הצעת החוק 892 לצנזר את האינטרנט מתכנים אסורים ולדרוש רישום חובה בחוק למי שרוצה אינטרנט חופשי ולא מסונן, לא נועדה להגן על ילדים חילוניים. הצעת החוק היא הכרזת העצמאות של הציבור החרדי הרשמי שכל כך רוצה להשתמש באינטרנט בצורה רשמית, אבל אינו יכול בגלל איסור הלכתי.
השבוע נפל לי האסימון. זה קרה אחרי שצפיתי בטלוויזיה בישיבת ועדת הכלכלה שדנה בהצעת החוק של חבר הכנסת אמנון כהן (ש"ס) ושל חברו לתנועה, שר התקשורת אריאל אטיאס. הישיבה היתה קצרה, ומעטים דיברו, רובם חברי כנסת.
פתאום הבנתי מה שעדיין לא הבינו כולם: הציבור החרדי רוצה להשתמש באינטרנט. מאוד רוצה. אבל מה, הרבנים לא מרשים. האינטרנט, בשביל הרבנים, הוא טומאה. זימה. אין מה לדבר על הכנסת מכשיר טמא כזה בבית שיש בו ילדים.
תשאל חרדי החושש לתדמיתו אם יש לו אינטרנט בבית והוא יסביר שאין ובכלל בציבור החרדי אין טלויזיות או אינטרנט בבית. זה טמא. זה אסור. בעצם יש אינטרנט, אבל רק במשרד, לצורכי פרנסה. נימה של התנצלות בקולו.
הרבנים אוסרים שימוש בדבר הזה שנקרא אינטרנט. זה לא בגלל שזה אינטרנט, אלא בגלל שזה לא נחשב לשירות כשר, כמו כל מוצר וכל שירות אחר בישראל. חברת אל על תטוס בשבת? הרבנים יאסרו לטוס בה. חנות תמכור מוצרים כשרים גם ביום שבת? אף חרדי לא יקנה בה. אינטרנט הוא לא שונה. כל עוד יש פינות אפלות באינטרנט, הוא לא ייחשב כמוצר כשר, ואף רב שחרד לתדמיתו, לא ייאשר.
איך אמור חלק מהציבור חרדי, דור העתיד, דור אינטילגנטי, צעיר ומתקדם, שמבין שהקידמה לא יכולה לפסוח ולעבור מעל ראשו, לשכנע את הרבנים שצריך להתיר שימוש באינטרנט? הרי האינטרנט זה עולם ומלואו. חלומו של כל תלמיד חכם, שהיום יכול למצוא תשובות בלחיצת מקש.
מישהו בהנהגה הצעירה של ש"ס הגה רעיון: נכשיר את האינטרנט. ברירת המחדל של הרשת תהיה שהיא כשרה, וכל מי שרוצה להשתמש בה אחרת, יצטרך לעשות פעולה אקטיבית בשביל זה. בדיוק כמו עם בשר. קודם תקנה גדי שנשחט כדין, ואחר כך תבשל אותו בחלב אימו, אם אתה כל כך רוצה להנות מצ`יזבורגס. הלכת לאכול חומוס במסעדה כשרה? איך תדע אם הטבח ירק על המנה? סינון אתרים עובד אותו דבר.
הצעת החוק 892 של ש"ס נועדה בראש ובראשונה לגרום לרשת האינטרנט להיות כשרה למהדרין. כשיהיה חוק ישראלי שיקבע ברירת מחדל שרשת האינטרנט כשרה, יתירו הרבנים לדור הצעיר להשתמש במשהו שהם כל כך רוצים להשתמש בו. כרגע, כשהמוצר הוירטואלי לא נחשב כשר, לציבור החרדי אסור להשתמש בו, רשמית.
בינתיים, אנחנו החילוניים אוכלים את התרגיל של ש"ס, תרגיל שנותן לנו להתווכח על טובת הילדים ועל טובת הנשים, ועל איך מגינים על עצמנו מפני "סכנות האינטרנט". לתרגיל הזה קוראים "הפרד ומשול". ש"ס יוצרת ויכוח בציבור החילוני בנושאים רגישים: הימורים, אלימות, תועבה. אף עסקן חרדי לא יודה שהוא עושה תרגיל לרבנים העקשנים.
זה ממש לא אכפת למחוקק של ש"ס אם סינון האתרים יצליח או לא יצליח. בינינו, חרדי טוב יודע לשמור על עצמו מכל סכנות ההתבוללות שמחוץ לאינטרנט, כך שממש לא תהיה לו בעיה להיזהר כשהוא משתמש באינטרנט.
אם תהיה רשימה אמיתית או לא תהיה רשימה אמיתית של אנשים מסרבי סינון, זאת לא המטרה הסופית של ש"ס. המטרה הסופית בהליך החקיקה הוא לגרום למדינת ישראל להכריז על האינטרנט כעל מוצר כשר, כדי שהם, הציבור החרדי הצמא כל כך למידע, יקבל סופסוף את החופש שלו וישתחרר מאיסור הלכתי לא צודק. הצהרה רשמית שהאינטרנט כשר, תתיר שימוש בדבר הזה שהציבור החרדי הצעיר כל כך רוצה.
יותר משאנחנו החילוניים רוצים אינטרנט חופשי, רוצים הם החרדים חופש אינטרנטי.
velvet underground
