התכנסנו.
התכנסנו כי זו דרכם של אנשים.
אנחנו אוהבים להתכנס.
יש בזה משהו חביב ואנושי. הנשיקות, החיבוקים, הכיפים ולחיצות הידיים ה"רשמיות" עושים לכולנו חמימות בלב.
חבורה לא קטנה שעברה כברת דרך משותפת, ועכשיו, אי שם בחצי הדרך, בחרה לעצמה לעצור ולהסתכל
אחורה. וגם קדימה - כי שם תמיד נמצאים הדברים הכי מעניינים.
חלק הגיעו ברכב, חלק ברגל ומעטים התלבשו על איזה טרמפ. הספורטיביים השקיעו ובאו על אופניים.
כאלה אנחנו.
חבורה.
צעירים - אבל לא מידי, מגניבים - אבל לא מידי, ומאמינים. אולי קצת יותר מידי. "מפגרים אבל אופטימיים".
יש פעמים בהם הקסם של המפגש הוא המהות.
ישנן אחרות בהן המקצוענות מדברת.
יש אפילו כאלו שבהן החלומות לעתיד הם חזות הכל.
אני חושב שהייחוד שלנו הוא בשילוב.
בחיבור.
בסינרגיה בין כל כך הרבה רעיונות, פרצופים, מחשבות ותפיסות.
ארבעה חודשים של הליכה משותפת הם סוג של הצהרה.
התובנה שאפשר נוצרה כבר.
הפתיל נדלק.
השאלה היחידה היא מתי, ולא האם.
איך ולא למה.
ארבעה חודשים זה 120 יום.
בתקופה הזו הצטרפו 280 איש למסע.
מאתיים שמונים איש.
לא מעט.
25 הם הלב הפועם, והשאר מחזיקים אצבעות אקטיביות ומקווים שיצליח.
הכל שאלה של רצון בחיים.
קצת כמו פירמידות הפוכות.
אם הבסיס רחב - אבל לא מידי, היסודות מונחים ביסודיות ואהבה, ושיווי המשקל שצריך נשמר באמת – אפשר
לצמוח עד אינסוף.
מעגלי השפעה.
כל אחד מה-25 שבליבה יביא כמה חברים.
כל אחד מהמאתיים שמונים יביא עוד שניים.
פתאום נהיה מאות.
פתאום נהיה המון.
ואז, כשהפתיל יתקצר, ולהבה תתקרב ליעד – ניתן עוד פוש קטן.
נחצה את קו האלף - ובום.
משם זה כבר יעוף לבד.
UGG – או Genie (ג'יני) החל מהיום נולד כאן אבל הגבול שלו גבוה בשמיים.
אנחנו הולכים להרים את זה – שלא יהיו טעויות.
אם עוד לא הצטרפתם – זה הזמן ללחוץ.
אם הצטרפתם וטרם מצאתם את החיבור – תחשבו מה היה מחמם לכם את הלב לעשות.
Genie הוא מנוע לייצור מעשים טובים. פלטפורמה של הזדמנויות.
זה הזמן לקחת את ההזדמנות בשתי ידיים.
לעשות.
מישהו שאל אותי השבוע למה אני בעסקי היזמות.
לקח לי שתי דקות לארגן מחשבות והכל התבהר.
יזמות זו הדרך הכי בטוחה להגשים חלומות.
Genie חוגג ארבעה חודשים – אבל החגיגה האמיתית עוד לפנינו.
תודה ענקית לכל מי שנתן יד, רגל, ראש או סתם טפיחה על השכם.
כולכם האנשים שיש להם בעלות מלאה על העניין.
תענוג לראות את זה מהצד.
התכנסנו כי זו דרכם של אנשים.
אנחנו אוהבים להתכנס.
יש בזה משהו חביב ואנושי. הנשיקות, החיבוקים, הכיפים ולחיצות הידיים ה"רשמיות" עושים לכולנו חמימות בלב.
גילינו שאם מצרפים לזה גם עשייה עם משמעות, נתינה ולב גדול – התשואה והסיפוק עולים בסדר גודל על ההשקעה.
הוכחנו לעצמנו ש- UGG יכול להתקיים.
שיש לו זכות אמיתית.
המליאה הראשונה שלנו עברה בשלום.
המליאה הבאה עוד חודש תוכל לקחת אותנו רחוק באמת.
זו רק שאלה של זמן.
אנחנו כאן כדי להישאר.
נתראה במליאה הבאה. נתראה בעשייה שטח. נתראה – כי ככה מזיזים עניינים.
שיהיה לנו רק טוב,
עידו
נ.ב.
אני מודה שלא לגמרי הייתי בטוח שנחזיק מעמד.
אני מודה שהייתי קצת סקפטי.
אני מודה שלפעמים תענוג לי לטעות.
גם הפעם.
עידו
... 
אז מה לעזאזל מהירות החושך?!?
דרג את התוכן:
לדעתי זו רק ההתחלה. לדעתי ממש עוד מעט נביט לאחור ונצחק איך פעם היינו קטנים ותמימים והיום...תראו איפה אנחנו היום.
ולדעתי אנחנו בהחלט מידי מגניבים. למה עלבונות?