ב-1991, ארבע שנים אחרי שהוקלט ע"י יו טו, שיחררו הפט שופ בויז גירסה משלהם ל-Where the streets have no name. עד לפני כמה שנים היא אפילו נחשבה רצינית. היום מסתכלים עליה כפרודיה.
המקור של יו טו נשמע כמו שיר אבוד של ברוס ספרינגסטין. רוק, גיטרות, אנרגיות אצורות שמתפרצות. בילד אפ רציני בהתחלה. מאוד אמוציונאלי. אדג' משייף את הידיים שלו על המיתרים של הגיטרה. לפעמים נדמה שבונו נותן שם את כל מה שיש לו. וכמובן הקליפ עם הקריצה להופעה המפורסמת של הביטלס על הגג. ולי נדמה שחסר שם משהו. הקליימקס, לטעמי, לא מגיע.
הפט שופ בויז כמו עשו לשיר נגטיב, וזיקקו ממנו את המלודיה, והדגישו אותה. ויצקו תוכן לתוך הבס. אצלם השיר מתחיל כמעט מיידית, בהילוך רביעי. והשירה אחידה פחות או יותר לאורך כל השיר.
הם גם חיברו אותו, בתפרים עדינים וכמעט בלתי-נראים, כמו שרק הם יודעים (והטבעיות של החיבור מפתיעה כל פעם מחדש), ל-I can't take my eyes off you של פרנקי ואלי, שכולנו רוקדים בחתונות.
(Burning down love)
(Burning down love)
דווקא במשפט הזה הם בחרו להתחיל. כי זה מה שאנחנו עושים. בחוכמתנו, בטיפשותנו.
אנחנו שורפים את האהבה.
I want to run, I want to hide
I want to break down the walls
that hold me inside
I want to reach out, and touch the flame
Where the streets have no name
Ah-ha-ah
מה שהיה אמור לעבוד אצל בונו, עובד כאן טוב יותר. מי מאיתנו לא רוצה לפעמים לרוץ, להתחבא, לשבור את החומות האלה שמחזיקות אותנו בפנים, לגעת בלהבה הזאת, ולהישרף. באירלנד, במקומות מסויימים, לרחובות אין שמות ומספיק לדעת מי אתה, קתולי, פרוטסטנטי, עשיר או עני כדי לדעת איפה אתה גר. על זה בונו כתב.
ואני, אני גר בתל אביב.
ומאז,
מאז,
לרחובות שלי אין שם.
כמעט כל רחוב נושא זיכרון. ואני במשימה,
למחוק את הזכרונות.
בפעם הראשונה שירדתי לרחוב אחרי שזה קרה,
לרחובות שלי,
לרחובות של תל אביב
לא היו שמות.
I want to feel the sun on my face
I see the dust cloud
disappear without a trace
I want to take shelter from poison rain
Where the streets have no name
Ah-ha-ah
השמש מלטפת לכאורה את הפנים. ענן אבק נעלם ולא משאיר זכר לך, לנו. ועכשו, למרות שקיץ, מסתובב אחד ברחובות האלה, ספוג עד לשד עצמותיו בטיפות של גשם חומצי.
האחד הזה הוא אני.
מחפש מחסה.
Where the streets have no name
Where the streets have no name
We're still building, then burning down love
Burning down love
And when I go there
I go there with you
Where the streets have no name
Can't take my eyes off of you
זה בכלל לא משנה כמה אני אתכחש לזה כרגע. ולא משנה כמה חזק אני אעצום את העיניים שלי או אפקח אותן. הדמות שלך חזקה מהעפעפיים שלי, חזקה ממה שאני רואה באמת. ואני רואה באמת. ולא מסוגל להוריד את העיניים ממך.
I love you, baby, and if it's quite alright
I need you, baby, to warm my lonely night
So let me love you, baby
Let me love you
תני לי לאהוב אותך. התחינה בשיר היא מרומזת, מוסווית בגלים של שירת בועות קופצנית, של דיסקו. של קלילות. אני לא כזה כבד.
תני לי לאהוב אותך.
אני יודע,
שכבר לא תיתני לי לאהוב אותך.
The city's aflood, our love turns to rust
We're beaten and blown by the
wind, trampled in dust
I'll show you a place, high
on a desert plain
Where the streets have no name
Ah-ha-ah
העיר שלי מוצפת, האהבה שלי חלודה. הרוח והאבק מכסים על הכל. אותו מקום גבוה, שבו לרחובות אין שמות, אליו כבר לא נגיע ביחד. וספק אם גם לחוד.
Where the streets have no name
Where the streets have no name
We're still building, then burning down love
Burning down love
And when I go there
It's all I can do
Where the streets have no name
I can't take my eyes off of you
בנינו את האהבה, ואז שרפנו אותה, כפי ששרפו פעם מכשפות.
בנינו, ושרפנו. נדמה שלא יכולנו לעשות שום דבר אחר, חוץ ממה שעשינו.
בנינו, ושרפנו.
ושרפנו.
ושרפת.
(Ooh aah)
Love you, baby, let me love you
Where the streets have no name
Where the streets have no name
תני לי לאהוב אותך שם, היכן שלרחובות כבר אין שם.
אני אצטרך לבנות מחדש זכרונות, ולתת שמות חדשים לרחובות.
מה דעתך על "ז'אן-ז'ורס"? שם מצחיק לרחוב. לא?
דרג את התוכן:
וואו.
איך שאתה נוגע...