כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    חושו

    6 תגובות   יום חמישי, 4/6/09, 16:57

    בתמונה: עץ חושחש.

    ***

    ראם נטול קרניים עמד במדשאה שליד בניין הפקולטה להנדסת אנוש ועשה קקי באלגנטיות שעצרה מספר עוברי אורח להתבוננות מתפעמת. הייתי אחת מהם. בחיי שלמרות שראיתי מספר תופעות מרתקות בחיי, ועל-אף שרותקתי לאינספור מקרים מרהיבים בשנותיי הלא מעטות, בכזו אצילות טרם חזיתי.

    הוא סיים, הרכין ראש כמודה לקהל, נשא רגליו והלך משם מפואר וקורן ומהבהב טוב-לב למרחקים. רציתי לגשת לרחרח אבל עוד לפני שהספקתי למוש ממקומי נשמע רשרוש שהפך לרעש שהפך למטרד שהפך לרעם נוראי ואופנוע לבן עם תא-מטען ענקי התקוע עמוק באחוריו הגיח יש מאין, עצר בחריקת בלמים במקום, שלף צינור לבן ואלסטי, ושאב לתוך קרביו את תוצר מעיו של הראם. הקהל השמיע אנחת אכזבה. המדשאה, שרק כעת נוכחתי שהיא סינטטית, בהקה באור השמש בצבעה הירוק הפלורוסנטי המבחיל. המתקבצים החלו מתפנים מרצון. באופק, ליד מבנה משונן, המאכלס את תלמידי מינהל הרטיות בכפיפה אחת עם סטודנטי עסקים בינעדתיים, צץ עדר סמורים, סמורי שיער ופרועי גבות. החלטתי לנסות את מזלי איתם.



    ***

    בביתה גדלו שיחים זעירים של לענה טרום מזרחית. היא חלטה מהם תה עד שחלתה. הקבצנים שהתגוררו במבואה של בית הדירות שלה הרצינו כששמעו שלא יינשא עוד ריח ליבוביה באפם. לפחות לא בשני המועדים הבאים. אבל הם ידעו שללביבות לבלב כמו שהיא השכילה להכין כדאי להמתין. אז הם הרימו את עצמם שלא יהיו פצעי לחץ בעכוזם, רקדו פסדובלה כל לילה, עד הנץ החמה בבוקר שלמחרת, ורקמו פסי אושר על חולצות השכנים בכביסות הצבעוניות שנעו ברוחות הקור והשרב שבאו חליפות לבקר. היו ביניהם שנואשו מלחכות, אבל אבי נישאר. וחיכה. ולבלב. מה כבר היה לו להפסיד?



    ***

    ריחוק דבק בריח שלה. זה יכלו לומר כולם. הוא היה כעת איוושתי, נטול אישיות, כמו צמר גפן כבוש. כמו החיים.

    עכשיו אפשר היה רק לטעום אותו, וטעמו נותר כלפנים - תפל.




    ***

    על אף השמיעה הדלה שלהם היו שם חמישה מיטבי-לכת, "שזה מספיק", ציין באוזניי היחמור הממונה מטעם רשות השידור. המשדרים הוגברו, או יותר נכון עוצמתם. המחלישים והמלחשים הושבו מאחורי התא שיועד להם ושיננו שורות ארוכות של טקסטים משמימים, יש להודות. המיה דקה מלאה את ההיכל. על הבמה עלו החיות בזוגות. יד ביד, כמנהג המקום. הצבוע לא צחק (או לפחות כך נדמה היה לי, ואם כן אזי לא נשמע קולו). "מה אעשה עם כל העצב הזה?", שיבשתי את ברי בלי משים. "אתגבר. זין אשים", ענתה מקהלת בני האדם בזרם בלתי-נשמע שוטף וחם.




    ***

    בסוף שוב ניחשתי את מקום מושבי. - לא אמרו לי - גייסתי את הנסיבות להגנתי - לא סימנו לי - נידבתי תירוץ מילקוט הכזבים - הותירו אותי להרגיש. למשש. לחנטרש - התנצלתי קבל עם ועדה. ואז, בלי היסוס ובלא משוא פנים, דרכתי על רגלו של היושב במרומים. כל כך חזק שהוא קפא מלצעוק, להעניש או לנקום. וכל הבדיקות יצאו מצוינות ואפילו סופסוף לא היה לי חום.




    ***

    "לא יאומן כי יסופר. ששי השישי!", הכרזתי מעולפת. "הייתי משוכנעת שאתה מת מזמן", הסברתי את התרגשותי בפניו. "בחיית ששי, הייתה לי תחושת בטן שנפלת מהאופנוע בעליות של ערד. נשבעת לך. תשאל אפילו את דבורה. נכון דבורה? נכון שאמרתי לך אלף פעם בעשר שנים האחרונות שלכי תדעי איפה בכלל קברו אותו, בהנחה שמצאו אותו, כי שמה בעליות יש מעט מאוד מקומות שמישהו יכול לעצור וישר הרגשתי שאיך שהוא התרסק שם מי ידע, מי? מי יכול לנחש בחיים שלו שהבנאדם התהפך בעלייה כשחזר מאילת רק כי איזה פגר של צבוע שלא ראו בחושך היה ככה מוטל על הכביש ויאללה סלמת' ששי. זה פשוט לא נתפש! מוות כל כך מיותר, הא דבורה? חארם על הבחור. עתיד מזהיר היה לו. הייתה לי תמיד תחושת בטן לגביו שיש לו עתיד בעתידו, אבל לכי תדעי מה יקרה. זה נכון שבאותה תקופה היה עובד קקנוע בעיריית רמת-גן, רק שזה בכלל זה לא אומר שלא היה יכול להתקדם לאיזה נהג דן או נהג הוגו בוס או מי יודע. צודקת דבורה? ותראי מה נהיה ממנו בסוף - גורנישט מיט גורנישט! מת כמו כלב על הכביש, התדרדר לתהום, ועוד מה? אף אחד לא שם לב חודשים שהלך הבחור. הבנתי את זה בלי שמישהו סיפר לי. את קולטת שקלטתי שרק אחרי חצי שנה התחילו בכלל ההורים שלו לחשוב למה לא חזר מאילת? זה לא יאמן דבורק'ה. לא מתקבל על הדעת. ככה ברח לנו בין האצבעות... איי, מה אני אגיד לך ששי, החיים האלו עושים לנו ת'מוות. בגן עדן תהיה מנוחתך".


    דבורה: "אמן!"

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/6/09 19:36:

      צטט: yael667 2009-06-06 09:58:00


      נשבעת לך גלו'ש, באתי אתמול לקרוא. אבל בגלל שאחרי חצות אני קצת סתומה, חיכיתי לבוקר ובאתי שוב לראות מה רקח לנו מוחך הקודח הפעם. בחיי שאת אל-נורמלית. הייתי מלהקת אותך לסרטון של ניק והזרעים (וזה אומר שאני אוהבת אותך מאד, ומתה על הראש הפסיכי שלך. יש סיכוי לעוד איזה פוסט עם חזרזירונים בקרוב?)

       

       

      תראי יקרתי - זה כמו שאומרים בהחלט לא את. זה אני :-) יודעת שלא ממש קומוניקטיבית אבל יאללה... מה כבר יש לי להפסיד?

       

      נתראה בעוד זמן מה חמדתי. טוב שבאת. ובעניין החזרזירונים - אני עובדת על זה.

      גלי

        6/6/09 09:58:


      נשבעת לך גלו'ש, באתי אתמול לקרוא. אבל בגלל שאחרי חצות אני קצת סתומה, חיכיתי לבוקר ובאתי שוב לראות מה רקח לנו מוחך הקודח הפעם. בחיי שאת אל-נורמלית. הייתי מלהקת אותך לסרטון של ניק והזרעים (וזה אומר שאני אוהבת אותך מאד, ומתה על הראש הפסיכי שלך. יש סיכוי לעוד איזה פוסט עם חזרזירונים בקרוב?)

       

        5/6/09 23:54:

      צטט: דאז 2009-06-05 22:24:13


      מה?

       

       

      מה שקראת!
        5/6/09 22:24:

      מה?
        4/6/09 17:53:

      צטט: נימי דה בוי 2009-06-04 17:45:52

      מעולה! מעולה!! מעולה!!!

      חהחהחהחהחה :-)

       

      (סתם... ת'יודע שאני מה זה גאה שאתה בא)

       

        4/6/09 17:45:

      מעולה! מעולה!! מעולה!!!

      יש לה ראש אדום

      מתכולות ראשה-ראשי
      (בלי דבר מה ממשי לתת למה שבפנים חוץ
      ולהבליט את שנחוץ)
      ויפה שעה אחת

      פרופיל

      2tsade
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין