כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Luz

    ארכיון

    השעון שעצר על השעה 7.

    12 תגובות   יום שבת, 9/5/09, 14:56


    השעון שעצר על השעה 7.


    ישנו  על אחד מקירות חדרי, שעון יפיפה ועתיק, שכבר מזמן ולא עובד.
    מחוגיו, שנעצרו כמעט מאז ומתמיד, מצביעים תמיד על אותה השעה: שבע בדיוק.
    ואותו שעון, הוא סתם קישוט חסר תועלת על קיר לבן וריק.
    כמעט כל הזמן.

    ואולם,
    ישנם 2 רגעים ביממה.
    2 שברירי שנייה בהם נדמה כי השעון שב לחיים מן האפר, בדיוק כמו עוף הפיניקס שמתעורר מהגרגירים.

    כשכל שאר שעוני היקום, במסגרת תפקודם המטורף מצביעים על הסיפרה 7, ושעוני הקוקיה כבר שרים את אותן 7 הקריאות,
    השעון הישן שבחדרי, כך נדמה לי,  מ ת ע ו ר ר   ל ח י י ם .
    פעמיים ביום,
    בבוקר ובערב,
    השעון משתלב בהרמוניה מושלמת עם שאר היקום.

    ואם הייתם אתם מסתכלים  על השעון,
     רק בשני רגעים אלו,
    הייתם משוכנעים שהוא עובד בצורה מושלמת !

    אך בחלוף רגע זה, כששאר שעוני העולם סיימו את שירתם,
    והנה מחוגיהם ממשיכים בדרכיהם המונוטוניות,
    שעוני הישן, מאבד את דרכו, ונותר נאמן לאותה שעה קבועה, שפעם, עצרה את מלכתו.

    ואני?
    אוהבת את השעון הזה.
    וככל שאני מדברת עליו, כך יותר אני אוהבת אותו.
    משום שכל פעם, אני מרגישה יותר ויותר דומה לאותו השעון :
    גם אני סגורה בזמן מסויים, גם אני, מרגישה תקועה, נעוצה, חסרת יכולת תזוזה.
    וגם אני,
    בצורה כזו או אחרת,
    קישוט חסר תועלת על קיר לבן וריק...


    אבל יש לי גם את אותם רגעים, בהם בצורה מסתורית, השעה נכונה ומדוייקת.

    במשך רגעים אלו, אני מרגישה חיה.
    הכל ברור לי, והעולם נהפך למקום מופלא. אני יכולה ליצור, לחלום, לעוף, לומר ולהרגיש הרבה יותר ברגעים ספורים אלו, מאשר בכל רגע נתון אחר.

    בפעם הראשונה שהרגשתי כך, ניסיתי להיאחז באותו שבריר הרגע, באמוונה שאוכל לגרום לו להימשך לנצח.
    אבל זה לא היה כך.
    כמו ידידי, השעון, גם לי הזמן בורח...

    חוץ מאותם רגעים קסומים,
    כששאר השעונים ממשיכים בלכתם בקבועה,
    אני חוזרת לרוטינה המאוסה.
    מוות סטטי, למטלות, לשיחות החולין הקבועות, לאותם הרגלים משעממים וקבועים להם אנו קוראים "חיים".

    אבל אני יודעת שהחיים הם משהו אחר.
    אני יודעת שהחיים, החיים באמת, זה אוסף רגעים מיוחדים, שלמרות היותם חולפים, מאפשרים לנו לדייק בקריאת השעה.


    כמעט כולם, משוכנעים שהם חיים.
    מסכנים.

    אלו הם רק רגעים של שיגרה,אפורים,
    ואלו שאינם מבינים זאת, נגזר עליהם לחיות בעולם האפרורי של היום יום.

    בגלל זה אני אוהבת אותך, שעוני היקר,
    כי אנחנו אותו הדבר,
    אתה
    ואני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/3/10 02:16:

      מקאהבא"ל יקרה,

      יכול להיות שדיפ דיפ אינסייד, את אשכרה אנושית?


      הרבה מים זרמו בנחל חדרה מאז כתבת את הפוסט הזה

      ובכל זאת - בפעם הבאה שאת משווה עצמך לאותו שעון, זכרי:

      פעמיים ביום, כל יום, השעון שלך מראה בדיוק מושלם את השעה.

      אף שעון שעובד עלי אדמות לא יכול להתפאר בעובדה שכזו...

       

       

        22/1/10 16:38:


      שעון, הזמן.

      הוא מושג מאוד שברירי עבורנו כל שבריר של רגע הוא נצח לדברים אחרים.

      ומהו הרגע? הנצח?

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1189096

       


      P  A  F

        31/10/09 02:52:


      מצחיק,  גם לי יצא לחשוב על השעון העתיק שלא עובד, שמצאתי לפני שנים בבית של הסבתא

       

      בהקשר של 2 רגעי החסד כל יום.

       

       

        4/6/09 14:10:

      מעניין, גם אני בדיוק בתקופת ה"תהיות". אולי זה משהו במזג האוויר?

      מאחלת לך שתזכה לשקיעות מיוחדות רבות, ואפילו לעוד יותר זריחות...

      תמיד שישאר החיוך!

      VE IMRU AMEN.

       

       

       

      צטט: MR BIG 2009-06-03 21:39:16

      "כמעט כולם משוכנעים שהם חיים"

       

      מעניין שיצא לי לקרוא את הפוסט הזה לאחר המון תהיות מחשבות ושיחות על החיים עצמם ..

      אני חיי בשביל רגעי האקסטזה ,נקודות קיצון ,רגעים כאלה קטנים שנותנים טעם טוב לכל השאר.

      אני מביט סביבי ורואה אנשים שחיים בשגרה מרדימה מנהלים חיים רדומים והם אינם מסוגלים להנות ממה שהשיגו .

      הם לא נהנים מהמשפחה שלהם מהעבודה שלהם מחייהם ...

      יש ימים כאלה שאני חוזר מהעבודה בסופ"ש וכל העייפות המצטברת מתחילה לחלחל ואני פשוט מביט לשמיים נהנה משקיעה יפה

      מוזיקה מרגיעה ועוד כמה דקות על איילון בדרך הבייתה..

      ואז אני פשוט מחייך .

      החיים יפים צריך לדעת איך להנות מהם!

      *

      כתוב נפלא!

       

       

        3/6/09 21:39:

      "כמעט כולם משוכנעים שהם חיים"

       

      מעניין שיצא לי לקרוא את הפוסט הזה לאחר המון תהיות מחשבות ושיחות על החיים עצמם ..

      אני חיי בשביל רגעי האקסטזה ,נקודות קיצון ,רגעים כאלה קטנים שנותנים טעם טוב לכל השאר.

      אני מביט סביבי ורואה אנשים שחיים בשגרה מרדימה מנהלים חיים רדומים והם אינם מסוגלים להנות ממה שהשיגו .

      הם לא נהנים מהמשפחה שלהם מהעבודה שלהם מחייהם ...

      יש ימים כאלה שאני חוזר מהעבודה בסופ"ש וכל העייפות המצטברת מתחילה לחלחל ואני פשוט מביט לשמיים נהנה משקיעה יפה

      מוזיקה מרגיעה ועוד כמה דקות על איילון בדרך הבייתה..

      ואז אני פשוט מחייך .

      החיים יפים צריך לדעת איך להנות מהם!

      *

      כתוב נפלא!

        3/6/09 17:50:

      איי הסינים האלה... יודעים על מה הם מקשקשים.

      אהבתי את הביטוי/קללה ! ברשותך, אני גם אאמץ את הביטוי.

      תודה :)

       

       

       

      צטט: אוהדפ. 2009-06-02 11:44:25

      ומה רע בלחיות חיי שגרה "משמימים" ומדי פעם, רק פעם בכמה זמן, לנצוץ, להבריק, להיות ייחודית?

      את מאמינה שתוכלי לחיות חיים שלמים של מיוחדות? של ברק? יש לך אנרגיה לזה? זה מה שאת רוצה באמת?!

       

      בסינית יש קללה: "שתזכי לחיות בזמנים מעניינים!"

      אמרתי, קללה.

      הם כבר יודעים מה זה דורש.

       

       

        2/6/09 11:44:

      ומה רע בלחיות חיי שגרה "משמימים" ומדי פעם, רק פעם בכמה זמן, לנצוץ, להבריק, להיות ייחודית?

      את מאמינה שתוכלי לחיות חיים שלמים של מיוחדות? של ברק? יש לך אנרגיה לזה? זה מה שאת רוצה באמת?!

       

      בסינית יש קללה: "שתזכי לחיות בזמנים מעניינים!"

      אמרתי, קללה.

      הם כבר יודעים מה זה דורש.

        23/5/09 04:04:

      תודה רבה :)
        23/5/09 03:52:

      את מבורכת שאת מבינה את מה שהם לא מבינים

       

      כתוב יפה, הרבה רגש.

       

       

       

        10/5/09 22:02:

      אבל עם

      יה דיסלקט

        10/5/09 21:56:


      כתוב יפה, אבל אם כל השאיפה שלנו לגעת בגבוה של החיים, ממרומי חתיארותי אני יאכל לאמר לך שהחיים, כמו שהם, אלו החיים וזהו.

       

      אבל אמרתי, כתוב נפלא.

        10/5/09 20:43:

      *

      פרופיל

      אור-ליאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין