כמעט כולנו למדנו בתיכון את השיר של אחד המשוררים שאני יותר אוהב
"דויד אבידן"- הכתם נשאר על הקיר. אני מאמין שממש לא מדובר בפלגיאט
ואבידן כתב זאת כהומאז' לברכט, פשוט חבל לי שבעמרכת החינוך לא מספרים לנו על ברכט
דויד אבידן הכתם נשאר על הקיר
מישהו ניסה לגרד את הכתם מעל הקיר.
אבל הכתם היה כהה מדי (או להפך- בהיר מדי).
אם כך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר.
אז שלחתי את הצבע, שימשח את הקיר בירוק.
אבל הכתם היה בהיר מדי.
ושכרתי את הסייד, שיסייד את הקיר למשעי.
אבל הכתם היה כהה מדי.
אם כך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר.
אז לקחתי סכין מטבח וניסיתי לקרצף את הכתם מעל הקיר.
והסכין הייתה חדה עד כאב.
רק אתמול השחיזו אותה.
ובכל זאת...
ואיגרפתי גרזן והלמתי בקיר, אך הפסקתי בעוד מועד.
אינניודע מדוע עלה לפתע על דעתי,
שהקיר עלוליפול, אבל הכתם בכל זאת ישאר.
אם כך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר.
וכשהעמידו אותי אל הקיר ביקשתי לעמוד בסמוך לו.
וחיפיתו עליו בחזה רחב (מי יודע:אולי).
וכשהתיזו את גבי, ניגר דם רב, אבל רק מצד הגב.
יורים.
ואני כל כך האמנתי, שהדם יכסה על הכתם.
מטח יריות שני.
ואני כל כך האמנתי, שהדם יכסה על הכתם.
אם אך ואם כך- הכתם נשאר על הקיר.
ברטולד ברכט / כתובת בלתי מנוצחת
תרגם מרדכי אבי-שאול || מתוך מבחר שירים, ספרית פועלים 1986
בעת מלחמת העולם
בתא אחד שבבית-הסוהר האיטלקי סן קרלו
שהיה מלא חיילים, שיכורים וגנבים,
שרט חייל סוציאליסט בעפרון על הקיר:
יחי לנין!
למעלה למעלה היה הכתב, בלתי נראה כמעט
בתא האפל-למחצה, אבל
האותיות – ענקיות.
משראו זאת הסוהרים שלחו צבע עם דלי
מלא סיד.
ובמִצבוע ארוך הוא טייח את הכתובת
האיומה.
אולם, מאחר שמשח את הסיד רק בעקבות הכתב,
כתוב היה עתה למעלה על קיר התא
באותיות סיד:
יחי לנין!
בא צבע אחר, צבע את הכל במִצבוע רחב
וכך נעלה הכתובת לכמה שעות, אבל
לפנות בוקר,
משיבש הסיד, חזרה ובלטה הכתובת:
יחי לנין!
אז שלחו הסוהרים בנאי שיתקיף את הכתובת
בשׂכין.
והוא גרד אות אחת אות, עבד
שעה שלמה,
וכשגמר הייתה הכתובת כתובה למעלה, בלא צבע,
אבל חקוקה עמוק בחומה, הכתובת הבלתי-מנוצחת:
יחי לנין!
עכשיו, הסירו את החומה! אמר החייל.
דרג את התוכן:
תודה על הריפרור.
אני בכלל לא ידעתי.
ואלהים יודע שאהבתי את ברכט כמו שאוהבים בגיל 16 (היינו, באובסס, ללא ביקורת ותוך נבירה מתמדת).