משהו שעשיתי לפני כשנה, ונתקלתי בו עכשיו במרתפי ההארד דיסק. קליל לימות השרב.
ראיתי באינטרנט ניסוי מדעי-רוחני-ביתי מעניין. לוקחים שתי צנצנות, ובכל אחת שמים אורז מבושל. אותו אורז, מאותו סיר. על צנצנת אחת כותבים "מותק" או "חמודי" או דבר הלל אחר, ועל השניה כותבים "דרעק" או כל עלבון אחר לאורז.
בנוסף, כל יום מדברים אל האורז. אל האורז החמוד מדברים דברי כיבושין, מחמאות היסטריות ושירי הלל, ואת האורז הדרעק מעליבים, מקללים, ומבאסים באופן כללי. באינטרנט, האורז המקולל השחיר והרקיב ואילו האורז המבורך בלבנותו עומד.
החלטתי לנסות בעצמי. והנה כבר עשרה ימים עומד במטבחי אורז בשתי צנצנות. אם היתה מצלמה נסתרת במטבחי , בוודאי כבר הייתי מאושפז. פעמיים ביום מגדף את האורז הרע (בלי שהטוב שומע) בקללות איומות, כולל הורים, ופעמיים ביום שר לאורז הטוב שירים נחמדים העוסקים באיזה אורז נהדר הוא.
התוצאות חד משמעיות. האורז המבורך נשאר כמעט לבן לגמרי, האורז המקולל הולך ונרקב לנגד עיני, כל מיני פטריות צצות בו ועובשים מסוגים שונים וצבעים מעניינים.
הניסוי הביתי הזה, הבלתי מדעי אך הכל כך מהותי מוכיח באופן הפשוט ביותר את הנלמד .
דיבור יוצר מציאות, התכוונות משנה עולמות. וזה רק אורז, כן ? אם זאת ההשפעה על אורז, מה ההשפעה על אדם ? והכוונה כמובן לא רק לאדם השומע , אלא לאדם המייצר ..... מי שפיו שופע חרפות, חרפה יהיה קיומו, צער וסבל, מי שפיו מפיק מרגליות, משפיע קודם כל על קיומו הטוב, המדויק, המתוק בעולם, לפני כל השפעה אחרת.
לשקול כל מילה, לקמץ עד מאד במילים רעות ופוגעות, להיות נדיבים במילים טובות, כל הזמן. לדעת- זה לא רק רוחני, זה לגמרי גשמי, זה מוכח, זה פועל, אי אפשר להכחיש.
אני הולך לדבר עם האורז ואחר כך יש לי שיחה עם איזו שעועית.