יורם קראוס, מנכ"ל חברת ניהול הפרויקטים SMS מביא בתמצות מחקר בעניינם של מס' כלים לצריכה פחות של אנרגיה בבניינים[1] - חלק שני

 

יורם קראוס: אם במאמר הקודם מצאנו כי ענף הנדל"ן בעצמו אין לו מספיק תמריצים לעודד בנייה ירוקה, אזי יש מס' אפשרויות נוספות אשר יכולות להוות תמריץ לבנייה ירוקה. ישנם 3 כלים מסורתיים המאפשרים יישום של מדיניות סביבתית בענף:

• 1. רגולציה
• 2. כלים כלכליים
• 3. כלי אינפורמציה כגון תווי איכות ותקן

 

"התכלית המסורתית של רגולציה בענף הבנייה היא קביעת רמות בטיחות מחייבות להגנת הדיירים, למשל תקן ליציבות הבניין או לחסינותו בפני אש. ואולם, בעקבות משברי הנפט בשנות ה-70 הרחיבו מדינות רבות את הרגולציה גם להיבטים של יעילות אנרגטית, ובכלל זה קביעת רמות בידוד מינימאליות, ולעתים גם קביעת תקן אנרגטי למוצרי הסקה, קירור ותאורה".

יורם קראוס: ישנם 2 סוגי תקנים המשמשים את הרגולציה בתחום הבניה - התקן המרשמי, תקן שהוא קובץ של הנחיות שיש למלא בצורה דקדקנית. וישנו התקן התפקודי אשר קובע את אמת היעילות האנרגטית המחייבת. כיוון שהתקן המרשמי נחשב מקובע ולא מעודכן בפיתוחים הטכנולוגיים, גדל השימוש בתקן התפקודי שמאפשר גמישות רבה בתכנון ומעודד שימוש בטכנולוגיות חדשות.

"השימוש ברגולציה לקביעת תקנים אנרגטיים בבניינים חדשים רווח מאוד במדינות ה-OECD; מ-20 המדינות שענו לסקר ה-OECD, ב-19 מדינות הופעלה רגולציה מעין זו. רגולציה נחשבת אמצעי אמין במיוחד להשיג מטרות של יעילות אנרגטית, אולם מעט מאוד מחקרים אמפיריים נערכו לבחינת ההשפעה הסביבתית של רגולציה בענף הבניין, והמסקנות בתחום זה אינן אחידות.

עם זאת, מוסכם כי לרגולציה יש כמה מגבלות:

• התנגדותם של בעלי אינטרס לקביעתם של תקנים מחמירים עלולה להביא לקביעת תקנים מקלים, לעתים אף יותר מן הסטנדרטים המקובלים בשוק;
• חלק מן המשתנים המשפיעים על היעילות האנרגטית של מבנה - למשל אטימוּת המעטפת החיצונית של הבניין - אינם יכולים להימדד אלא בעלויות גבוהות מאוד. משום כך משתנים אלו עלולים להישמט כליל מתקנות הבנייה, חרף חשיבותם".

 

יורם קראוס: שאנו מדברים על כלים כלכליים, ישנם מס' כלים הנהוגים במדינות ה-OECD על מנת לעודד בנייה ירוקה. החלקים המרכזיים מתחלקים לסובסידיות ופטור ממס, מענקים ומיסים. להלן סקירה של אמצעים אלו:

סובסידיות ופטור ממס

"דוגמאות להסדרים מהסוג של סובסידיות ופטור ממס ניתן למצוא את התמריצים הניתנים בקנדה לבניינים מסחריים חדשים העומדים בתקן של ייעול צריכת האנרגיה; תוכנית גרמנית לסבסוד ההתקנה של מערכות חימום יעילות בבניינים חדשים או לשכלולן ובידודן של מערכות חימום קיימות בבתי מגורים ישנים (בבעלות פרטית).

מחקרים אמפיריים מצביעים על הצלחת הסובסידיות והפטור ממס בעידוד השימוש באמצעים לייעול אנרגטי. עם זאת, לסובסידיות ולפטור ממס יש שלוש מגרעות מרכזיות לפחות:

• 1. הן יעילות בעיקר בדירות בבעלות אך לא בדירות מושכרות, שהרי כאמור בעלי נדל"ן נוטים שלא להשקיע בדירות שהם משכירים, ולכן סביר שפלח הדירות המושכרות - אשר עשוי להיות גדול מאוד - לא יצא נשכר מהסדרים אלו;
• 2. בשל מגבלות תקציב, הסובסידיות והפטור ממס לא יהיו גדולים די הצורך להיות אפקטיביים. לפיכך ייתכן שמוטב לייעד כלים אלו למטרות מוגדרות היטב, כגון פטור ממס בגין החדרה של טכנולוגיה זו או אחרת לשוק, אלא שבמקרה זה השפעת הסובסידיה והפטור ממס תהיה מצומצמת למדי;
• 3. בזבוז משאבים על "נוסעים חופשיים" (Free Riders), כלומר, כל מי שהיו משקיעים באמצעים לייעול אנרגטי גם בלא התמריץ שניתן לכך בסובסידיה או בפטור ממס. שיעור גבוה של "נוסעים חופשיים" פירושו שחלק ניכר מן הייעול האנרגטי הנצפה היה מתרחש גם אלמלא הוענקה הסובסידיה או הפטור ממס.

יורם קראוס: "בדרך כלל העלויות המינהלתיות של סובסידיות ופטור ממס גבוהות מן העלויות שמצריכה רגולציה. לרגולציה עדיפות בחיסכון כיוון שאותם פקחים אשר משמשים לבדיקת תקני הבטיחות יכולים לבצע את הרגולציה בין כה וכה. קביעת מערך של סבסוד ופטור ממס מחייב הקמת מערך מנהלים שיטפל בכל הבקשות לתשלום והנחות".

---

[1] מתבסס על מחקר של מרכז המחקר והמידע של הכנסת אוגוסט 2005