כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    חנצ'ה (סיפור)

    40 תגובות   יום חמישי, 5/11/09, 19:46
     

    עשרים שנה מספרת חנצ'ה. שערות וגם סיפורים.

    כאשר עלתה לארץ מעיראק הייתה ילדה קטנה, בת עשר. זיכרונה המשמעותי ביותר משם קשור בדמותה של סבתה עליזה, עליה השלום, שהייתה מרבה לשלח בגברי הקהילה לשון חדה, כתער אשר גילחה בו את זקנם למשעי. למרות יראתם הרבה מנחת לשונה, נתנו בה את אמונם המלא והפקירו את ראשם בידיה משום שלאיש מהם לא היה ספק שהיא המספרת הטובה מכולם. בכישרון נדיר הייתה מרתקת בסיפוריה את כל הבאים בשעריה ומסמרת שיערם, בעודו על הרצפה הולך ונערם. חודש לפני עלייתם ארצה, בהפתעה גמורה, השיבה סבתה האהובה לבורא את נשמתה. הלכה לישון ולא קמה עוד. בת שישים הייתה, בריאה מאוד. כל חייה עבדה כמו חמור והייתה חסונה כשור... למרות הצער והכאב המרובים שבאבדנה, התנחמו כולם בכך שנחסכו ממנה הכאב והסבל הכרוכים בזיקנה. חנצ'ה נכדתה הקטנה, שהייתה קשורה אליה בכל נימי נפשה, הגירה דמעות יותר מכולם, די לרוות כל נחלי העולם..למן אותו יום שבו עברה סבתה צד, לא חדלה להתגעגע אליה ולחוש בדד. בכאב ובצער תם פרק חייה בבגדד.

    כשבאו לארץ, קיבלה שמש חמימה של תחילת החורף את פניהם. בדרך למעברה, חלפו על פני פרדסים. נקודות כתומות וצהובות שנימרו את שפעת הירוק, פיזזו בחדווה באישוניהם וניחוח מתוק משכר של פריחת הדרים עינג את נחיריהם. "אוי סבתא.., את היית אוהבת את זה, חבל שאינך איתנו" הרהרה חנצ'ה בצער. אך מהר מאוד שינתה את דעתה כאשר גשם זלעפות ניתך בעוז על צריפם הדל שבמעברה, ורוח קרה שחדרה אליו מבעד לפתחים, הקפיאה את עצמותיהם ללא רחמים. הארץ החדשה התגלתה כמקום קשה וחסר חמלה. לא פעם רעבו חנצ'ה ובני משפחתה ללחם ונאבקו במחלה. סדקים ראשונים בחומת ה"יהיה בסדר" החלו להתגלות לקראת סופו של החורף הראשון שלהם בארץ. לשווא חיפש אביה עבודה, ואילו אימה הרוויחה גרושים ככובסת בבתי הסביבה. הם שחיו כגבירים בעיראק הרחוקה, ומעולם לא ידעו מהו מחסור, הפכו כאן לפועלים קשי יום הנאבקים על פת לחמם דרך קבע. לבסוף לא נותרה בידם ברירה והם נאלצו לשלוח את את חנצ'ה לקיבוץ. חנצ'ה הקטנה מצאה את עצמה פתאום לבד, בחברת ילדים זרים, שאת שפתם ומנהגיהם לא הכירה כלל. עוף מוזר ולא מקובל. עורה הכהה ומבטאה הזר היו לה לרועץ. הילדים התעמרו בה ולעיתים קרובות הפליאו בה מכות. לא היו לה חברות. חנצ'ה סבלה שנים בשתיקה עד שיום אחד, בהיותה בת 16 אמרה "לא עוד!" והחליטה להשיב מלחמה שערה. היא הפליאה מכותיה בשתי בנות מקבוצתה שלעגו לה ללא סוף. אחת מהן נזקקה לגבס בזרועה הימנית והשנייה "זכתה" באף שבור כשל שיכור שנחבל בתיגרה המונית.

    באותו יום החליטה הנהגת הקיבוץ כי חנצ'ה לא תוכל להישאר בקיבוץ יותר. התנהגותה, כך קבעה ההנהגה, כמוה כיריקה בפרצוף. לא יעלה על הדעת להמשיך לתמוך בכפוית טובה שכמותה, אחרי כל מה שעשו למענה.

    וכך מצאה חנצ'ה את עצמה בעיר הגדולה. לבדה, בגיל 16. הוריה כבר היו חולים ולא יכלו לדאוג לה. רחמיה של דודה רחוקה נכמרו עליה והיא אימצה אותה לבת. חנצ'ה שוכנה בחדר קטן שכתליו מתקלפים, יחד עם הבת הקטנה בת השתיים עשרה .

    כעבור כמה ימים, הוחלט שהגיע הזמן שחנצ'ה תצא לעבוד. היא גדולה דיה כדי לצאת לעבוד מחוץ לבית ומן הראוי שתתמוך בכלכלת המשפחה שעל שולחנה נסמכה. פה נוסף לא היה דבר של מה בכך באותם זמנים..

    לאחר משא ומתן עם חברה של המשפחה, סידרו לחנצ'ה משרה במספרה שלה. חנצ'ה, כך סוכם, תסייע בידה לחפוף ראשם של הלקוחות ותכין אותם לתספורת. חנצ'ה נאלצה לעמוד שעות רבות על רגליה ולחפוף הרבה ראשים כדי להשתכר כמה פרוטות עלובות. אך לא עמדה בפניה כל ברירה אחרת. באותה תקופה, קשה מאוד היה למצוא עבודה . כל פרוטה שיכלה להרוויח התקבלה בברכה.

    וכך החלה חנצ'ה לפלס דרכה בחיים. היא חפפה ראשים, צבעה גוונים והאזינה ברוב קשב לצרות אחרים... ומפה ומשם, נתנו בידה מספריים, וגילו כי כשרונה לספר, גדול משל בעלת המספרה כפל כפליים. מילה טובה שהעניקה ללקוח שליבו דואב, זיכה אותה בתשר אוהב. עצה טובה שנתנה ללקוחה, הכניסה לחייה הרבה שמחה, וזו כדי להודות, שלחה לה את כל הדודות, וכך רחב חוג הלקוחות. שמה של חנצ'ה צבר מוניטין ויצא למרחוק. לאחר מספר שנים, הבלבוסטה המרוצה, החליטה את העסק להעביר לחנצ'ה. היא, היה לה די והותר, ואינה זקוקה לכסף יותר.

    ויום אחד, בהיר ולבסוף מעונן, כמו אותו יום ראשון במולדת מזמן, נפתחה המספרה מחדש, לאחר שיפוץ רציני ממש, ועל חלון הראווה, התנוסס שמה של חנצ'ה בגאווה. כששמחה גדולה שורה בליבה, נזכרה חנצ'ה בסבתה האהובה: "הוי סבתא, את היית אוהבת את זה!" אמרה וחייכה לעצמה.

    היום, במספרה ש-ל-ה, אמן ס-ל-ה, היא מספרת בלהט שערות במיני צורות, וגם סיפורי סבתא וסיפורים מסמרי שיער מן החיים בכפר...

    הזמנים מודרניים, נכנסו הרבה שינויים. מספרה זה עסק יקר, כולם "מעצבי שיער", התחרות על כיסם של הלקוחות גדולה, אבל חנצ'ה לא נבהלה.

    רכשה לה מחשב ולאינטרנט התחברה. כשהיא לבד בחנות, הוא מארח לה לחברה. וכשבא לקוח שזמנו יקר, האינטרנט דואג לו שלא יהא עקר. והכי חשוב: הוא תורם לכך שהבדיחות והסיפורים, מיום ליום משתפרים.

    בזכותם, חוצים מידי יום את הסף, לקוחות מרוצים מתספורת עם ערך מוסף.

    חנצ'ה גאה בעצמה, אישה מצליחה עם עוצמה. העסק עובד יפה, יש גם זמן לחברות, לקפה. הקופה במרץ רושמת, וכל המשפחה מתרשמת. יש כסף לילדים - לדירות גם ללימודים. חיסכון נאה צברה לה לעת זיקנה, וגם יכולה לטוס לחו"ל כל שנה.

    הסבתא וודאי הייתה מרוצה עד לב שמיים מהצלחת נכדתה האהובה, לולא קבעה שם לפני שנים את מקום מושבה...

    נחמד להציץ בחלון הראווה ולחזות במקור הגאווה, גולשת היטב בחיים גם באינטרנט, ונ-ה-נ-י-ת!

     

     

    נ.ב. הדמות עליה מבוססת הסיפור קיימת במציאות, אך אין לי מושג מיהי באמת, מהיכן באה, ומה עשתה לפני שראיתי אותה בחלון הראווה של המספרה, מקצצת בחדווה שיערות אחרים וגולשת במגוון אתרים... זה הדמיון שלקח אותי למסע בעברה.. קורטוב מציאות מתובל בהרבה דמיון..

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/11/09 23:06:

      משובב את הנפש

      ול ובשל הדימיון הססגוני.

       

      ניסיתי לדמיין את הרגע המכונן שלך:

      עומדת בתחנת אוטובוס ומביטה בחלון הראווה על האישה המבוגרת עם רעמת התלתלים המעוצבים

      רוכנת בסיומו של יום על המחשב רגע לפני שתיסגר המספרה המעוצבת.

        9/11/09 21:20:


      היי איריס, סיפור אנושי מאוד תודה ו*

      לאה

        9/11/09 21:06:

      צטט: טימפי 2009-11-09 18:13:02


      שלום קוכליאה,

      במחשבה נוספת, יש בבחירה שלך הגיון וכל זמן שאינך מנסה לשווק את הסיפור מחוץ למסגרת הזאת, בירתך אכן משרתת אותו. למעשה, הייתה כאן קצת צרות אופק מצידי.

      לגבי שיער-  גם את שם המחזמר כתבו כך. ועדיין, המילון לא מאשר. מילא. מה שכן, לא שיערות זו כבר הסחפות.

      המשך כתיבה לך.

       

      הי נדב,

       

      קבל בברכה כרטיס "מבקר מתמיד" (תרתי משמע)

        9/11/09 18:13:


      שלום קוכליאה,

      במחשבה נוספת, יש בבחירה שלך הגיון וכל זמן שאינך מנסה לשווק את הסיפור מחוץ למסגרת הזאת, בירתך אכן משרתת אותו. למעשה, הייתה כאן קצת צרות אופק מצידי.

      לגבי שיער-  גם את שם המחזמר כתבו כך. ועדיין, המילון לא מאשר. מילא. מה שכן, לא שיערות זו כבר הסחפות.

      המשך כתיבה לך.

        7/11/09 20:58:

      צטט: טימפי 2009-11-07 12:47:18


      סגנון הכתיבה שלך ייחודי מאד, אינ בטוח שדווקא בטובתך. הסיפור מקסים ויכולתך לטוות סיפור מסביב לדמות שאינך מכירה מעוררת התפעלות.

      אבל... לדעתי: או חריזה, או לא. השילוב לא עושה לי טוב. והחריזה שלך משובחת.

      ועוד דבר קטן: אין שיערות ואפילו לא שיער. רק שער.(ש' שמאלית, צירה מתחת לש')

       

       

      הי נדב,

      מאוד מעריכה את ביקורתך העניינית והבונה! ייחודית לכשלעצמה...(שיטת המקל והגזר?)

      האמת היא שלפני ששיחררתי את הסיפור לאוויר הבלוג, התלבטתי אם לחרוז את כל הסיפור, ולבסוף החלטתי שאת הקטע האמצעי, העוסק בחוויות הקשות שחוותה בבואה ארצה, לא אחרוז בכל זאת, והסיבה לכך היתה, שהמבנה ישרת את התוכן. וודאי שמת לב שהפתיחה וסיום הסיפור מחורזים והאמצע לא. הפתיחה והסיום - הקשורים בגילוי מקור כוחה וחיותה של חנצ'ה מחורזים. היכן שחנצ'ה מגלה בעצמה כוחות וחיות, שמה החריזה מופיעה. החלק האמצעי, הקשיים, להם יפה חוסר הזרימה..

      שיקול מבני. בהחלט עניין של בחירה. אבל מקובל עלי שאולי בכל זאת הייתי צריכה לחרוז את כל הסיפור.

      אני מרשה לעצמי לקחת את המחמאות לצד ההערות, המון תודה!!! עשו לי טוב בעיקר משום שבאו ממקום כנה ובונה!

      באשר להערה על "שיערות"/"שיער", פשוט משום שכאן אין אפשרות לטקסט מנוקד, או יותר נכון - אני לא יודעת איך לנקד טקסט כאן, אז אני משתמשת בכתיב מלא.

       

      שבוע נפלא והמון תודה על הפירגון ושלל ההערות הבונות!

       

      איריס

        7/11/09 20:51:

      צטט: *כרמל 2009-11-07 11:49:31


      אוהבת את הסיפור ואת הדרך לספר אותו.

      נחמד ששיתפת אותנו בתמונה שהולידה אותו, תמונה בהחלט מיוחדת.

       

      _________

       

      דרכה של חנצ'ה לא הייתה קלה בחיים , אבל יש לה את זה...את ניצוץ החיים , את הכוחות להתמודד גם עם  המכשולים שלהם, את כשרונה לספר ( שיער וגם סיפורים ).

      המילה "מספרת" היא לבו של הסיפור הזה .

      אני, אגב, מציעה להחליף את המילה "ספרית" ב"מספרת"  שעולה עליה בהרבה..

       

      _______

       

      משהו מקורותיה של חנצ'ה בקיבוץ מוכר לי מילדותו של אבי. אבי עלה ארצה יחד עם קבוצת ילדים במבצע חשאי  של הסוכנות היהודית . הילדים הופרדו מהוריהם  ( הללו הועלו במבצע אחר ) ונקלטו לתקופה זמנית בקיבוץ . זרותם בלטה שם. אבי, בן 12 אז,  סרב לעברת את שם משפחתו ובביה"ס התעקש להמשיך לדבר בשפתו עם חבריו. בדרכו שלו, הנערית, סרב לקבל על עצמו את טשטוש הזהות עליה גדל ואימוץ הזהות הצברית.  המחאה שלו עלתה לו בסופו של דבר בהוצאתו מהקיבוץ והעברתו לקיבוץ אחר ( המשפחה אוחדה אחרי שנתיים ). אחרי חוויות הקיבוץ המורכבות הללו, עשינו לו אנו, ילדיו, חיים לא קלים בבית בשל רצונו לשמר על המורשת התרבותית הערבית, והוא המשיך להאזין, למשל, למוזיקה ערבית רק בהחבא. דרשנו גם את עברות שם המשפחה. לא קל לי עם זה עד היום. אני חצוייה. אבל, אז כילדים  לא יכולנו כנראה לנהוג אחרת...

       

      ______

       

      דרך ארוכה ויפה עשתה חנצ'ה בחייה. ארגנת לה סופטוב, שלם, עם קריצה, של הגלישה באינטרנט....יש בה משהו חיוני ושובה שמוצא חן.

       

      כל טוב,

      כרמל

       

       

       

      כרמל יקרה!,

       

      איזו השקעה בתגובה!!! מאוד מעריכה אותך על כך! שמחה שהסיפור והדמות מצאו חן בעיניך! ומבינה גם שהיה קטע בסיפור שהתחברת אליו עם הסיפור האישי של אביך. הקטע הזה מוכר לי כמובן בתור ילדת קיבוץ שבכיתתה נקלטו ילדי חוץ. אמנם לא מהמעברות אבל דרכם לא היתה סוגה בשושנים...ובתור אחת שגם חשה שונה בחברת הילדים בגלל מגבלת השמיעה, יכולתי להבין לליבם...אני מבינה לליבו של אביך ומעריכה את רצונו ויכולתו לשמור על מרכיבים ייחודיים לזהותו, דבר בהחלט לא פשוט!

      תודה לך כרמל נפלאה ושבוע טוב!!!!

       

      איריס 

       

        7/11/09 12:47:


      סגנון הכתיבה שלך ייחודי מאד, אינ בטוח שדווקא בטובתך. הסיפור מקסים ויכולתך לטוות סיפור מסביב לדמות שאינך מכירה מעוררת התפעלות.

      אבל... לדעתי: או חריזה, או לא. השילוב לא עושה לי טוב. והחריזה שלך משובחת.

      ועוד דבר קטן: אין שיערות ואפילו לא שיער. רק שער.(ש' שמאלית, צירה מתחת לש')

        7/11/09 11:49:


      אוהבת את הסיפור ואת הדרך לספר אותו.

      נחמד ששיתפת אותנו בתמונה שהולידה אותו, תמונה בהחלט מיוחדת.

       

      _________

       

      דרכה של חנצ'ה לא הייתה קלה בחיים , אבל יש לה את זה...את ניצוץ החיים , את הכוחות להתמודד גם עם  המכשולים שלהם, את כשרונה לספר ( שיער וגם סיפורים ).

      המילה "מספרת" היא לבו של הסיפור הזה .

      אני, אגב, מציעה להחליף את המילה "ספרית" ב"מספרת"  שעולה עליה בהרבה..

       

      _______

       

      משהו מקורותיה של חנצ'ה בקיבוץ מוכר לי מילדותו של אבי. אבי עלה ארצה יחד עם קבוצת ילדים במבצע חשאי  של הסוכנות היהודית . הילדים הופרדו מהוריהם  ( הללו הועלו במבצע אחר ) ונקלטו לתקופה זמנית בקיבוץ . זרותם בלטה שם. אבי, בן 12 אז,  סרב לעברת את שם משפחתו ובביה"ס התעקש להמשיך לדבר בשפתו עם חבריו. בדרכו שלו, הנערית, סרב לקבל על עצמו את טשטוש הזהות עליה גדל ואימוץ הזהות הצברית.  המחאה שלו עלתה לו בסופו של דבר בהוצאתו מהקיבוץ והעברתו לקיבוץ אחר ( המשפחה אוחדה אחרי שנתיים ). אחרי חוויות הקיבוץ המורכבות הללו, עשינו לו אנו, ילדיו, חיים לא קלים בבית בשל רצונו לשמר על המורשת התרבותית הערבית, והוא המשיך להאזין, למשל, למוזיקה ערבית רק בהחבא. דרשנו גם את עברות שם המשפחה. לא קל לי עם זה עד היום. אני חצוייה. אבל, אז כילדים  לא יכולנו כנראה לנהוג אחרת...

       

      ______

       

      דרך ארוכה ויפה עשתה חנצ'ה בחייה. ארגנת לה סופטוב, שלם, עם קריצה, של הגלישה באינטרנט....יש בה משהו חיוני ושובה שמוצא חן.

       

      כל טוב,

      כרמל

       

       

        7/11/09 08:32:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2009-11-06 22:04:54

      איריס יקרה

      שלוש פעמים כתבתי לך תגובה , הייתי בטוחה שיש לך באג בבלוג שזרק אותי החוצה. קיוויתי שאמצא שריד מתגובתי ולא מצאתי.

      חנצ'ה הזכירה לי את הדוד איסאק בסיפור התספורת. אהבתי איך שהיא מספרת סיפורים ומספרת שערות. דמות רבגונית המשמשת כותל לאחרים. אינני מצליחה לראות אם כוכבי מאתמול נקלט, בבקשה כתבי לי,ואשוב, נהניתי מאוד מהכתיבה הקולחת. תודה

       

      הי יהודית,

       

      מעניין מה שהדמות הזכירה לך! שמחה שאהבת את הסיפור ונהנית ממנו!

      תגובתך חשובה לי מהכוכב. אני מודה לך מאוד.

      שיהיה לך שבוע נפלא

      איריס

      איריס יקרה

      שלוש פעמים כתבתי לך תגובה , הייתי בטוחה שיש לך באג בבלוג שזרק אותי החוצה. קיוויתי שאמצא שריד מתגובתי ולא מצאתי.

      חנצ'ה הזכירה לי את הדוד איסאק בסיפור התספורת. אהבתי איך שהיא מספרת סיפורים ומספרת שערות. דמות רבגונית המשמשת כותל לאחרים. אינני מצליחה לראות אם כוכבי מאתמול נקלט, בבקשה כתבי לי,ואשוב, נהניתי מאוד מהכתיבה הקולחת. תודה

        6/11/09 19:13:

      צטט: צלף 2009-11-06 09:03:32


      איריס

       

      התכונתי שאתן מספרות שתיהן טוב על העבר

       

      גם ורד  כתבה הרבה על ההיסטוריה המשפחתית שלה...

       

      כתבת טוב...

       

      הי צלפי,

       

      זה סיפור בדוי. רק דמות שראיתי במציאות מהרחוב וכל השאר פרי דמיוני. אין לי כל קשר לאישה זו.

      שבוע טוב!

      איריס

        6/11/09 18:58:

      צטט: איילת רבינוביץ 2009-11-06 15:22:46

      יפה מאוד

       

       

      תודה איילת!

      שבוע טוב!

       

      איריס

        6/11/09 18:57:

      צטט: רומפיפיה 2009-11-06 14:52:17


      איריס יקירה,

      נראה לי שהיינו שתינו

      ילדות שכנות במעברה...

      אהבתי את סיפורה של חנצ'ה

      אישה מרשימה!!

      והסבתא בשמים גם היא כל כך שמחה...

      אהבתי את הסיפור ולך יקירה  *

       

      עושה לי טוב על הלב שנהנית יקירה!

      תודה!

        6/11/09 18:56:

      צטט: אוקייאנוס 2009-11-06 11:32:52

      איריס אהובה

      סיפור מרגש מאוד

      אני מאמינה גדולה במהפכים

      בעצמי עברתי ועל בשר גופי ונשמתי את המהפך הנפלא הזה

      הניגודים מאיפה באת ולאן אתה הולך

      כייף גדול חלון הראווה שלך

      עוד יותר איך עינייך תפסו זאת

      וליבך תירגם

      חיבוק ענק מקסימה שלי

      ניקי

       

      תודה מקסימה!, שימחת אותי בביקור שלך פה!

        6/11/09 15:22:
      יפה מאוד
        6/11/09 14:52:


      איריס יקירה,

      נראה לי שהיינו שתינו

      ילדות שכנות במעברה...

      אהבתי את סיפורה של חנצ'ה

      אישה מרשימה!!

      והסבתא בשמים גם היא כל כך שמחה...

      אהבתי את הסיפור ולך יקירה  *

        6/11/09 11:32:

      איריס אהובה

      סיפור מרגש מאוד

      אני מאמינה גדולה במהפכים

      בעצמי עברתי ועל בשר גופי ונשמתי את המהפך הנפלא הזה

      הניגודים מאיפה באת ולאן אתה הולך

      כייף גדול חלון הראווה שלך

      עוד יותר איך עינייך תפסו זאת

      וליבך תירגם

      חיבוק ענק מקסימה שלי

      ניקי

        6/11/09 09:03:


      איריס

       

      התכונתי שאתן מספרות שתיהן טוב על העבר

       

      גם ורד  כתבה הרבה על ההיסטוריה המשפחתית שלה...

       

      כתבת טוב...

        6/11/09 08:35:

      צטט: צלף 2009-11-06 02:37:16


      ורד אוריאל בטח מחייכת לה (בעולם הבא הוירטואלי של אחרי האינטרנט) ואומרת שגיסתה למדה מימנה הרבה...

       

      צלף,

       

      אין ספק שגיסתי ניחנה בכישרון כתיבה, אך מה לכישרון שלה עם שלי?.. כל אחת מאיתנו ניחנה בכישרון כתיבה משלה. כל אחת פיתחה כישרון בזכות עצמה, ובדרך הייחודית לה. כישרון הכתיבה של שתינו קיים מילדות, וכל אחת כותבת בזכות עצמה ללא קשר לאחרת. אני חושבת שמן הראוי שתחמיא ישירות למי שאתה רוצה להחמיא מבלי לעשות השוואות, או לשער השערות שגויות.

        6/11/09 08:34:

       

      מספרת סיפורים נהדרת...

        6/11/09 08:29:


      בוקר טוב יקירתי.

      קראתי את הסיפור בהנאה גדולה.

      כנראה שנוסטלגיה ומציאות תמיד עובדים טוב ביחד.

      סיפור מרגש ונוגע ללב.

      כשרונך לכתיבה ברור, ואני כבר מחכה לסיפור הבא.

      ענת.

        6/11/09 02:37:

      ורד אוריאל בטח מחייכת לה (בעולם הבא הוירטואלי של אחרי האינטרנט) ואומרת שגיסתה למדה מימנה הרבה...
        6/11/09 00:31:

      צטט: קוכליאה 2009-11-05 20:25:28

      צטט: ליריתוש 2009-11-05 20:23:45


      סיפור תספרי לנו וגם תספורת (טוב, זה עשיתי השבוע, לא אצל חנצ'ה, אצל הספר, סליחה מעצב השיער, החדש שלי...)

      העיקר שהוא נוגע ללב ולא מסמר שיער! :-)

       

      אוקצור, את הסיפור אהבת?

       

      הסימון מעיד על התשובה, חברתי המספרת!

        5/11/09 22:14:

      צטט: אקובילדינג 2009-11-05 21:38:39

      לא חשוב מה רב יותר המציאות או הדימיון...

      הסיפור מסופר היטב,

      קולח, מענג מזמין....

      נהניתי:)

       

       

      תודה!! שמחתי מאוד שנהנית!!!

       

      איריס

        5/11/09 22:13:

      צטט: מרדכי מאירצ'יק 2009-11-05 21:16:18

      לאיריס בתודה.

      כותבת נפלא ומזכירה לי את התכנית לבת ולבן, לה הייתי מרותק כל יום בסיפוריו של יצחק נוי

      גבעת האיריסים השחורים

      וגם ניסן ורחמים משכון ו' (דומני).

      את מזכירת הזכרונות שלי

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

       

       

      תודה יקירי!

        5/11/09 22:12:

      צטט: ΩmegosAC 2009-11-05 21:01:49

      *

       

      תודה רבה!

        5/11/09 22:11:

      צטט: סאלינה 2009-11-05 20:38:40


      איריס  היי,

      אקרא  ואגיב  מחר...

      בינתיים  כוכב **

      כל  זמן  שיש  במלאי !

       

      תודה יקירתי! אשמח גם לתגובתך!

       

      איריס

        5/11/09 22:11:

      צטט: יערית 1 2009-11-05 20:34:10


      סיפור מרגש וכתיבה סוחפת ונאה

       

       

      תודה! שמחה שאהבת!

       

      איריס

        5/11/09 22:10:

      צטט: תו רון 2009-11-05 20:31:30


      סיפור אנושי ומרגש, מאד אהבתי. המון תודה לך שלך תו רון

       

       

      תודה לך!

      איריס

        5/11/09 22:09:

      צטט: anaatti 2009-11-05 22:05:17


      איריס,איזה סיפור מקסים,,

       ואיזה חריזה מקסימה שם בסוף

       

      "חנצ'ה גאה בעצמה,

       אישה מצליחה עם עוצמה.

       העסק עובד יפה,

       יש גם זמן לחברות, לקפה.

       הקופה במרץ רושמת,

       וכל המשפחה מתרשמת.

       יש כסף לילדים -

       לדירות גם ללימודים

       חיסכון נאה צברה לה לעת זיקנה,

       וגם יכולה לטוס לחו"ל כל שנה.

      הסבתא וודאי הייתה מרוצה עד לב שמיים מהצלחת נכדתה האהובה,

       לולא קבעה שם לפני שנים את מקום מושבה... "

      שאפו !!!!  *

       

      ענתי,

      היה לי כייף לקרוא את תגובתך! שימחה אותי מאוד!

      תודה ענקית יקרה

       

      איריס

        5/11/09 22:05:


      איריס,איזה סיפור מקסים,,

       ואיזה חריזה מקסימה שם בסוף

       

      "חנצ'ה גאה בעצמה,

       אישה מצליחה עם עוצמה.

       העסק עובד יפה,

       יש גם זמן לחברות, לקפה.

       הקופה במרץ רושמת,

       וכל המשפחה מתרשמת.

       יש כסף לילדים -

       לדירות גם ללימודים

       חיסכון נאה צברה לה לעת זיקנה,

       וגם יכולה לטוס לחו"ל כל שנה.

      הסבתא וודאי הייתה מרוצה עד לב שמיים מהצלחת נכדתה האהובה,

       לולא קבעה שם לפני שנים את מקום מושבה... "

      שאפו !!!!  *

        5/11/09 21:38:

      לא חשוב מה רב יותר המציאות או הדימיון...

      הסיפור מסופר היטב,

      קולח, מענג מזמין....

      נהניתי:)

        5/11/09 21:16:

      לאיריס בתודה.

      כותבת נפלא ומזכירה לי את התכנית לבת ולבן, לה הייתי מרותק כל יום בסיפוריו של יצחק נוי

      גבעת האיריסים השחורים

      וגם ניסן ורחמים משכון ו' (דומני).

      את מזכירת הזכרונות שלי

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

        5/11/09 21:01:
      *
        5/11/09 20:38:


      איריס  היי,

      אקרא  ואגיב  מחר...

      בינתיים  כוכב **

      כל  זמן  שיש  במלאי !

        5/11/09 20:34:

      סיפור מרגש וכתיבה סוחפת ונאה
        5/11/09 20:31:

      סיפור אנושי ומרגש, מאד אהבתי. המון תודה לך שלך תו רון
        5/11/09 20:25:

      צטט: ליריתוש 2009-11-05 20:23:45


      סיפור תספרי לנו וגם תספורת (טוב, זה עשיתי השבוע, לא אצל חנצ'ה, אצל הספר, סליחה מעצב השיער, החדש שלי...)

      העיקר שהוא נוגע ללב ולא מסמר שיער! :-)

       

      אוקצור, את הסיפור אהבת?

        5/11/09 20:23:


      סיפור תספרי לנו וגם תספורת (טוב, זה עשיתי השבוע, לא אצל חנצ'ה, אצל הספר, סליחה מעצב השיער, החדש שלי...)

      העיקר שהוא נוגע ללב ולא מסמר שיער! :-)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין