט מרחבי הרשת.
אומרת אחת הגרסאות שהכתבה הורדה ממוסף הארץ באתר לא בגלל הפרסום הכפול אלא סתם בגלל תקלה טכנית. אם כך - מעולה. סימן שסתם הפניתי את תשומת הלב למשהו תקין לחלוטין: אפשר לפרסם אותה כתבה בהפרש של פחות מחודשיים בשני עיתונים מתחרים. הידד לפלורליזם.
עדכון: לירון מרוז, ס. עורך אתר הארץ כותב שאכן, הכתבה לא הופיעה סתם בגלל תקלה טכנית, ועכשיו היא נגישה לציבור.
וההמשך - מתברר שבמוסף הארץ משוכנעים שמדובר בשתי כתבות שונות אחת מהשנייה, ואין לאיש שום בעיה איתה.
לחם עבודה
דרוש/ה מנהל/ת למוצר עתיר בלוגים במשרה משרדית מלאה.
על המועמד/ת לגלות בקיאות והבנה מושלמים בבלוגוספירה הישראלית, אוריינטציה טכנולוגית, סבלנות ושירותיות, יכולת שיווקית מעל ומעבר, דמיון, מעוף ויצירתיות, והבנה סבירה בטקסקטים ובעריכת תוכן.
findjobsweet@gmail.com
* רמי רוטהולץ יערוך את מוסף השבת של מעריב (במקום רפי מן שיערוך את עמודי הדעות במקום בן דרור ימיני שיישאר ככותב).
* ראודור בנזימן הוא מנכ"ל חדשות 10 (במקום גלעד עדין).
סיון רהב-מאיר מחליפה את הגברים שלה* מדי יום: הבוקר ישב לצדה על הכיסא הקר גל אוחובסקי.
* לא להיעלב, כן?
היא שווה
מדי פעם יש איזשהו כרומון זר ומצוחצח שקושר לתל אביב הבליינית כתרים לרוב. הבוקר זה Vogue שמעניק לעיר שלוש כתבות מחמיאות (ידיעות)
(עמיר, אם אתה יכול לפשפש ולמצוא - נודה).
מז"ט
לאילת ברעם-צברי שקיבלה תואר ד"ר (במדעים). לאב"צ, בעבר עיתונאית בהעיר, והיום בגלובס (עם הקרדיט ד"ר) יש פינה, למתעוררים מאוחר, בתוכנית הבוקר של קשת.
ולדרדסים שחוגגים יומולדת חמישים.
לפני פיזור
דומה שתעלול כותרת שבת "אצבעות ורודות" עשה את שלו. מספר הצפיות היה גדול בכ-40 אחוז מסו"ש רגיל. אין לי שום דרך אחרת להסביר את התופעה מאחר שהפוסט היה סטנדרטי, נטול דרמות מיוחדות או תובנות מרחיקות לכת.
vlvtunderground@gmail.com
דרג את התוכן:
אחוזי הצפייה זה או הסיקסקים או הקהילה...
אז מסתבר היום שישראל היא מעצמת סושי. נדמה לי שזה בגללי