די, בא לבכות ,

 מחיר מלחמה הוא תמיד נורא.

ברור מאליו שמגיע לתושבי כל מקום בישראל הריבונית לחיות בביטחון ובשקט ולא בצל טילים ורקטות.

ולכן משכשלו הניסיונות להשגת שקט באיזור באמצעים מדיניים, יצאנו למבצע צבאי שמתכוון להחזיר את השקט המיוחל לתושבי הדרום,

עד כאן זו לא סיסמא , זו זכותה ואפילו חובתה של ממשלה להגן על אזרחיה באשר הם.

אבל באיזה מחיר נורא זה יושג ,אם יושג .

אני רואה את האמא מבאר שבע שייחלה 13 שנה להביא ילד לעולם ועכשיו הוא מאושפז פצוע ראש אנוש מפגיעת טיל גראד. לא צודק ולא אנושי ובא לבכות.

וראיתי ושמעתי אתמול את ד"ר אבו אל עייש שאיבד באחת את שלוש ילדותיו את  שתי בנותיו של אחיו ושאר המשפחה נפצעו קשה ובא לי לבכות.

בכלל הטבע האנושי בנוי כך שיותר קל להזדהות עם טרגדיה כשהיא נפרשת בסיפור אישי בודד ולא במספרים .אני רואה את האדם שדו קיום בכל מובן היה אג'נדה לחייו ומשלם מחיר בלתי נתפס של מדיניות  שזורעת הרס נורא ומשתמשת בביטויים מכובסים כמו "לצרוב בתודעה" ו "לגבות תג מחיר לא פרופורציונלי"

ואני כואב ואני מתבייש.

הייחס בין נפגעים בלתי מעורבים לבין מחבלי וחמושי חמא"ס הוא , גם לפי הדיווחים של צה"ל , קשה ביותר.

כן אני יודע היטב שהחמא"ס משתמש במכוון בציניות שאין לה אח ורע בילדים ובאזרחים כבמגן אנושי . וכן אני יודע שבמלחמה נפגעים תמיד גם אזרחים, אבל לכשתיפסק האש וייתפזרו תמרות העשן השחור מעל הרצועה נישאר אנחנו מול מצפוננו  עם תמונות ההרס והמוות  .

דרג את התוכן:

9

מומלץלא מומלץ