פורסם ב-23.9.08
24 דקות
התלתלים שלי מטריפים אותי מאז שאני ילדה. ניסיתי להסתיר אותם, להחליק אותם ואפילו לגלח אותם. רק אחרי שנים של סבל מצאתי דרך לחיות איתם בשלום
כל אחד רוצה את מה שאין לו. לא משנה כמה הדשא של השכן מצהיב, בעיניים סובייקטיביות הוא תמיד ייראה ירוק יותר. העובדה הגנטית שאין אדם מאושר בחלקו לא תשתנה, אלא אם אותו אדם הגיע בינו לבינו לעמק השווה ולמד לקבל את עצמו כמו שהוא.
מה שמטריף אותי כל החיים זה התלתלים שלי. יותר נכון - איך להסתיר אותם, להחליק אותם או להעיף אותם לאלתר. כשהייתי ילדה שנאתי את הברביות שלי, כי תמיד היה להן שיער חלק. מסרתי אותן כבר בגיל שש לקרובת משפחה בטענה ש"אני כבר גדולה מדי בשביל הבובות האלו".
כשהבנות דודות שלי היו באות ומשחקות לי בשיער הייתי נקרעת מכאבים - כי כל פעם שהן תחבו אצבעות או מסרק לתלתלים הן משכו איזה קשר אחר. כך יצא שבכיתה א׳ ביקשתי מאמא שלי רשות להסתפר קצוץ, ממש כפי שהיא הייתה מסופרת. בבית הספר הילדים ירדו עלי שאני נראית כמו בן, מה שאילץ אותי ללכת עם חצאיות יותר מדי זמן.
בסוף הגעתי למסקנה שזה לא הפתרון. בבת המצווה שלי עשיתי פעם ראשונה פן. כל כך התלהבתי מזה, שלא חפפתי את הראש שבוע. שנתיים לאחר מכן התחלתי עם החלקות כימיות ולא הייתה ילדה מאושרת ממני. אך לא לאורך זמן: לקראת סוף התיכון השיער שלי התחיל להתפורר ממנת יתר של כימיקלים ונאלצתי שוב לקצץ אותו.
לילות שלמים בכיתי על אובדן השיער שלי, ונשבעתי יותר לא להחליק ולא לצבוע אותו. בכלל, חשבתי, הגיע הזמן להפסיק להתעלל בתלתל. את הצבא עברתי עם הרבה ג׳ל, אבל בקיץ התלתלים השתגעו מהלחות הכבדה ונראיתי כמו אריה. אז מצאתי פתרון יצירתי לימים רוויי הלחות בארץ: צמות. מאז כמעט בכל קיץ אני הולכת לשזור את תלתלי עד יעבור זעם.
לפני שנה גיליתי את מחליק השיער הקרמי. זה נראה כמו מהדק עם שתי פלטות שמתחממות ופשוט מגהצות את השיער בשנייה. החלקתי את התלתלים החצופים שלי כל יום בלי חשבון. ואז הגיע הקיץ האימתני והלחות גברה על חוקי המשיכה וההחלקה, ותלתלה לי את כל הראש. רצתי מייד לעשות צמות לפני שאשתגע.
כבר חודש שהחבר שלי מנג׳ס לי להוריד אותן. לא שאני מאשימה אותו: אחד הדברים הכי כיפיים בזוגיות זה ללטף זה לזו את השיער - והצמות, איך לומר, הן לא ממש מתלטפות ולא ממש נעימות. אף שאחוזי הלחות גבוהים, החלטתי לאזור אומץ ולפתוח את הצמות לפני הסתיו.
התוצאה יצאה יותר טובה מכפי שחשבתי. התלתלים המחורבנים שלי פתאום נראים טוב, לא מתנפחים ולא עושים לי קשרים בשיער. המחמאות לא מפסיקות להישפך כמו מפלים צוננים ביום שרב, והחבר שלי מתמוגג מכל תלתל ותלתל.
אולי אחרי שנים של מאבקים הגיע הזמן להפסיק ופשוט לתת להם להישאר: מתולתלים, מסולסלים, חצופים, מתפרעים - פשוט טבעיים. הגעתי לשלום עם עצמי, עם מי שאני ועם מה שצומח לי על הראש. מעכשיו והלאה אני מבטיחה להיות נאמנה לכל תלתלי - לאלה שצומחים לי על הראש ולאלה שמתלתלים לי את השכל.
הגר צימרמן - השב"כ אורג
דרג את התוכן:
יפה כתבת
ואני חובב תלתלים מושבע
שמח שהשלמת איתם
זו השלמה גם עם עצמך
לדעתי תלתלים זה יפה