"פלטפורמה פתוחה" היא מילת הבאזז החמה ביותר באינטרנט מזה שנה וחצי. משמעותה, בלי להשתמש בעגה טכנולוגית: קח את האתר שלי ועשה בו כרצונך. פייסבוק למשל, איפשרה למתכנתים מחוץ לחברה לפתח אפליקציות למשתמשים. התוצאה: עשרות אלפי אפליקציות שונות, כמות שמתכנתי פייסבוק לבדם לעולם לא היו יכולים לפתח, שהפכו את פייסבוק לרשת החברתית הגדולה בעולם. אפל עשתה אותו דבר עם האייפון שלה. גוגל מאפשרת לכל אדם להשתמש במפות שלה או בסרטוני יוטיוב בחינם - ולהציגם בתוך דפים של אתר אחר. לתוך המועדון הזה הצטרף השבוע שחקן חדש ומפתיע: הגרדיאן הבריטי.
הגרדיאן מציג סט של כלים שמאפשר לכל דיכפין להציג את התוכן של הגרדיאן בתוך דפי אתר אחר, ללא תשלום. בכך הופך כלי התקשורת הבריטי ליצרן התוכן המשמעותי הראשון בעולם שמאפשר שימוש חופשי שכזה בתכניו.
במבט ראשון, המהלך נראה התאבדותי: אם התוכן של הגרדיאן יופיע באתרים אחרים, מי ייכנס לאתר של הגרדיאן? אבל כדאי לשים לב לתנאי השימוש: לאתר המארח אסור לשנות את המאמרים והכותרות, אסור לו להסיר את הלוגו של הגרדיאן, וחשוב מכל: עם התוכן יגיע גם פרסום, ובפרסום הזה אסור לגעת. עוד מצויין באותיות הקטנות, שבעתיד יתכן מאוד שמנויי השירות יוכרחו להצטרף לרשת הפרסום שמפעיל הגרדיאן באינטרנט.
הגרדיאן, אם כן, מאמין שהמהלך הזה יגרום לתוכן שלו להיות נפוץ הרבה יותר, יגביר את המודעות למותג, ויגדיל את ההכנסות מפרסום. האם זהו הכיוון החדש של יצרני התוכן באינטרנט? לא כולם יסכימו לכך. למעשה, הגרדיאן הוא הסמן הימני של מדיניות "הכל פתוח". מנגד עומדים גופים שחושבים בדיוק ההיפך. סוכנות הידיעות איי.פי, למשל, תבעה לאחרונה אתר לא חשוב במיוחד בשם All Headline News. הסיבה: האתר פירסם כותרות של ידיעות שפורסמו באיי.פי, ובכך מנע, לטענת סוכנות הידיעות, מאנשים לגלוש לאתרה.
הקרב, למעשה, ניתש על הרגלי צריכת החדשות. כל אחד מאיתנו קורא כתבות באינטרנט - אבל רובנו מסתפקים בלא מעט מקרים בקריאת הכותרות. יש גולשים שכל צריכת החדשות שלהם מבוססת על כותרות בלבד. עכשיו נשאלת השאלה: אם הכותרות של אתר א' מופיעות באתר ב', האם אתר א' מפסיד את "קוראי הכותרות", שיוותרו על גלישה לאתר שלו, או שהוא למעשה מרוויח את "מקליקי הכותרות" שלולא זאת לא היו מגיעים בכלל לתוכן שהוא מייצר?
בגרדיאן מודעים לנועזותו של הצעד. בהודעה לעיתונות מטעמם
נאמר: "הצעד הזה מסוכן מאוד, אבל אנו בטוחים שהוא ישתלם בעתיד הקרוב". מההחלטה הזו ברור שהם שמים את הז'יטונים שלהם על טיקט הדלת הפתוחה. האם הם צודקים? הגרדיאן הוא עיתון בינוני בן
350 אלף עותקים שהפך לאתר ענק של
26 מיליון גולשים. על פניו, ההצלחה המרשימה שלו באינטרנט מרמזת שהחבר'ה שם מבינים דבר או שניים. מצד שני, אסור לשכוח איך אנשי הגרדיאן מודדים את ההצלחה שלהם עצמם: בכניסות לאתר הבית. בדיוק המדד שייפגע על ידי הצעצוע החדש שלהם.
הטוויטר שלי
דרג את התוכן:
מהנימה של הפוסט שלך אני מבין שאתה מטיל ספק בתועלת המסחרית של הצעד הזה וגם שאין לך ספק לגבי הנזק שזה יגרום לרייטינג של האתר שלהם.
יש לך מזל שאתה לא מנהל אתר אינטנט של איזה עיתון, כי אז העיתון הזה היה מפסיד כסף במקום לעשות הרבה יותר כסף מזה שהעיתונים מפסידים לאחרונה במהדורת הדפוס.
אי אפשר לחשוב על עסקי אינטרנט במונחים מסורתיים של עיתונות מודפסת. זה הוא מתכון מובהק לכשלון, הפסדים והחמצת פוטנציאל אדיר.