א. עניי עירך קודמים
את הרשימה הקודמת על הפליטים כתבתי בטרם צפיתי בכתבה ששודרה בערוץ 10 על ביקורה של נורית גלרון כשגרירת רצון טוב של יוניצ"ף במרכז אפריקה. העובדה שפרסמתי את הדברים באותו יום בו שודרה כתבה זו על פליטים אפריקאים האירה באור אחר את הטענות שלי. פתאום חששתי שמא מישהו יקרא את ההערה שלי בנוגע להקשר בעיית הפליטים מדארפור לאור בעיית הפליטים הפלסטינים כטענה של "עניי עירך קודמים", משמע: עד שאנו באים להציל את פליטי דארפור, בואו קודם נדאג לפליטים הפלסטינים.
לא לכך התכוונתי, ולא רק בשל האירוניה שבהתייחסות לפליטים פלסטינים כ"עניי עירך", עיר שהשתנתה ודאי לבלי היכר. הטיעון איננו מכוון לכך שקודם שנדאג לאחרים, ראוי לדאוג לעצמנו. רוצה לומר, "עניי עירך קודמים" איננו כלל אגואיסטי, אלא כלל שמעוניין להסדיר את סדר העדיפויות לצדקה, בראייה חברתית כוללת. הוא איננו מכוון לאגואיסטים, אלא דווקא לאלה העוסקים בעשייה חברתית, ובשפה הלכתית: בצדקה.
אם אינני טועה, מקורו של הביטוי מצוי בדיון הלכתי במכילתא דרבי ישמעאל, אם כי תלמידי חכמים המעיינים בבלוג זה ודאי מכירים אותו יותר ממסכת בבא מציעא (ע"א, א), הפופולרית יותר. המדרש מתייחס לשמות כ"ב 24:
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ
על כך אומרת המכילתא:
"את עמי": ישראל וגוי עומדין לפניך ללוות – עמי קודם. עני ועשיר – עני קודם. ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין לעניי עירך. עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין. שנאמר "את העני עמך". (מכילתא דרבי ישמעאל, פרשת משפטים, יט).
האמנם לכך התכוון הפסוק המקראי כשאמר "את העני עמך"? נראה שזהו מקרה שבו פרשן מטעין את הכתוב ביותר ממה שהכתוב התכוון לומר, אך מבלי לפגוע במהות של הדברים. להיפך, המערכת החברתית בכללה המצטיירת מדברי המקרא נשמרת – בהקשר זה – גם במדרש.
במילים אחרות, "עניי עירך קודמים" הוא כלל שמכיר בכך שאין בעל האמצעים יכול לפרנס את כולם, ועליו ליצור לו סדר עדיפויות. המחוייבות הראשונית שלו היא לקרובים אליו. כלל זה הוא כלל נאה, אך יש להכיר במגבלותיו, בעיקר בכך שהוא משוקע בהוויה של שלהי העת העתיקה. בעולם שמתנהל בהוויה של כפר גלובלי, מושגים אלה משתנים, וראוי להחיל את הכללים לאור המציאות המשתנה, ולא על-פי הפירוש המילולי הנוקשה שלהם. במציאות שבה יכול אדם לעבור בין יבשת ליבשת בן-לילה, שיכול אדם לנהל עסקיו באפריקה ולחיות בישראל, שישראלים נוסעים כל שנה לנפוש ולבלות באפריקה, מזרח אסיה ודרום-אמריקה, בהחלט יש מקום להחיל גם את תחושת המחוייבות החברתית על מקומות אלו. הדברים שבהם נבחנת "עיר" במושגיהם של אלה שקבעו כי "עניי עירך קודמים" בהחלט ניתנים להחלה על מרכז אפריקה או מזרח אסיה, ומקומות מעין אלה אינם יוצאים מגדר "עירך".
החשוב יותר הוא שמערכת המגזר השלישי במדינה מודרנית אינה זהה למערך הצדקה של עיר בעת העתיקה. אין לראות בישראלי הבוחר לפעול למען פליטי דארפור, כאדם שעושה זאת על-חשבון צדקה לעניי עירו. אזרח ישראלי מודע לכך שיש ממשלה שמחוייבת לפעול לעניי עירו, מודע לכך שיש ארגונים רבים שפועלים לקידום אוכלוסיות חלשות, ומודע לכך שכל הארגונים האלה אינם יכולים למגר את העוני, גם אם הוא ירתום את מירב ומיטב משאביו למטרה זו. בתוך הקשר זה יש לראות את פעולותיו למען פליטי דארפור (או טיבט, או נפגעי הצונאמי וכו' וכו').
אני מודה שתמיד תמוה בעיניי להיתקל באירופאים או אמריקאים שמשקיעים את מיטב מרצם בסיוע לפלסטינים, מבלי שיש להם מושג אמיתי לגבי תולדות הסכסוך, ומבלי שהם מוטרדים כלל מהשכבות החלשות בעריהם. תמיהה כזו היא בלתי-נמנעת, כנראה שגם בהקשר הישראלי. אך מעבר לתמיהה, בתוך הראייה הכוללת של הדברים, אינני מוצא גנאי באנשים שנרתמים למטרות גלובליות, שמרחיבים את תחומי "עירם" וכפועל יוצא מכך את תחומי עירנו.
ב. ג'יי-סטריט
הצטרפתי לרשימת התפוצה של שדולת ג'יי-סטריט, הפועלת לקידום סדר-יום יוני ביחס לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, פחות או יותר מרגע שהושקה. מעניין לראות כיצד יהודים אמריקאיים תופסים את התפקיד שלהם ביחס לסכסוך, ואת התפיסה שלהם את עצמם כאופוזיציה לממסד היהודי-אמריקאי (במידה רבה של צדק).
ביום חמישי הם שלחו את ההודעה הבאה:
If Israel had gone to war this week, the established pro-Israel community here in the U.S. would have rallied to its side. Instead, encouraging news of a cease-fire between Israel and Hamas, and an offer by Israel to begin talks with Lebanon is met by deafening silence.
No public statements of support. No warm words of encouragement.
Looks like it's up to us. The public here and in Israel should know that there is broad American support for Israel's moves toward security through diplomacy. Luckily, that's what J Street is here for.
This is a crucial moment. Can you take just a minute to write a letter-to-the-editor of your local paper, voicing your support for the renewed diplomatic thrust in the region?
אין לי ספק שהמתואר בפיסקה הראשונה הוא סביר ביותר. אני מניח שהם נשענים על נסיון העבר הקרוב ביחס למלחמת לבנון לצורך ההערכה הזו. עם זאת, תהיתי אם יש לראות בניגוד הזה בין תגובת הממסד היהודי בארצות-הברית למלחמה לבין שלום קו נצי בהכרח. אני מודע לאנשי הימין שנמצאים במקומות בכירים, אך גם מודע לנטייה הכללית של ארגונים יהודיים לתמוך בכל ראש-ממשלה ישראלי באשר הוא.
השאלה המעניינת איננה מה תגובת הארגונים היהודיים להפסקת האש לעומת תגובתם למלחמת לבנון לפני שנתיים, אלא מה הייתה תגובתם, אם בכלל, להסכמי השלום עם מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית.
יש לי חשד שהשתיקה הנוכחית איננה מתוך התנגדות להידברות ולשלום, אלא זהירות מתבקשת, שכן הרגיעה הזו שברירית ויכולה להתהפך תוך שעות. כאשר ימים ספורים קודם לכן רמזו ראש הממשלה ושר הבטחון שפעולה צבאית קרובה מתמיד, קשה להריע להפסקת אש בלב שלם. לכשעצמי, אינני חושב שהרגיעה היא מבורכת, וכבר כתבתי על כך. אינני חושב שהסיבות שלי נפוצות בקרב יהודי ארצות-הברית, אך גם הם יודעים להבחין יפה בין תהדיה ובין סלאם.
מעבר לכך, ייתכן שיש כאן סוגייה עמוקה יותר בנוגע לתפקיד שיהדות ארצות-הברית רואה שיש לה ביחס לישראל, וכאן אני חוזר לעניין שבכותרת: ודאי שליהודי הממוצע בארצות הברית יש דיעות מוצקות בנוגע למדיניות הרצויה לישראל ביחסה עם שכניה. ניתן לשער שהתפלגות הדיעות אינה שונה באופן מהותי מהתפלגותן בקרב האוכלוסייה היהודית בישראל. במילים אחרות: אין בהן כדי לשמש מצע משותף להתאחד סביבו. הגורם המאחד מתבטא בצרכי הקיום הבסיסיים ביותר. לכן, בשעת מלחמה קל לגייס את הציבור היהודי לתמיכה. בשעה שנחתם הסכם שלום, גם כן יש מקום למצוא קונצנזוס לתקווה שזהו צעד בדרך להבטחת קיומה של ישראל, אם כי מסיבות ברורות, זו סוגייה מורכבת יותר. לכן, תגובות למלחמה יהיו החלטיות. תגובות לשלום יהיו מעט זהירות יותר, אך ככל שהצעד משמעותי יותר ובעל-תוקף, כך הוא יזכה לתמיכה רחבה יותר בקרב יהודי ארצות-הברית. לא כן במצב הנוכחי, כאשר הרגיעה יכולה להפוך לפעולה נרחבת בעזה בכל יום נתון. זהו צעד פוליטי נוסף, כמו צעדים רבים אחרים, שסביבם מתקשים יהודי ארצות-הברית להתאחד, כפי שהיהודים היושבים בציון מתקשים להתאחד סביבם.
הפעילות של ג'יי סטריט היא ודאי מבורכת, אך יש לי חילוקי דיעות יסודיים על ניתוח המצב כפי שהוא משתקף מההצהרות שלהם. במקרה הנוכחי, הייתי מצפה שהם ייטיבו להכיר את קהלם ממני, אך אינני בטוח שכך משתקף מהצהרותיהם. ככלות הכל, התמיכה של יהודי ארצות הברית בישראל היא תמיכה בלתי-מותנית, ובלתי קשורה לעמדה פוליטית זו או אחרת. זו הפשטה אחרת שמרחיבה את תחומי המושג "עניי עירך קודמים".
הבלוג מפסיק להיות פעיל בקפה
