השנאה:
אני לא בן אדם ששונא, למעט ינון לנדנברג לא נראה לי ששנאתי מישהו בעשור האחרון. אבל לינון היה הכישרון להוציא ממני רתיעה יוקדת. הכוחנות בה התהלך, כמו פיל בחנות האינטראקטיב הוציאה אותי מדעתי. שנים כיניתי את אידאולוג'יק "מפעל באנרים" כל ההתנהלות שם הרגישה לי מונעת מכסף וכוח ולא מאהבת הרעיונות. ולמרות כל זאת הוא הצליח למצב את עצמו, כמוביל בתחום האינטראקטיב וזה הוציא אותי מדעתי. לרבים מאיתנו היה כזה סוג של יריב, בדרך כלל זה מתחרה ישיר, בעבודה, באהבה, בלימודים.
-
עולם של מלחמות:
אנחנו חיים בעולם של מלחמות, ממש לאחרונה נגמר הקרב של צלסי מילאן, ועכשיו מתחיל אילון מול ברק. זה כבר נראה לנו טבעי שהמנהיגים שלנו משמיצים אחד את השני. גם במקצוע שלי המילה "קמפיין" משמעה מהלך מלחמה. אנחנו קמים בבוקר ויוצאים למלחמה, על הכביש בדרך לעבודה, על קידום בעבודה מול עמיתים, על נתחי שוק מול המתחרים, עם מודיעין עסקי וקרבות החדרה או בלימה. ואפילו דברים טובים הם כאלו, המלחמה בתאונות הדרכים, המאבק בעוני. הנה רק עכשיו חזרתי מהכרזה על תחרות הקליקה של דהמרקר לקריאטיביות בין חברות האינטראקטיב. כל המנגנון החברתי שלנו מטיח אותנו אחד בשני בקרב על המשאבים, על המעמד אחד כנגד השני.
המלחמה הזו על המשאבים ומעמד יוצרת שנאה, כי מה לעשות, מי שמאיים עלינו הוא אויב, וזה לא משנה אם זה נתח שוק או אדמה. בגוגל יש למילה war כמות חיפושים של 583 מיליון ואילו ל- peace יש הרבה פחות, רק 186 מיליון! אז מה הפלא, שהאנושות היא כמו נער כנופיה קשוח שרק רוצה לחזור לבכות לאמא ולשחרר..
-
יש מספיק לכולם:
אבל אפשר גם אחרת, יש מספיק שפע בעולם המערבי, אדמה, אוכל, משאבים שהרווחה של האחר לא באמת מסכנת אותך. להפך, גיליתי שכשאני שמח בהצלחה של האחר במקום לשאול את עצמי למה אני לא, פתאום אני מרגיש כאילו גם אני מוכן תודעתית לאותו שפע. גיליתי שהמתחרה שלי הוא בסך הכל ברכה שעוזרת לי להשתפר, להצטיין, לקום בבוקר עם אתגר, אם הוא לא היה, צריך היה להמציא אותו. התחלתי לשים לב שברבים מהמקרים בהם הרגשתי מותקף והדם פיעפע בי בקצב תופי הטם-טם זו היתה תגובת ייתר של השקד החלק הקדום במוח שלי שדואג להקפיץ אותי כי יש איום קיומי (לא אמיתי) על חיי.
-
וזה רק הבסיס לתובנה שהביאה אותי להפסיק לשנוא את ינון לנדנברג. הידיעה שהוא לא ימחק אותי ואני לא אותו. ולכל אחד מאיתנו יש מקום, לו עם הגודל שלו ולי עם הקריאטיביות שלי. אבל זה לא נעצר שם, ברגע שהשנאה נעלמה התחלתי להעריך את הדברים מהם התעלמתי קודם, את העובדה שהוא בלי גב של משרד גדול הצליח להקים חברה מובילה ולשמר אותה אל מול האיומים, שמתי לב איך הוא ואני בעצם נלחמנו כל השנים כתף לכתף ביחד על כבודו של תחום האינטראקטיב ושמתי לב איך הוא ואני עכשיו ביחד מתחילים ליהנות מהפירות וגם שמתי לב שמאחורי משחק הבריון השכונתי הוא אפילו קצת חמודי.
-
וזה לא ממקום נאיבי, ברור לי שצפויים לנו עוד קרבות והתמודדויות אבל אחרי כל התובנות האלו זה נתפס לי יותר ממקום של אתגר. היום זה כבר לא ממקום של שנאה.
אני לא שונא אף אחד בעולם.
ביקור
דרג את התוכן: