כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    היי שלום לוחמת קטנה

    4 תגובות   יום ראשון, 4/10/09, 14:39

    כי מלאה-נגדשה קובעת יסורייך

    עד תום,

    הוריקה גופך הזעיר מחייך

    טיפה אחר טיפה,

    עד כלות.

    ותפער האדמה פיה

    לזעוק את כאב לכתך,

    ותאמץ אותך לרגביה

    כי הגיע זמן מנוחתך.

    נוחי לוחמת קטנה ואמיצה,

    נוחי בשלום על משכבך,

    לא עוד סבל,לא עוד כאב,

    חופשיה לעד תהא נשמתך.

    לזכרה של סיון ינאי האהובה, שנפטרה בערב חג הסוכות, ממחלת הלוקמיה בהיותה בת שלוש שנים ושבעה חודשים. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים ומנוחתה עדן.

    (הקשיבו ל-"סיון" מאת שמואל ציזיק ויגאל בשן) 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/10/09 23:35:

      צעקה

      כאב נורא!

        4/10/09 21:14:


      עצוב

      כתבת כל כך יפה...

      יהי זכרה ברוך...

        4/10/09 20:13:


      עצוב לדעת שלא צלחו המאמצים להציל את הילדה...

      בזמנו הלכתי לבנק הדם למענה, אך בשל איזו בעיה לא התקבלתי כתורמת..

      ואולי לא מקרה כי נבחרה תמונה עם פרחים, נקטף פרח קטן באיבו..

      משתתפת בצער המשפחה, גם אם אינני מכירה אותם,

      יהיה זכרה ברוך!

        4/10/09 17:22:

      כי מלאה-נגדשה קובעת יסורייך

      עד תום,

      הוריקה גופך הזעיר מחייך

      טיפה אחר טיפה,

      עד כלות.

      יהי זכרה של הלוחמת הקטנה ברוך!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין