איראן מנסה למצב את עצמה כמעצמה בינלאומית. בשלב הזה זה די נראה שהולך לה. מה בעצם סוד הקסם שלה? איך זה שאיראן, מדינה לא ערבית, המשתייכת לכת אופוזיציונית באסלם (הכת השיעית) מצליחה לצבור כל כך הרבה פופולריות?
איך זה שבכל רחבי מדינות ערב יש לה אוהדים? למה שהמצרי, הערבי, הסוני יגלה כל כך הרבה סימפטיה אליה?
וחשוב לי להדגיש: איראן צוברת היום אהדה לא רק בקרב תנועות אסלם קיצוניות ברחבי העולם, אלא גם בקרב ערבים מהשורה בקהיר, ברמאללה ובדמשק.
את התשובה גיליתי אתמול: בעת ביקור אובמה בישראל.
היום קראתי בארץ ש"גל של קריקטורות בעיתונות הערבית מציג את שני המועמדים לנשיאות בארצות הברית כדמויות-בובה שבשליטת ישראל ויהודי ארה"ב." הקריקטורות הללו תוארו על ידי הליגה נגד השמצה כ"אנטישמיות".
למיטב הבנתי, אמירת אמת איננה "השמצה", ודבר אמת לא יכול לזכות לכינוי "אנטישמיות". אני לא יודע אם ברק אובמה וג'ון מקיין הם בכיס של ישראל ושל יהודי ארה"ב, אולם אני יודע בבירור שהם עושים את כל הניתן כדי לעשות את הרושם הזה.
אובמה עם ה"ירושלים השלמה והמאוחדת" ומקיין עם הצהרות דומות, אינם נשמעים כמו מנהיגים בינלאומיים מאוזנים, אלא כמו מתמודדים על ראשות הליכוד. הרושם שיש לי הוא שכדי לזכות בבחירות בארה"ב יש צורך בתמיכת הקול היהודי, וכדי לזכות בתמיכת הקול היהודי יש צורך בהתיישרות עם מצע הליכוד.
אובמה ומקיין לא יאפשרו לעצמם, לפחות עד הבחירות, לומר מילה אחת על הפלסטינים במזרח ירושלים – על מאות אלפי אנשים שלא קיבלו היתר בניה אחד כבר 30 שנה בזמן ששכניהם היהודים אחוזים בטירוף בניה. הם גם לא יאפשרו לעצמם לומר מילה על כמה מיליוני פלסטינים שחייהם מתנהלים בין מחסום למחסום. גם על ההתנחלויות לא תשמעו אותם מדברים. ומה עם גדר ההפרדה שישראל בחרה להקים באמצע הכפרים הפלסטינים במקום על הקו הירוק?
כל מי שמנתח את הבחירות בארה"ב מגיע לאחד המסקנות הבאות: או ששני המועמדים בכיס של ישראל או שהם מתחזים. אם הנתון הזה לא מוצא חן בעיני הליגה נגד השמצה – זו בעיה שלה. ואם הליגה נגד השמצה רוצה לאסור על מישהו לומר את האמת – אז שתלך לכל הרוחות.
איך כל זה קשור לאיראן? פשוט מאוד. את החלל שארה"ב רוקנה – מילאה איראן. ברחבי העולם נתפסת ארה"ב כיום כפרו-ישראלית ובלתי מאוזנת. על מי ישים את יהבו מוחמד הממתין במחסום ליד רמאללה? אני במקומו – על איראן.
