כותרות TheMarker >>

    ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

    כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

    ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

    אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתיים, ואפילו להיחשף למעסיקים פוטנציאליים.

    זה המקום לכתוב ולהשתתף בעשרות קהילות בנושאי כלכלה, אקטואליה, עסקים, תרבות ופנאי.

    ההרשמה לאתר לוקחת דקות בודדות, אם ברצונך להירשם לחץ כאן.

    פעם היו כאן פרדסים. ועצים. ושדות

    4

    5 תגובות יום שבת, 28/7/07, 18:31


    הפרדס שהושמד בדרך לבניית עוד חניון וקניון

     

     

    מול הבית שלנו היו פעם פרדסים. דונמים שלמים של עצי פרי, שהפיצו ריחות מכשפים בפריחה. 20 שנה אני זוכר את הפרדסים האלה, עד שב-1996 החליטו להוריד את כל העצים. לא ברור מדוע ולמה. פשוט כרתו את כל העצים וזהו. 

     

    במשך שנים הופקר השטח הפתוח כשבמקום הפרדסים התהוו שדות. השטח הפתוח מגני תקווה ועד פתח תקווה וגבעת שמואל התמלא פרחים צהובים ואדומים, חרציות ופרגים, סביונים ואמנון ותמר. עם הזמן הגיעו הטרקטורונים, שעלו על השדות, ומשאיות עם פסולת בנין הגיעו בחשאי, בחצות הלילה ולפנות בוקר, כדי לפרוק זבל בשדות הפתוחים. גם הפקחים הנמרצים והחרוצים שרשמו דו"חות לאלה שנתפסו לא הצליחו למנוע את הזיהום הסביבתי, ועדיין היה זה שדה פתוח. טבע.

     

    ואז, לפני שנתיים, הגיעו כוחות הנדל"ן חמושים בגדרות מתכת ירוקות, טרקטורים, דחפורים ומנופים ועלו גם על מה שנשאר, במטרה להפוך את שמורת הצבע והטבע האחרונה לבטון מניב דולרים. הפרוייקט קורם ברזל ובטון וחניות תת קרקעיות לנגד עיני. מיום ליום מתרבות דפיקות הפטישים ורעם הקידוחים.  הציפורים נמלטו בבהלה מהאזור. הקיפודים נדרסים למוות בכל יום. אנחנו מוצאים גם את גוויותיהם הרמוסות של הצבים, שנחמס מרחב המחיה שלהם ובדרכם למצוא מקום אחר לחיות בו, מצאו את מותם ממשאית עמוסת קרמיקה.

     

    דירה בפרוייקט נמכרת בלמעלה מ-300 אלף דולר מינימום. איזה סיכוי יש לאדם, טבע ודין או לאירגון הירוקים לעצור מפעל של זהב שכזה? מי שמנפק את הרשיון להדפיס כסף לחברות הבניה ומפשיר שטחי קרקע לא יעצור לעולם את התהליך. כמו שלא הצליחו לעצור את כביש חוצה ישראל, כך בלתי אפשרי לעצור את הפיכת מדינת ישראל לגוש אורבני אחד גדול ומוצק. ומזוהם.

     

    והתהליך בלתי-הפיך. שדה שהפך לקניון, לעולם לא יחזור להיות טבע. לאט ובהתמדה אנו מלבישים את הארץ שלמת בטון ומלט, אבל לא פורשים מרבדי-גנים. ישראל הופכת למדינת הקניון והחניון. הפוליטיקאים הנלהבים ביותר בשירות הימין הקיצוני, אלה שמדברים על "אהבת הארץ" - אינם מתכוונים לאהבת הטבע. הם לא ימסרו שטחים לידי הערבים, אבל ימסרו בשמחה כל שטח לאויבים הגרועים ביותר של איכות החיים והסביבה בישראל.

     

    פשעי קרקע הם ענין חמור ביותר. דו"ח אדם טבע ודין חושף: מדינת ישראל מאבדת את השטחים הפתוחים שעוד נותרו בגלל שימושים בלתי חוקיים שמתבצעים ללא שליטה. עוד עולה מהדו"ח 'מאבדים את האדמה' כי כ-93% ממתחמי המסחר בשטח המועצה האזורית חוף השרון מופעלים בניגוד לחוק. כך גם בנוגע לשטחים הפתוחים מסביב לכנרת, שנתפסו בידי גורמים פליליים, גודרו ומאפשרים כניסה אליהם רק בתשלום.

     

     אבל בישראל למי איכפת מחוץ לפורום איכות הסביבה בווינט או הפורום השכן ב-NRG או גופים כמו הגל הירוק או מגמה ירוקה ? כל אלה, ואחרים וטובים, לא עוצרים ולא מאטים את פעילותם המזוויעה של כרישי הנדל"ן. אחרי מאה אלף כתבות בכל כלי תקשורת אפשרי, ואחרי אסון המכביה הנורא, עדיין הירקון מזוהם ומסוכן. עדיין שפכים מוזרמים אל הים התיכון. עדיין כל חלקת שדה פתוח היא ענין זמני.

     

    עד הדחפור הבא.

     

    ולכן הצבעתי לירוקים. כולם אמרו: "אתה מבזבז את קולך" והירוקים קיבלו 47,634 קולות, פחות מדי מכדי להכניס ולו נציג אחד לכנסת.

     

    האם לישראלים איכפת מהאוויר שהם נושמים? מהמים שהם שותים? מהירקות שהם אוכלים?

    נראה לי שלא. 

    רוב האנשים לא מודעים למזון אורגני. לא בודקים איזה צבעי מאכל וחומרים משמרים יש במזון שלהם. המודעות בחברה הישראלית לנושא איכות הסביבה היא ירודה ביותר. ממש מדכאת.

    addthis
    דרג את התוכן:
    4
    מומלץלא מומלץ

    תגובות

    אוסנתיטה
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אוסנתיטה ‏31/7/07 01:54:

    החיים במדינה הזו מדכאים, במקום בו לא אכפת לך מהאחר, בו אין ערך לזכוכיות אנושיות בסיסיות לא יהיה גם ערך לסביבה, לעתיד, לחברה. זו חברה שמתמקדת בהישרדות, בעכשיו באני, ב"לדפוק  מכה" וללכת הביתה עם כרס שמנה וכיסים תפוחים.

    חשיבה ארוכת טווח?  זה תראה אולי רק בתוכניות עסקיות של חברות מצליחות. אין כאן איזון, רק שלטון שמשתמש בכסתח "הביטחון" בכל כשל.

     

    בקו אופקי מחדר ילדותי היו פעם עצי תפוז, בפרדס שהפך לשכונה החדשה בפאתי העיר הייתי מטיילת שעות , אחיי היו חוזרים עם שקים של תפוזים והריח הציף את הבית,  היום רחובות, לשעבר "עיר ההדר והמדע", הפכה ל"עיר המדע".

    עצוב

    ענתיכ
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    ענתיכ ‏31/7/07 07:53:

     

    נכון, אני עוברת באזור הזה לעיתים קרובות,

    ובכל פעם מזדעדעת מחדש מהנוף הקר והמנוכר שנפרש מאופק לאופק,

    בלי אף טיפת ירוק, בלי אף טיפת צבע. רק חול ובטון. חול ובטון.

    פוסט חשוב מאוד,

    ולצערי אין לי כוכבים במלאי...

    אביגיל בכלר
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אביגיל בכלר ‏21/8/07 22:36:

    נזכרתי וחיפשתי ומצאתי. 

     

    אביב

     

    פרחי הלימונים

    עם הבשמים הראשונים

    מסתחררים מתערבלים בנשימתי

    כמו תזכורת שחוזרת ודוקרת:

    ילדותי

    פריחת התפוזים

    מעט צינה בערבים

    משחזרים לי את האור שכבר דהה

    ריגושים של התחלה של הבטחה

    שהתאבכה

     

    ואתה שבאת מארצות הקור

    מחייך ומשתומם

    ולא מבין מה ריח

    ריח באוויר יכול לזכור

     

    אתה בכלל לא מחובר

    אל השמחות ואל הקצב

    אל מה שבי נקבר

    אל הפריחות ואל העצב

    בוא נשתתק עכשיו

    בוא נתחבק עכשיו

     

    הבט לי בעיניים

    עמוק לי בעיניים

    נגב נגב את דמעותיי

    תראה מה שקרה לי

    כל מה שכבר היה לי

    עד שבאת אליי

     

    צריבת הכיסופים

    וסערת הכישופים

    מטיסים אותי אל תוך עולם אי שם

    אל שנים מזמן של חסד ושל טעם

    שפג תקפם

    עוד קצת לרחרח

    להרגיש לבעבע

    לדמות שזה בעצם לא חלף

    תן לי רגע עם עצמי בתוך הקסם

    המופלא

     

    ואתה שבאת ממקום רחוק

    מתבונן ומשתאה

    ולא מרגיש איך טעם

    טעם של אביב יכול לזעוק

     

    אתה לא מתמלא ערגה

    ממתיקות משב הרוח

    ממה שבי נגע

    מעצמת הגעגוע

    בוא נתבשם עכשיו

    בוא נתנחם עכשיו

     

    הבט לי בעיניים

    עמוק אל העיניים

    אמץ אותי, אמץ חזק

    שמע איך חיי הולמים בי

    איך זיכרונות חולפים בי

    כמו גלים מתוך סופה

     

     

    אוסטרליה
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    אוסטרליה ‏21/3/08 16:38:
    פוסט עצוב מאוד
    דפנה.
    דרג את התוכן:
    0
    מומלץלא מומלץ
    דפנה. ‏22/3/08 07:38:

    תראה מה זה, אפילו את הכוכב הירוק לא משחררים לי...

    עד הדחפור הבא...

    פרופיל

    sleepy strange

    sleepy strange

    מוזיקאי ושדרן רדיו
    88FM
    עורך ומגיש את רוקר טוב כל בוקר בין שמונה לעשר

    כותב על מוזיקה.

    מרצה על רדיו, עריכה מוזיקלית, איכות ופופוליזם, קולנוע ישן, ועוד

    כותב על צללים ו...

    רסיסי מידע

    תכנים שיתווספו לעמוד זה יופיעו ישירות כהודעות דואר, בעמוד האישי שלך או בקורא RSS חיצוני, על פי בחירתך.
    RSS בלוגRSS תגובות