אז בשעה טובה השקנו, טוקרנצ`נו, ועכשיו יש לנו כל כך הרבה עבודה שאני תוהה למה עשינו את זה בכלל.

אה, נזכרתי, זה העניין הזה של שלום עולמי,מהפכה, כוח לאנשים וכל השאר, לא?

האמת היא שאנשים מרגשים אותי כל יום מחדש, באופן מאוד לא ישראלי (בטח, הם אמריקאים) הם אומרים תודה על ההזמנות, הם מחמיאים לנו ושולחים אימיילים מלאים מסרים חיוביים (צררתי אותם ואני נוצרת אותם על לוח ליבי) בלב העולם המטורלל והציני שנוהגים לייחס לתעשייה שלנו, יש המון נגיעות אנושיות מקסימות, בתכנים, ביחס, במשמעות (ברור שאני עדין צינית, איך אפשר אחרת? אבל, אלוהים עדי, לפעמים אני מוצאת את עצמי מחייכת מול אימייל של איזה ג`ף מניו יורק, או איזו מישל מצרפת..)

כשאני מסתכלת על המוצר היום, אני נזכרת בכל הגילגולים והתהפוכות שלו, איך לא ידענו כלום, איך שינינו, איך רצנו מאה מטר קדימה וחזרנו שלושה קילומטר, איך חזרנו לאיזה פיצ`ר הזוי ואיך שינינו 180 מעלות.

וכמה אני יודעת היום שלא ידעתי אז, וכמה אני עדיין לומדת כל יום...

בלי ניתוחים עדיין – רק להסתכל

דרג את התוכן:

7

מומלץלא מומלץ