ספק אם דור האינטרנט שמע את קריאות הקרב , בגין! בגין! של תומכי תנועת החירות ואחר כך גח"ל והליכוד שהשמיעו אלפים ורבבות בעצרות הבחירות שכינס מנחם בגין בעשרות שנות פעילותו הציבורית באופוזיציה, וגם אחר כך, כראש ממשלה. הותיקים לא רק שלא שכחו אלא כמו בנוסטלגיה, הקריאה הזו מעוררת אצלם רעד והתרגשות בנימים החבויים של זכרונות העבר.
אחד מאותם ותיקים, שפגשתי בסופרמרקט בשדרות, אמר לי, שיבתו של בני בגין לליכוד היא המהלך הכי חשוב שעשו ביבי והליכוד על מנת לנצח בבחירות.
והסביר: ביבי נתניהו הוא אדם כשרוני בעל ידע רב, ויש לו גם נסיון. אבל, בכל זאת, חסר בו משהו שהיה במנחם בגין הגדול: פשטות, צניעות, והתחברות למצוקות של האיש הקטן.
בני בגין, מביא את זה. הוא יסיר מחסומים ויוסיף התלהבות לרבים. הערצתי את מנחם בגין מגיל צעיר מאוד, והבנתי בדיוק למה הוא מכוון. במסעותיי ברחבי הארץ שמעתי מליכודניקים נוספים תקוות דומות.
אני מקווה שהתמהיל של כל המצטרפים החדשים בהנהגתו של בנימין נתניהו, יוליד ערך הגבוה מסכום כל מרכיביו ויצליח לא רק לנצח בבחירות הקרובות, אלא מה שהרבה יותר קשה מכך, להוביל את המדינה להישגים לאומיים, ולא פחות חשוב מכך יצליח לחדש את האמון של הציבור בהנהגה, אמון שהיה בתקופת בגין והלך והתפורר בשנים האחרונות.לבגין הייתה אופוזיציה חריפה, אבל איש לא חשד בו שהוא פועל ממניעים אישיים, מתוך תאוות בצע ונהנתנות, או מתוך רצון להיטיב עם מקורבים.
בימיו הראשונים כראש ממשלה, עקב העולם אחר נדודיה של ספינת פליטים ויאטנמים ששום מדינה לא הסכימה לקלוט, 66 פליטים היו על הספינה.
בגין החליט לקלוט בארץ את הפליטים, זו הייתה מחווה הומנית ששידרה לאזרחי ישראל שכבוד האדם וחירותו אינם יודעים גבולות.
אין ספק שהוא היה פוליטיקאי מזן אחר.הוא יכול היה לעכב פמליה שלמה כדי להתעניין בשלומה של מחלקת התה. הוא היה ניגש למחלקת התה לשאול מה שלומה. אם הייתה עומדת גברת בקצה האולם, אולם של מאות אנשים, היה שואל, אולי מישהו יואיל לפנות מקום, לא נותנים לאשה לעמוד. הוא היה עונה בכתב ידו לפניות של אנשים בודדים, מעולם לא ניתק מזה.
בגין היה איש של מחוות, היו שלעגו למחוות האלו. האשימו אותו בתיאטרליות, ואני חושב שהמנהיג, כשהוא עושה את הדברים האלו, אפילו אם יש מימד של הצגה, כשהוא הוא משדר מסר חיובי להמונים, הוא מראה להם דוגמה אישית. מעביר מסר של קשר ואכפתיות . ולכן להלוויתו הגיעו רבבות, כל אחד ואחד הרגיש מחובר לאיש הזה, בגין.
הייתה לו פוליטיקה של ערכים, דבר שהיום אנחנו כבר לא מכירים ואולי מתגעגעים לזה. הוא לא חשב במונחים של רייטינג, או כמה כסף יצא לי ולמשפחתי מזה. הוא האמין במה שהוא אמר, והשתדל בכל נפשו וליבו לקיים את שליחותו כפי שהכריז עליה.
כשהוא נכשל והסתבך בלבנון, בניגוד לתכנון המקורי, ובמיוחד שההסתבכות הזו הייתה מלווה במחיר כבד של חיילי צה"ל שנפלו גם חודשים רבים לאחר שצה"ל הגיע לביירות, הוא כינה בעצמו את מה שקורה שם כטרגדיה. בגלל ההתבטאות הזו היו שטענו שבגין הוא מנהיג חלש, ואני נשארתי מאז עם התהייה האם צדקו. מה עדיף?
מנהיג "חזק", שרואה את המטרה, ומוכן להקריב בשבילה גם חיי אדם, מבלי שהדבר יהיה ניכר עליו. או מנהיגות "חלשה" שיש לה עכבות ערכיות, מוסריות, ורגישות גדולה לחיי אדם. אחרי הכל, אני מעדיף את המנהיגות של בגין. כי בסופ ושל דבר, אני לא מכיר מטרה המקדשת את כל האמצעים.
הייתי תלמידו של בגין שלא עלה על רבו, כמו שבנו בני, לא עלה על אביו. אבל שנינו, כך אני מקווה נחבוש את ספסלי הליכוד בכנסת הבאה, ונעשה כמיטב יכולתנו המוגבלת ללכת בדרכו.
היומן של מיכאל איתן בפליקר
דרג את התוכן: