1996. אני משתחרר מצבא ההגנה לבזבוז זמן, נוסע לאלסקה כדי לנשום לוייתנים ולהתרגש מקרחונים נופלים, וכשאני חוזר, ממש רגע לפני שאני משתעבד לספסלי מגדל השן האקדמי, אני קונה לי מחשב. לא סתם מחשב. פנטיום! 166 מגה הרץ! תותח. וכן, לראשונה בחיי אני גם מתחבר לאינטרנט.
החודשים הראשונים היו חודשים חסרי שינה. חייתי באינטרנט (בעיקר בהמתנה לזה שהאתר כבר יעלה). אז קראו לשיטוט באינטרנט "גלישה". במידה מסויימת זאת הייתה הגדרה טובה לחוויית האינטרנט של אז. התחלת באתר אחד (בדרך כלל, יאהו, אלטה ויסטה או WebCrawler) שהביא אותך לאתר שני, שהביא אותך לאתר שלישי... וכן הלאה. כך מצאתי את עצמי יושב לילות שלמים עולה על גלשן הנטסקייפ שלי וגולש... מתחיל בחיפוש על הביטלס, משם, לדיסקים חדשים, ואיכשהו אחרי כמה שעות תמיד הייתי מגיע לציצי של פמלה אנדרסון. התחושה הייתה תחושה של מסע בעולם שבו הכל פתוח, ומי יודע איזה הפתעות מחכות לך בדרך. כמו להיות בחנות ממתקים, ופשוט לא היה אפשר להפסיק.
השנים חלפו, ואת "הגלישה" החליפה כניסה ייעודית לאינטרנט. מעבר קבוע על מספר אתרים קבועים. Ynet, דה מרקר, גלובס, One, הבלוג בקפה מדי פעם, ובשנה האחרונה גם פייסבוק. החיים נהיו דיגיטלים, אבל הזירה הייתה מצומצמת ומוגדרת.
אבל בתקופה האחרונה משהו משתנה. בתוך כל המעבר של עולם השיווק לעולם הדיגיטלי, ובתוכו גם ההתעניינות שלי בקשר לכל מה שקורה ברשת, מצאתי את עצמי שוב בעולם ההפתעות. מהטוויטר הזה, שלא ברור למה הוא טוב, אבל ברור שיש בו משהו מגניב וממכר, אל last.fm, שמשמיע לך את המוסיקה שלא ידעת שאתה אוהב, ממשיך לוידג'טים המגניבים שהורדתי לי לדסקטופ, ואל אתרים שבאמת עוזרים לך והיית מת שיהיו כבר בארץ. ובעיקר, המון התלהבות ממהלכי שיווק אחרים, חדשים, מרתקים, שהם לא "מהלכי אינטרנט", כמו שהם מהלכים שיווקים שלא היו היו יכולים להתרחש בלי שינוי כללי המשחק שהאינטרנט מייצר.
בין כל הבלוגים שעוסקים בשיווק דיגיטלי, שמגיעים כל יום לגוגל רידר שלי ב-RSS, אני מוצא את עצמי שוב "גולש". ממש כמו פעם. מאתר לאתר. מבלוג לבלוג. הידים מלאות בשוקולד, ואני שוב פשוט לא יכול להפסיק.
בלוג: אלון ברנר
דרג את התוכן:
קרא גם את scobleizer, בלוגר מצויין, בנושאי שיווק דיגיטלי וחברתי.
וגם הבלוג שלנו בריפרש מספר מדי פעם על פלאי הרשת ופרוייקטים של שימוש חכם בכלים אינטרנטיים למטרות מסחריות.