ציפורי לילה לוחמות
צג, טוקבקיסט מסתורי (חי נפשי שאין לי מושג מיהו), רב מעללים, שנוי במחלוקת ובעל השקפת עולם בעייתית לא פעם, אך בעל זכויות פה, יוצא למלחמה נגד קיצוץ בתוכניות הרדיו הליליות ומאיים: אם לא תשמרו על נתיבה בן יהודה, שמוליק רוזן ומושיק טימור, אני עובר לגל"צ (ולוקח את כולכם איתי)
פוסט אורח
קול ישראל החליט במסגרת הקיצוצים לבטל את תוכניות הלילה מ-10 ביולי.
אני יודע שאף אחד פה לא מקשיב לתוכניות לילה של שלוש שעות, שמתחילות בחצות ונגמרות בשלוש לפנות בוקר.
אני יודע שאני היחיד מהמחזור ששומע אותן (נסיעות בלילה, חזרה מבילויים וסקרנות), ובכל זאת אני פונה ללב הרחום שלכם.
קחו שלוש תוכניות לדוגמה:
נתיבה מדברת (רביעי) תוכנית שכולה מיוחדת "רק לדברים טובים ולשירים מלפני 48'".
משה טימור בשישי אישי (חצות עד שלוש לפנות), תוכנית שבכל פעם מיוחדת לאירוע היסטורי בתולדות המדינה.
קפד ראשו עם שמוליק רוזן ברשת א' (יש דבר כזה) - מוצאי שבת, 20:30.
לתוכניות של נתיבה ומושיק (כן, חברים שלי) יש כמות אדירה של מאזינים, רובם בני 70-80. זאת תופעה לא ברורה לי - כמה אנשים נשארים ערים עד שלוש בלילה, מטלפנים בלהט, מספרים סיפורים מדהימים על קום המדינה, על השתתפות במבצעים בזמן הקמת המדינה והרבה לפניה (אצל טימור), מבקשים שירים שמזכירים להם את תקופת ילדותם בארץ, שירים שהיום הם נכסי צאן בערבי שירה, ש"נכתבו ע"י המורה למוסיקה שלהם" בנען או בגימנסיה הרצליה (אצל נתיבה).
ואצל שמוליק רוזן, בקפד ראשו, אוסף קבוע של פותרים (חלק מהם כבר 50 שנה!) - אנשים מדהימים חובבי ספר, היסטוריה, עם ידע עצום, חלק באים לאולפן וחלק מצלצלים מהבית, וחלק - כבר לא איתנו. מאז שיצא לפנסיה שמוליק מקבל 200 ש"ח לתוכנית.
נכון, לא כל חושיה של נתיבה חדים כבעבר, והיא נעדרת לפעמים, ולפעמים עוזבת באמצע התוכנית, ורעיה (העורכת המוסיקלית) ממשיכה לבד, אבל לאוכלוסייה שמקשיבה באדיקות לתוכנית זה לא משנה. גם שמוליק (ותיק שדרני הרדיו, בן 82 וחצי) לא צלול כמו בנו. אבל טימור - צלול, קצבי ורענן, כבימי נעוריו העליזים, והלוואי על כל הגל"צניקים להישמע כמוהו.
אי אפשר לתאר את קהות החושים, הזלזול, ה... של הנהלת רשות השידור. למה, למי מיועד השידור הציבורי? אם תתנו לזה לקרות ולא תשבתו, כולנו עוברים לגל"צ ולמקומי! מהיום אני וכל מי שמוכן להצטרף אלי, מוחקים את רשת ב' מהרדיו.
כתבו על כך היום
רז שכניק בידיעות (על התוכנית הלפני-אחרונה של רוזן אמש)
לי-אור אברבך במעריב (על המחאה להחזרת נתיבה בן יהודה ועל כך שמתגבש פיתרון - ייתכן שהתוכנית שלה תעבור לרשת ג', לשעות הערב באחד מימות השבוע).
תוספת, 1 ביולי 2008
מכתב (בקיצורים) בנושא שנשלח לפני כשבוע לנשיאת מועצת העיתונות,
השופטת בדימוס, דליה דורנר
אלה ימים של להיות או לחדול לשידור הציבורי בישראל. יש הקוראים לחסלו. יש הקוראים לשקמו. יש הקוראים לשקמו תוך שמירת זכויות עובדיו... מועצת העיתונות חייבת להשמיע את קולה.
גם התובעים סגירה ופתיחה מחדש, עמדה שאינה מקובלת על האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, שאותו אנו מייצגים בנשיאות המועצה, עומדים לפחות על הצורך בקיום שידור ציבורי חזק ועמיד מול לחצי הון ושלטון גוברים. עד כדי כך – שלעיתים אינך יודע עוד היכן נגמר ההון ומתחיל השלטון – ולהפך.
כאשר כלי תקשורת עומדים לעיתים לממכר בשוק פתוח. כאשר יש והרוכשים אותם נמצאים במסעות לכיבוש עמדות כח פוליטיות. כאשר גוברת רדידות ביריד השעשועים וההבלים של השידור המסחרי –שיש בו כמובן גם איים של איכות - ברור עוד יותר הצורך בשידור ציבורי לא תלוי רייטינג שיכול להגיע גם לפריפריה.
האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, שהוא אחד ממעוזי ההתאגדות האחרונים בשוק התקשורת – עמד תמיד על הקשר בין תנאי העסקה של עיתונאי לבין יכולתו של עיתונאי לקיים ללא מורא את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות.
ודווקא בימים, שבהם נראה היה כי ה"יוניון" העיתונאי הופך להיות זן לא מוגן מן העבר – נראים לעיתים סימנים של תקומה חדשה לאיגוד עיתונאים, בעיתון איכות מוביל כמו "הארץ". עיתונאים רבים יותר מבינים היום כי אפשר להסתגל לצרכים המשתנים במהירות של תעשיית התקשורת, אך אין צורך לאבד לשם כך את הגאווה המקצועית, הזכויות המקצועיות – או תנאי העסקה המכבדים את העוסקים במקצוע.
....יש לקיים רפורמה יסודית ומשמעותית בשידור הציבורי. יש להגדיר אותו ואת מטרתו מחדש. יש לתת לו חיים חדשים כשהוא משוחרר מתלות בפטרונים פוליטיים. ואת כל זה צריך לעשות בלי לרמוס אנשים שנתנו שנים רבות מחייהם המקצועיים – לעבודה ברשות. וכמובן – בלי לנצל את הרפורמה לחיסול הכח העיתונאי המאוגד.
...קולה של מועצת העיתונות בנושא המשך קיומו של השידור הציבורי – חיוני.
חיקה גינוסר, יוסי בר-מוחא, עו"ד חיים שיבי, אליעזר דר-דרזנר, צגה מלקו, משה טימור
חברי נשיאות מועצת העיתונות
דרג את התוכן:
יוצא לי להקשיב למושיק טימור בלילות שיש מדי פעם, בדרך מאי שם לאי שם.
יש לו תוכנית נהדרת, עם מרואיינים נפלאים שמספרים סיפורים על קורות המדינה שפשוט צריך להקליט ולתמלל, לפני שכל המידע יקר הערך הזה ילך לאיבוד (השבוע, למשל, דיבר אצלו השר לשעבר אריה נחמקין שסיפר על פרשת אלטלנה מהצד של אנשי ההגנה שהיו על החוף באזור כפר ויתקין - סיפור מרתק על פרשייה שמסעירה את המדינה כבר שישים שנה).
אצטער עד מאוד אם היא אכן תרד מעל גלי האתר. אולי אכתוב על זה רשומה גם אצלי.