בטח ניראה כמו קלישאה

אבל אין לי הרבה מה להגיד

חוץ משקראתי, הזדהתי

ורציתי לחזק את ידייך (אבל לא ידעתי איך)

זוכרת את הפוסט ההוא שבו סיפרת על מה שקרה.

 

שמחה בשבילך שקרה משהו שסוף סוף הצליח לגרום לך שימחה בתוך הסיטואציה הנוראית שחוויתם.

זה באמת מצב שאין שום דרך להגיד עליו משהו שישנה את החוויה ואת ההתמודדות שלכם כמשפחה, תיאור קצר שלך, אבל כל כך מדוייק, לא ניתן לערעור.

 

אי אפשר להגיד שאני "שמחה" על האירוע, או שהיתה לכם הקלה בכאב, אבל אני יכולה רק לקוות שזה סגר משהו מבחינתכם, צדק? לא יודעת.

 

בקיצור, מילים הן לפעמים מלכודת, שמחה שכתבת, זה בלב שלם. 

 

אומרים שבנפול אויבך אל תשמח. אז אומרים.

מקווה מאוד שסגירת המעגל הזו עושה טוב למשפחתך ותאפשר לכם להמשיך הלאה קלים מעט יותר. 

 

קראתי שוב ושוב, מנסה למצוא תגובה הולמת.

 

מה לומר? שאני שמח שנהרג מישהו? הרי זה לא פוליטיקלי קורקט לומר שאני שמח שנהרג מישהו. לומר שאני שמח שנהרג מחבל? זו כאילו אמירה פוליטית, הרי יש כאלה שמכירים בזכות הפלסטינאים להרוג בנו (צבא השחרור?).

 

ובכל זאת, נשמע לי מזויף לזייף. אני חושב שאני שמח שנהרג מחבל. לא סתם אויב. אויב שמעוניין במותנו, שמעוניין להרוג אותנו כי אנחנו יהודים. אני שמח שהצלחנו להרוג את הקם להורגנו.

 

אני יודע שזה נשמע פוליטי, אבל מה לעשות, זה מה שאני מאמין.

 

מקווה שאתם מרגישים איזושהי בגירת מעגל חיובית.

 

אני רק מקווה שמתחת לכל זה את לא שופטת את עצמך.

ואין מי מאתנו שראוי לו לשפוט אותך.

 

חזקי ואמצי.

טוב שיש בך הכוח להודות במה שאת מרגישה. בוודאי יש פרשנויות שונות ל"בנפול אויבך אל תשמח". ולא נראה לי נכון להתחפר בסחרור של רגשי אשם. הצבא מנע מהרוצח לבצע מעשי רצח נוספים.
השמחה שלך מתכלה, ולאחר שתכלה פעם יהיו לך יותר משאבי קשב וחדשנות להפנות לשאלה "ומה הלאה?". אם תנסי לכבוש את הרגשתך שנעשה צדק, הם ישארו כבולים.

אני איתך

קשה להשאיר אותי בלי מילים...

גם אני-אתך

תודה אוסוסונה, מביטה, גדי, ליאור, טל וליאת.

 

לפעמים לא צריך הרבה מילים. האמת שגם לי לא היו הרבה כאלה. זה היה אפילו קצת מוזר. אבא שלי התקשר אלי וסיפר לי על השיחה שהיתה לו עם קצינת הנפגעים. ואני כמו סהררורית, הלכתי לכתוב בבלוג שלי את הדבר הראשון שעלה לי לראש ונכנס לי ללב.

 

אין לי רגשי אשם, רק הבנה של המורכבות של החיים שלנו. ובאופן מוזר, יש בי שמחה היום.

 

צטט: עמית כנעני 2007-05-29 12:35:24

זה באמת מצב שאין שום דרך להגיד עליו משהו שישנה את החוויה ואת ההתמודדות שלכם כמשפחה, תיאור קצר שלך, אבל כל כך מדוייק, לא ניתן לערעור.

 

אי אפשר להגיד שאני "שמחה" על האירוע, או שהיתה לכם הקלה בכאב, אבל אני יכולה רק לקוות שזה סגר משהו מבחינתכם, צדק? לא יודעת.

 

בקיצור, מילים הן לפעמים מלכודת, שמחה שכתבת, זה בלב שלם. 

 

 

תודה עמית.

תהיתי באמת אם זה סוגר משהו מבחינתנו. לפני היום חשבתי שלא ממש ישנה לי אם יתפסו את המחבל או לא. היום הבנתי שיש משהו בסופיות הזו שתחסוך ממני בעתיד צורך לחשוב אם זה יהיה בסדר לשחרר אותו או לא - יש בה משהו, למרות שאני לא יודעת להגדיר את המשהו הזה.

אני חושבת שההורים שלי מרגישים שיש בזה סוג של צדק. למרות שמעולם לא חיינו על הנקמה אפילו לא ידענו שיודעים מי היה הרוצח. זו היתה הפתעה כפולה היום.

 

צטט: י ש י 2007-05-29 14:40:22

קראתי שוב ושוב, מנסה למצוא תגובה הולמת.

 

מה לומר? שאני שמח שנהרג מישהו? הרי זה לא פוליטיקלי קורקט לומר שאני שמח שנהרג מישהו. לומר שאני שמח שנהרג מחבל? זו כאילו אמירה פוליטית, הרי יש כאלה שמכירים בזכות הפלסטינאים להרוג בנו (צבא השחרור?).

 

ובכל זאת, נשמע לי מזויף לזייף. אני חושב שאני שמח שנהרג מחבל. לא סתם אויב. אויב שמעוניין במותנו, שמעוניין להרוג אותנו כי אנחנו יהודים. אני שמח שהצלחנו להרוג את הקם להורגנו.

 

אני יודע שזה נשמע פוליטי, אבל מה לעשות, זה מה שאני מאמין.

 

מקווה שאתם מרגישים איזושהי בגירת מעגל חיובית.

 

 

תודה ישי.

אני מבינה וזה לא נשמע לי מזויף. וגם אני מרגישה ככה היום.

 

חשבתי על זה שעוד סגירת מעגל זו העובדה שהצנחנים היו שם. ואני מאושרת ביותר שלא היו נפגעים לכוחותנו. אני חושבת שלמרות השמחה שלי - אין מחבל שהחשיבות של החיסול שלו גדולה יותר מחייו של חיל נוסף שלנו.

 

צטט: שושי 2007-05-29 18:55:08

טוב שיש בך הכוח להודות במה שאת מרגישה. בוודאי יש פרשנויות שונות ל"בנפול אויבך אל תשמח". ולא נראה לי נכון להתחפר בסחרור של רגשי אשם. הצבא מנע מהרוצח לבצע מעשי רצח נוספים.
השמחה שלך מתכלה, ולאחר שתכלה פעם יהיו לך יותר משאבי קשב וחדשנות להפנות לשאלה "ומה הלאה?". אם תנסי לכבוש את הרגשתך שנעשה צדק, הם ישארו כבולים.

תודה רבה שושי

 

אני חושבת שמה הלאה היא שאלה ששאלתי את עצמי כבר לפני שנה וחצי ולא היום. לא חיכיתי לנקמה. וההודעה היום באה לי בהפתעה. אני לא יודעת עוד מה המשמעות שלה ואיך היא תשפיע. אני מניחה שבדבר אחד זה יפעל, אני אפסיק להסתכל על אסירים פוליטיים שונים תוך מחשבה שאולי הם היו הרוצחים ופשוט אף אחד לא יודע.

עכשיו אני יודעת. וידע לפעמים זה מקום מאוד מרגיע.

עידית יקירה. קראתי את הפוסט ההוא אז בכאב עצום. גם אני מצטרפת, גם אני איתך.

נזכרת ובוכה על אחיך.

קוראת ושמחה איתך.

 

{חיבוק}

 

 

אוי.

נשימתי נעתקה למקרא הדברים האלו.

רק לחבק אתכם ולקוות שמשהו מהכובד הנוראי ומהכאב קצת ירד...

עידית היקרה,

כשאני קוראת את השורות האלה, את המילים המדממות מתוכן ואת ההודאה החד משמעית שלך, ברגעים אלה, כל מה שאני רוצה, הוא לחבק אותך ולומר לך שאני אתך.

איתך בסגירת המעגל.

חזקי ואמצי.

 

מותר לשמוח.

את בת אדם.

 

 

אני שמאלני שבסמולנים.

אבל:

אם מישהו (רוצח,אנס,מחבל, פרברט) היה נוגע בילדה או ילד שלי - אני יודע שהייתי בא למשפטו עם אקדח בכיס, יורה והורג אותו, גם אם אלך למאסר עולם!

הורג ולוקח אחריות.

לכן אני מבין אותך.

מבין את שמחתך.

מבין ששמחה זו לא תכסה לעולם את העצב הגדול,

אבל אם היא תקל, ולו במשהו, את סבלך כבת המשפחה של הנרצח -

אין לאף אחד זכות להתפלמס איתך!

 

אין באמור, כמובן, שום סטייה מערכי ההומניזם שאני דוגל בהם.

אני דוגל בהם,

זז הצידה כשאני שומע אותך,

מחבק אותך חיבוק ענק של הזדהות ורצון לתמוך.

וחוזר לערכים שלי (בעצם לא עוזב אותם אפילו תוך כדי החיבוק!).

אפשר (ואפילו רצוי) לחיות עם הכפילות הזו!

תודה לכולכם על התגובות. כרגיל התגובות מרגשות אותי בסוף עוד יותר מהסיבה בגללה כתבתי את הפוסט...

 

ליזה- תודה שקראת וגם זכרת.

 

 

לבנה - מחזירה לך חיבוק. גם על פעמים אחרות שגם בלי מילים ראיתי שבאת. המון תודה לך.

 

אסתי - התגובה שלך מאוד מרגשת אותי. גם הטלפון ממך. אני כל כך שמחה שהכרנו :-)

 

ניצה - תודה תודה תודה. חשובה היתה לי התגובה שלך מאוד. שוב תודה

 

ענת - תודה שהגבת. אני יודעת שזה לא טריויאלי. אני תמיד קוראת את הפוסטים שלך בכאב וברגשות מעורבים. עכשיו הוקל לי לדעת שאני יכולה לשפוט דברים עם נימה פחות אישית.

 

סנייק - אתה צודק. זו שמחה מוזרה, אבל תודה שהזכרת לי שהיא גם בסדר.

 

 

 

 

צטט: airbus 2007-05-30 16:56:04

אני שמאלני שבסמולנים.

אבל:

אם מישהו (רוצח,אנס,מחבל, פרברט) היה נוגע בילדה או ילד שלי - אני יודע שהייתי בא למשפטו עם אקדח בכיס, יורה והורג אותו, גם אם אלך למאסר עולם!

הורג ולוקח אחריות.

לכן אני מבין אותך.

מבין את שמחתך.

מבין ששמחה זו לא תכסה לעולם את העצב הגדול,

אבל אם היא תקל, ולו במשהו, את סבלך כבת המשפחה של הנרצח -

אין לאף אחד זכות להתפלמס איתך!

 

אין באמור, כמובן, שום סטייה מערכי ההומניזם שאני דוגל בהם.

אני דוגל בהם,

זז הצידה כשאני שומע אותך,

מחבק אותך חיבוק ענק של הזדהות ורצון לתמוך.

וחוזר לערכים שלי (בעצם לא עוזב אותם אפילו תוך כדי החיבוק!).

אפשר (ואפילו רצוי) לחיות עם הכפילות הזו!

 

לא יכולתי לנסח טוב יותר את המצב ולהסביר במילים מדוייק יותר את השמחה שלי אתמול.

 

תודה תודה לך

אני כאן

WOW

לא פשוט

 

מעורר מחשבה

וגם רגשות מעורבים.

 

 

תודה שמוליק ומיכל

שמחה שאתם פה :-)

 

דרושה חדשנות , לרגש חדש ,משהו מעורב

ששמח על סגירת המעגל הנורא שלך והמתעצב על כל שמחה

הנובעת מעצב.... ליבי ליבי

 

צטט: פקח השמורה 2007-06-04 10:04:00

 

דרושה חדשנות , לרגש חדש ,משהו מעורב

ששמח על סגירת המעגל הנורא שלך והמתעצב על כל שמחה

הנובעת מעצב.... ליבי ליבי

 

אני חושבת שהצלחת להבין את התחושות. באמת משהו מעורב שאין לו מילה (אבל יש לו כל מיני קלישאות)

 

תודה רבה לך

היי עידית,

 

כל פעם שאני קורא פוסט בטון של טרוניה על פעילות צה"ל אני חושב לעצמי האם גם בני המשפחות השכולות נושאים בלב את אותה טרוניה. את ענית על שאלה זאת במידה מסוימת וענית יפה. אני מקווה שאצליח לתת לך כוכב.

 

אלון

אז אומרים. נראה לי שהכוונה לאוייב באופן כללי ולא למשהו כל כך קונקרטי כמו רוצח של אח.

גם אני הייתי שמח במקומך.