כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    שירים ועוד שירים...

    "ביקור בליל ירח"
    "עט לאהוב"
    ו"כמו מזכרת".

    בספריי אלה חברו זה אל זה שירי אהבה, נוסטלגיה והגות.

    הספר "כמו מזכרת" - כל כולו נוסטלגי. כל השירים בו
    נושאים ניחוחות וטעמים נוסטלגיים מרגשים ומעוררי געגוע לבית, לשכונה... לימי התום.

    לרכישת הספרים:
    ניתן להשאיר כאן הודעה או לפנות אליי באמצעות לחצן "צור קשר" באתר האינטרנט :-
    http://aurorahadad.wixsite.com/books

    הפעילות שלי

    אין רשומות לתצוגה

    תכנים אחרונים

    20 תגובות   יום שני, 3/12/12, 08:05

    מוקדש לכל הילדים שלא האירה להם הדרך, בשל אילוצי החיים...

     

    הַשָּׁנִים עוֹבְרוֹת לַהֵן בֵּין הַקִּירוֹת,

    בֵּין רִגְעִי הֶמְיָה וְגַעְגּוּעַ,

    לִפְעָמִים אֲנִי כְּמוֹ צֵל, לִפְעָמִים שָׁקוּף,

    וְשׁוּם דָּבָר פִּתְאֹם כְּבָר לֹא יָדוּעַ

     

    וּמַחְשָׁבוֹת מִתְרוֹצְצוֹת אֶצְלִי בְּלִי הֶרֶף,

    בְּלֵילוֹת שְׁבוּרִים, בְּלִי נַחַת,

    אִם יֵשׁ עוֹד אָהֲבָה, לְאָן הִיא נֶעֶלְמָה,

    הָאֶמְצָא לִי אֶת הָאוֹר בְּתוֹךְ הַפַּחַד ?

     

    וּבְסוֹף כָּל יוֹם אֲנִי חוֹשֵׁב עַל אִמָּא,

    אוֹסֵף בְּדִמְיוֹנִי כְּאֶלֶף חֲלוֹמוֹת,

    אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁמִּחוּץ לַשַּׁעַר יֵשׁ הָמוֹן חַיִּים,

    אַךְ מָה אִם אֶשָּׁאֵר בֵּין הַחוֹמוֹת ?

     

    אוּלַי זֶה רוּחַ סְתָו חוֹלֵף וּכְבָר יָבוֹא אָבִיב,   

    מַאֲמִין שֶׁעוֹד אוּכַל לִדְאוֹת בַּתְּכֵלֶת,

    מְדַמֶּה לִי זוּג כְּנָפיִם שֶׁיִּשְׂאוּ אוֹתִי רָחוֹק

    מְבַקֵּשׁ מִלָּה טוֹבָה שֶׁמְּנַחֶמֶת

     

    אֲבָל אִמָּא רְחוֹקָה מִדַּי, לֹא נִפְנֵית הִיא לְהַגִּיד

    שֶׁאֲנִי נִלְחַם כְּמוֹ גָּדוֹל, לֹא מְוַתֵּר,

    רוֹאֶה אֶת קְצֶה הָאֹפֶק וּכְבָר בָּאוֹר נוֹגֵעַ,

    אַךְ בְּלִבִּי רַק עוֹד חִבּוּק אֶחָד חָסֵר...

     

    אוּלַי זֶה רוּחַ סְתָו חוֹלֵף וּכְבָר יָבוֹא אָבִיב...

     

     

    כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן:
      9 תגובות   יום חמישי, 28/7/11, 11:01

      את השיר "גלי לי אמא" כתבתי באהבה רבה כמחווה לאמי, לכבוד יום הולדתה.

       

      כעבור מספר שנים, בחשאי ובחדרי חדרים, הלחינו ילדיי את השיר, כאשר בכוונתם להשמיעו לי כהפתעה במסיבת יום הולדתי.

       

      ואכן, במהלך המסיבה ולאחר שרשרת של חוויות מרגשות, נשמע לפתע ברקע השיר, שהושר בקולה החם של בתי נטע.

       

      איש לא החמיץ את המבט המופתע בעיניי ואת אי הבהירות שחשתי ברגע הזה: "המילים כה מוכרות, אך המנגינה ... מניין היא?".

      היה זה רגע מרגש.

       

      השיר מוקדש באהבה לכל האמהות באשר הן...

       

      להאזנה:    http://cafe.themarker.com/music/1007407/

      (מתוך "ביקור בליל ירח")

      דרג את התוכן:
        24 תגובות   יום שני, 22/11/10, 17:46

        אִמָּא בָּאָה הַיּוֹם לְבַקֵּר,

        מֶה חָרֵד הָיָה לִבָּהּ לִשְׁלוֹמִי,

        הַשְּׂבֵעָה בִּטְנִי אוֹ שֶׁמָּא דַּלָּה,

        הַקּוֹדֵר אוֹ עוֹלֵץ הוּא יוֹמִי ?

         

        וְהִנִּיחָה בְּרֹךְ אֶת יָדָהּ עַל כְּתֵפִי

        וּנְשִׁיקָה עַל מִצְחִי הִטְבִּיעָה,

        אֹדֶם שְׂפָתֶיהָ הִסְמִיק אֶת כֻּלִּי,

        וְיָדַעְתִּי, אָכֵן הִיא הִגִּיעָה                         

         

        אָז לְפֶתַע הֵחִישׁוּ פְּעִימוֹת לִבִּי

        וְרִגְשוּנִי כֵּפֶל כִּפְלַיִם, 

        אֶל מִלּוֹת הַחֶסֶד שֶׁהִפְטִירָה אִמִּי

        הֵן צָמֵאתִי מְלוֹא הָחָפְנַיִּים

         

        כֵּן, פִּסַּת גַּעְגּוּעַ מִלְאָה אֶת נַפְשִׁי,

        וְדִמְעָה אָז הִחְלִיקָה עַל לֶחִי,

        מִגְּרוֹנִי הָרוֹגֵשׁ, כָּךְ בְּקוֹל חֲרִישִׁי,                    

        הִתְגַנֵּב לוֹ צְלִילוֹ שֶׁל הַבֶּכִי.

         

        וּבָא אוֹר הַשַּׁחַר חֲלוֹמִי לְהַכְרִית                                                  

        וְלָקַח אֶת אִמִּי מֵעִמִי,   

        רַק לַחוּת דִּמְעָתִי הַסְּפוּגָה בַּכָּרִית    

        תַּבְדִּיל בֵּין לֵילִי לְיוֹמִי.     


         

        © כל הזכויות שמורות.       

        דרג את התוכן:
          25 תגובות   יום שישי , 15/1/10, 09:57

          אִם תַּעֲבֹר לְיַד בֵּיתִי

          בְּיוֹם חֹרֶף קַר,

          לֹא תּוּכַל שֶׁלֹּא לִשְׁאֹף אֶל אַפְּךָ

          אֶת אֵדֵי נִיחוֹחוֹ הַנִּפְלָא שֶׁל

          מָרָק מַהְבִּיל,

          שֶׁנִּרְקַח בִּמְדוּיָק לְפִי הַמַּתְכּוֹן הַמְיֻחָד

          שֶׁנָּתְנָה לִי אִמִּי,

          מָרָק יְרָקוֹת סָמִיךְ וְעָשִׁיר,

          הַמִּתְבַּשֵּׂל לְאִטּוֹ

          עַל לֶהָבָה קְטַנָּה-קְטַנָּה,

          וּמְבַעְבֵּעַ קַלּוֹת לִצְלִילֵי

          טִפְטוּפוֹ שֶׁל הַגֶּשֶׁם עַל הַחַלּוֹן


          מִבְחָר יְרָקוֹת שַׂמְתִּי בּוֹ

          וּשְׁלַל תַּבְלִינִים,

          קְצָת מִזֶּה וּקְצָת מִזֶּה,

          וְחֹפֶן שְׁעוּעִית לְבָנָה

          אוֹ עֲדָשִׁים

          אוֹ גְּרִיסִים, קְצָת מִזֶּה

          וּקְצָת מִזֶּה,  

          וְזֵר עָלִים יְרֻקִּים,

          וְגַם מְעַט שֶׁמֶן, כָּכָה, לְפִי הָעַיִן,

          וּמַיִם שֶׁיְּכַסּוּ אֶת הַכֹּל.


          הַמָּרָק, כָּךְ אוֹמְרִים, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם

          וּמְשֻׁבָּח,

          וְטַעֲמוֹ עָרֵב וְנִפְלָא,

          אַךְ טַעֲמִי שֶׁלִּי הוֹלֵךְ וּפוֹחֵת -

          אֵין זֹאת, כִּי חָסֵר בּוֹ בַּמָּרָק פְּנִימָה

          קֹרֶט מֵאַהֲבָתָהּ שֶׁל אִמָּא,

          וְאֵין הוּא אֶלָּא

                           קְצָת מִזֶּה

                                       וּקְצָת מִזֶּה. 

           


           © כל הזכויות שמורות לאורורה (צארום) חדד..

          דרג את התוכן:

            פרופיל

            אורורה1
            1. שלח הודעה
            2. אוף ליין
            3. אוף ליין