1. לֹא תִרְצַח.
2. לֹא תִנְאָף.
3. לֹא תִגְנֹב.
4. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
5. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

 

(חמשה דיברות ואף מילה על אלהים, רק בין אדם וחברו)

 

בהמשך לבלוג שלי מאתמול (שהכעיס רבים...אפילו קיבלתי כוכב אדום אחד, על מה בדיוק?? על הבעת דיעה? שמישהו ישלח לי את החוקים, לא ידעתי שהלחצן הזה באמת פעיל), מצאתי את עצמי עובד שיעור מאלף בישראליות. פנו אלי רבים, גם מכרים וגם חברי המארקר והסבירו לי שאני לא מבין. שאם לא אולמרט, אז ביבי ואם לא ביבי אז ברק, ובכל מקרה האופציות שלנו לסנן מהפוליטיקה הישראלית את אלו שמעגלים פינות בכל הנוגע לחוק היא בלתי אפשרית...אפילו לא התכוונתי להכנס לפינה הזו. ממש לא.

 

אבל עכשיו כשאני שם, באיזו שהיא פינה, תגובות הזעם גורמות לי לשאול, האמנם התנתקתי? האמנם, רגע וחצי לפני שנתחיל לתכנן את פרק ב' שלנו בישראל (סופר את הימים וד"ש לחברים), עליי באמת להתפשר כל כך על המנהיגות שלנו? כולם! בלי יוצא מן הכלל. שואלים אותי פה, "במי אתה תומך?", ואני תוהה במה תומכת המנהיגות, גם הקואליציה וגם האופוזיציה. גם ביבי, גם ציפי, גם ברק וגם...אולמרט. מה שברור, פרט לאולמרט, כולם אומרים היום שלא צפויה פריצת דרך כל עוד אולמרט מסובך. לפני שנה, הייתי מספר לכם שצעקותיו של זליכה, "שחיתות", "שחיתות" (המקבילה הישראלית ל "זאב זאב"), לא תאמו את תחושותיי, יציבות הממשלה,בין אם נבחרה על ידי ובין אם לאו, היתה חשובה יותר. אבל משהו אחר קרה פה מאז - אנחנו למדים לקבל את הארומה העבריינית של נבחרינו ולפלפל ש'טעים'. ותתפלאו - הם לא גונבים למענינו ולא מארגנים קומבינות בשבילינו. רק בשבילם.

 

זה ממש לא פוסט על אולמרט. כבר היו ראשי משטר ברחבי העולם שחצו את הקוים האדומים של החוק ובכל זאת ניהלו בהצלחה מדינה, אבל כמו שאמר אבי המשפחה בתסכית הרדיו "משפחת שמחוני" שהבוגרים יותר עשויים לזכור, "אנחנו לא כולם". אם יש משהו שהעולם מצפה שהמדינה היהודית תהיה שונה בו מחברותיה לאו"ם, זה היכולת לרומם את הסטאנדרד. זה לא קשור למוסר דווקא אלא לאחריות של המנהיגות שלא לבייש את העם שניבחרה לייצג. היות שבגלות כולנו שגרירים, בנוסף לשירות הרגיל של 'הסבר פיגועיך לתייר', עכשיו צריך להסביר גם את נבחרינו...

אין לי ספק שמצבו של אולמרט היה טוב יותר באם לא היו תופסים את הירשזון (...דיינו),

אין לי ספק שמצבו של אולמרט היה טוב יותר אם א' ו-א' לא היו מתלוננות על הנשיא,

אין לי ספק שמצבו של אולמרט היה טוב יותר אם...(השלימו את המשפט בעצמכם).

וישנן גם הקריאות ללכד את הקווים, כי אי אפשר לפורר עוד ממשלה. קריאות אלו דורשות ממני להתפשר על הציביון של המדינה שרובה ככולה אנשים שעובדים קשה על כל שקל, על חינוך ילדיהם, ומבקשים רק לדעת שמנהיגיהם עושים את ה-כ-ל למענם. אם נתפשר על זה, הרי התפשרנו על הכל. רק חמש דיברות, מה כבר ביקשנו?

אז איך מסננים מנהיגות לקויה? לא ביום, ומה שבטוח, יהיה קשה לשבור את הטרנד ולסנן את ה'למעלה', אם לא יבוא שינוי מלמטה. מה שחסר לנו זה חבורה חדשה (כן! לא למדתי לקח....) ו, אידיאליסטית עד אימה. נקיון כפיים יהיה חרוט על הדגל ו"פראייר מי שגונב" תהיה סיסמת הבחירות של ה"גנובים" האלו. זה יקח זמן לייצר את החבורה הזו, ועל כולנו לעודד אותם ולא להיות ציניים בפני מתגייסים חדשים בבקו"ם הפוליטי, יהיה אשר יהיה גילם, מוצאם ונסיונם הצבאי.

אמריקה בוחרת פרצופים חדשים כל 4-8 שנים. חדשים דנדשים, "מהניילונים" ובהרבה מקרים, חסרי נסיון צבאי בדרג בכיר, או בכלל. לעיתים הם נכשלים אבל בסך הכל, השיטה עובדת.