לאחרונה נוסף לפלייליסט שלי שירו של יצחק לאור 'נערת רוק', אלא שהפעם בביצוע חזק של ערן צור (להשיג באי-מיול הקרוב אליכם) ומכאן המחשבות לקמן:
[השיר מובא בסוף ומומלץ לקרוא אותו בהתחלה]
----------------
בפעם הראשונה ששמעתי את השיר (בביצוע של ריקי גל), ואני נער בן 15 השרוי בתוככי חביוני עצמיותו הנסתרת, הוא היה נראה בעיניי ממש כחומר פורנוגרפי. היום זה כמובן פאתט מהבחינה הזו, אבל, היי, אנחנו מדברים על גיל 15 (ועוד באמצע הניינטיז!).
כשאני שומע אותו עכשיו אני כבר קורא בו דברים אחרים לגמרי.
והלא,
נערת הרוק זה אנחנו - אנחנו שמזדיינים בקלות. אנחנו - כאזרחי ישראל, נתיניה של אותה "נערת רוק".
הסיפור הציוני, כמו הסיפור על נערת הרוק, יכול להיות, או בעיקר, סרט קולנוע ואמנם הוא גם סופר כך היטב ("אקסודוס" גרסת הבמאי).
היינו פעם סקסיים, רזים, בעלי פטמות בולטות. מעצבי אופנה הומואים שרצו להפוך נשים לנערים המציאו, כביכול, את ה"הירואין שיק", אבל באמת אנחנו הם אלו שהמצאנו את אותו שיק, עוד הרבה לפני שידענו שהוא כזה. ככה היתה ישראל - כביכול "ארץ", כביכול מדינה, כלומר נקבה אבל כזו שרוצה להראות שרירים, אז היא נופלת באמצע ונהיית לנער.
לא רק.
בעיות הזהות של נערת הרוק הן יותר חמורות - היא לא יודעת מה היא רוצה, היא לא יודעת כלום ("אולי בכלל היא מפגרת"), מלבד זאת - לשחק בתוך המשחק הזה של הגדולים, המבינים, נו המשחק הלאומי הזה שלהם - מדינה, ממשלה, צבא, מדיניות וככה. היא רוצה כמו שלהם, היא רוצה להיות איתם אבל אין לה מושג. מילא שאין לה מושג שזה הבל, גם להם לא. יותר מזה - אין לה מושג איך בכלל משחקים אותו.
אז היא מצטרפת, "היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם" אבל ליתר ביטחון היא מזדיינת.
בתוך האורגיה של אומות העולם היא סתם זנזונת ובכלל לא משנה אם היא מגיבה או לא מגיבה, נהנית או לא נהנית, אוכלת או לא אוכלת, גומרת או לא גומרת, ובלבד שיתייחסו אליה.
"עיניהם ריקות, מטופשת" אבל היא בכלל לא רואה את זה. מבחינתם, מספיק להם שהיא נותנת. אבל היא? מה היא יודעת "היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם" אז, שוב, היא מזדיינת. עם המתופף, או עם כולם, או עם אף אחד. כי מה זה משנה בעצם?
והיא גם יכולה לצאת עם מישהו מהם ("או עם מישהו אחר" - כי, כאמור, זה לא משנה). ולהיחשב בעיניי עצמה כרצויה, כאשה, כדמות עם איזושהי שייכות למשהו, או כבעלת קונטקסט מסויים ולהיסחב איתו עד לאן שירצה, ל"קאבול" למשל. אבל הוא בכלל מדבר איתה על זאת שעזבה אותו ("בת-זונה") או על תכניות הנישואין שלו (שהיא, כמובן, לא חלק מהם) או על כסף.
היא רק גוף, כלי שמתמשים וזורקים, נוכחת-נפקדת.
תמיד ממתינה, עד שיבוא "מישהו אחר" (וזה לא המשיח. הלוואי).
היא רוצה להיות נערת רוק אבל הכי גרוע שאין דבר כזה.
----------
כל זה למה? כדי שנזכור, אם לא עכשיו אז בוינוגרד הבא, או בזה שאחריו, שכל המלחמות והשחיתות ו"ההנהגה החלולה" - כולם, הם רק סימפטום.
---------
נערת רוק/ יצחק לאור (ויסולח לי מאוד שהוא מובא ללא ניקוד)
זה יכול להיות גם סרט קולנוע
נערה רזה
שיער ארוך
חזה כבד
(או רק פטמות בולטות מאוד)
ואף אדום מקור (או קוקאין)
עם להקת הרוק, ברחוב ליד הפארק
חורף עוד מעט
כשהם מנגנים, היא לא אוספת כסף
היא יושבת קצת רחוק מהם על מן קופסה שחורה
(או שהיא קמה לה פתאום ויושבת פתאום
על אבן חדה מחוץ למעגל)
עיניה ריקות או עצובות
היא בכלל לא אוהבת מישהו מהם.
היא שוכבת רק עם המתופף
(או עם כולם, או עם אף אחד לא,
או לפעמים עם מי שנשאר
איתה, לבד, במקרה)
הם לא רוצים ממנה כלום,
או לא יותר ממה שהיא נותנת.
גם עיניהם ריקות מטופשות.
היא מחכה למישהו אחר
התגלגלה איתו עד רומא
בחזרה נסעה לבד
(או נסחבה איתו,
או נסחבה עם מישהו אחר)
וכשנסעו דיבר איתה על זו שעזבה אותו
שהוא אוהב אותה עדיין,
בת זונה (או שידבר איתה
על תכניות הנישואין שלו, על כסף
ועל נדודים קבועים).
עיניה ריקות, מטומטמות, קרות אולי
בכלל היא מפגרת ובימים קרים מאוד
הם נכנסים לאיזו אכסניה זולה ומדברים
הרבה על קוקאין ולפעמים בקור על בירה
לא קרה חולמים על נסיעה להודו
באוטובוס צפוף דרך איסטנבול וקאבול
חם שם וזול שם אפשר להביא ולמכור גם קצת כאן.
הם לא רוצים להפיק תקליט ולא אכפת להם
כמעט משום דבר
היא מזדיינת בקלות
(או כמעט לא זזה כמעט
כל הדפיקה או מסייעת
בתנועה קלה של הישבן שלה
לאקט החדירה וקופאת
או משתוללת)
היא לא אוכלת או היא כן
אוכלת או היא לא גומרת או
היא כן גומרת או היא לא מדברת
היא לא נותנת לא מזדיינת לא או כן
מאוננת אולי רק מבשלת להם אולי רק מתבוננת
בהם בשקט בשקט
בעוד הם מעשנים מריחואנה ושותקים
היא היתה רוצה להיות
נערת רוק אבל אין דבר כזה
דרג את התוכן:
דקונסטרוציה היקר,
קודם כל אהבתי גם את הכביתה וגם את השיר.
מסתבר בעיני ששמך אינו טוב, ד-קונסטרוקיה רפי
ההערה היחידה שיש לי היא לגבי מטרת הכתיבה אם בכלל. הן כבר קראנו תאורים של "נערת רוק" שייחסו אותה לאלוהים בכבודה ובעצמה כך שהיכולת שלנו לתאר את ה"ציונות" כפי שתארת הרי לא מוסיפה הרבה חוץ מלחשוף את נפשך שלך והיחס הערכי והריגשי שלך.
דקונסטרוציה רפיטטיבית היא האימון שאדם עושה לפני שהוא מתחיל לבנות. וכשהו מתחיל מבין שעליו לבנות הרי מופיע המשמעות לכך שישראל לא תזנה עוד, כי זה מה שאתה בעצם מציע לא?.
לכן נדמה לי שאתה הוא הציוני החדש האבוד, זה שאני מעדיף לזהותו כישראלי החדש.
שיהיה לך יום טוב ומלא משמעות