כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    חיוך של מונה ליזה

    9 תגובות   יום ראשון, 12/8/07, 15:14
    כשהייתי בת ארבע בערך, הגננת שלי שאלה אותי את אחת השאלות השבלוניות ששואלים ילדים בגיל הזה."למי את דומה? לאבא או לאמא?"

    כנראה שכבר מאסתי בשאלה וכן בגרסה המעצבנת בהרבה (את מי את אוהבת יותר) ולכן עניתי בהתחכמות "בחיצוניות אני דומה לאבא אבל בפנימיות לאמא".

     

    נדרשו 23 שנים בערך כדי לשכנע את זיוה, הגננת שלי, שאני כנראה לא אמצא חלקיק קטן מהאטום, ארפא סרטן או אגלה כיצד ניתן להטליא את החור באוזון.

    בינתיים, אני נוכחתי שהחלוקה בין החיצוניות לפנימיות שלי אינה דיכוטומית, ושקבלתי מכל אחד מהורי תכונות בעלות ביטוי פנוטיפי וכאלו שאינן (בוגרת מגמה ביולוגית ובת לאב רופא – המינוחים בלתי נמנעים), וכן שקיימות מספר תכונות ששייכות לגמרי לי, או לכל הפחות – ללא מקור ידוע.

     

    את צבעי הסטנדרטים – שיער שחור ועיניים חומות, קיבלתי מאבי. אמי קימצנה על גניה הבהירים, כמו גם על רגלי הדוגמנית שלה ועל מידת החזה, וגרמה בכך ששאיפת חיי במשך שנים תהיה למלא את חזיית בגד הים ללא עזרים – מצטערת זיוה. ברור לי שמרי קירי לא העסיקה עצמה בהבלים כאלה.

     לעומת זאת גילתה הורתי נדיבות בלתי מסויגת בחלקה עמי את נטיותיה למיגרנות, ורידים ברגליים וחלק גדול מהפוביות שלה. בנוסף לזה חלקה עמי אמי את גן העובד הסוציאלי, הגורם לאנשים להפתח אלי, לספר לי את צרותיהם ובאופן כללי מאגד סביבי קבוצה מכובדת מחלכאי ונדכאי העולם.

     

    קשה לשייך את רגישות היתר, התכונה שעליה אני מוותרת במעבר לגלגול הבא, לאחד מהורי בלבד. בעוד שאני אמנם לא רואה את אבי פורץ בבכי על שטויות, עם השנים גיליתי שרגישות היתר שלו מתבטאת בצורות אחרות.

     אז נכון, התכונה הזאת מאפשרת להבחין בפרטים הקטנים ביותר ועוד כל מיני דברים נפלאים, ובכל זאת – מוותרת. אם אפשר שהשליש שאחראי על הגילגולים ירשום לעצמו מזכר בנושא איפשהו.

     

    את החיוך שלי קיבלתי מאבי, וגם את צורת הפה שלי – ללא ספק אחד התווים היותר מוצלחים בגופי. אני תוהה אם להודות לו על כך או לנטור לו (החיוך הזה גרם להרבה טוב ולצרות לא מעטות גם יחד), או שאני פשוט אשאיר את הנושא ללא הכרעה, מתוך הכרה בכך שגם לעושה השימוש בחיוך יש איזושהי אחריות על השתלשלות העניינים.

     

    את הנטייה לכתיבה קיבלתי, כנראה, מאבי. מדהים איך כל מיני תכונות שמעצבנות אותך בהורים שלך תופסות כיוון שונה, לפעמים, ככל שאתה גדל.

    שלא תבינו לא נכון, יש הרבה תכונות שעדיין מעצבנות, אלא שיש כאלה שבזווית שונה נראות לפתע מופלאות.

    אבא שלי נוטה להגזמות. אני לא מדברת על הפרזות קלות ופיוטיות אלא על רמת דימיון ועלילה שלא היו מביישים את הברון מינכהוזן. משפטים כמו "ומה יש באחו? נכון, זאבים, תנים ודובים" היו משפטים עליהם גדלתי כילדה, כשהאחו היה דשא שכונתי עם כמה עצים.

    אבא שלי כבר הספיק להיות ב"מלון מספר אחת המזה"ת. באמת, ככה הוא דורג", כל סרט שהוא ממש נהנה ממנו מבוסס על סיפור אמיתי (לא משנה אם יש שם גמדים, ופיות) ותיאוריות קונספירציה מסוגים שונים הן דבר שבשגרה אצלו.

     

     כל כך שנאתי את כל הדברים האלה פעם. ההגזמות האלה היו מעבירות אותי על דעתי.

    לקח לי לא מעט זמן כדי להבין שהראיה הציורית של החיים היא זו שגרמה לו להיות מספר הסיפורים הכי מרתק בעולם, ושאין דבר שהוא מספר עליו (מקום, ספר, איש) שלא גורם לשומע לרצות להיות/לקרוא/להכיר את מושא הסיפור. 

    אתה יודע מה אבא? בעצם יצאתי דומה לך לא מעט בפנימיות גם. וזה בטח יפתיע אותך לחלוטין, אבל אני לא מצטערת... 

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/8/07 11:08:

       

      את מספרת סיפורים ניפלא...כמו אבא שלך

      הגזמות??

      אני בכלל לא שמתי לב שהוא גוזמן! - אולי כי אני הרבה יותר??

        17/8/07 00:47:
      נו שוין. הברון מינכהאוזן היה משלנו אתה יודע... גם לאשכנזים יש את המגזימנות שלהם רק שהיא פחות צבעונית ולבטח פחות מתובלת.
        16/8/07 18:26:

      כתבת יפה.

       

      גם אבא שלי מגזימן, אבל לפחות יש לו תרוץ טוב - יש לו דמיון מזרחי (מרוקאי).

       

       

        15/8/07 16:49:

      עדי - תודה. you're too kind.

      עולמית - לקחתי לתשומת לבי. אני אנסה.

      סיג' - גם יפה, גם חורזת, גם שחקנית... אשת חיל מי ימצא!

      מיכל - תודה. וכן, כבר קיבלתי את הפידבק הזה, את צודקת.

      טל - "לא בחרתי לבוא לעולם, לא בחרתי את שמי הפרטי..." קורץ אבל, כמו שדודה שלי מקפידה לומר לדוד שלי כל פעם שמתגלשת לו טענה מהפה - ללא ספק, יכולתי ליפול יותר גרוע.

      אני אפילו חושבת שנפלתי די טוב אבל אל תגלי להם, שלא ירימו את האף.

      כן. קצת מפחיד איך הם בנו וזה חזק מאיתנו. זה לעיתים מביך אבל גם הרבה טוב. בכל מקרה אף אחד לא שואל אותנו.
        12/8/07 17:50:

      איזה יופי של פוסט.

      נהניתי לקרוא.

       

      (הגופן הזה לא משהו)

        12/8/07 16:50:

      אין ספק שבסיפור סיפורים את נהדרת

      ואני בטוחה שהוא שמח שאת לא מצטערת!

        12/8/07 16:39:

      כדאי לך לראות את הסרט "סיפורי דגים"

      בדיוק מה שאת מתארת....

        12/8/07 15:25:

       

      איני מכיר אותך או את מי מהורייך.

       

      אם את אומרת שירשת מאביך חלק מיכולת הסיפור המופלאה שלו, את בוודאי צודקת.

       

      אני, למשל, מאד רוצה לקרוא את פוסטייך, עוד ועוד.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין