כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    משפחה בהפרעה

    6 תגובות   יום שלישי, 4/9/07, 11:37

     יום שישי, אחת עשרה וחצי בבוקר.

    אני מתעוררת בחוסר שקט מדוכדך, מלווה בחילה וכאב ראש שהתחילו כבר אתמול בערב.

    אולי וירוס.

    אני שונאת שנמרח לי הבוקר של יום שישי.

    כל כך קצר לי היום הזה גם ככה.

    מנסה להתאפס על עצמי, מברכת על זה שאין איש בבית מלבדי.

    אוף. יום שישי בבוקר צריך להתחיל אחרת. 

    == 

    שתים עשרה ורבע בצהריים. אמא שלי חוזרת מסידורי יום שישי.

    רבע שעה אחר כך היא כבר מזילה דמעות מלוחות לתוך השמן של השניצלים המיטגנים.

    אני מנסה לחבק אותה, לשכנע אותה שיהיה בסדר ולהפוך את השניצלים שלא יישרפו במקביל. Multi-tasking Are Us

    אחרי עשרים דקות של בכי אני מרגישה את השריר שמתחת לעין מתחיל להתעוות. אני יודעת לזהות את הסימנים. כמו טלפון אלחוטי כדאי שאני אחפש מטען קרוב להתחבר אליו.

    פתיל הסבלנות שלי קצר במיוחד בימים אלה ומלכתחילה לא היתה לו פתיחה מבטיחה.

    "זה לא סוף העולם" אני אומרת לה בטון מדוד שמנסה להסוות את חוסר האמפתיה המתגברת.

    "אני יודעת" היא מייבבת "אבל למה הכל צריך ללכת כל כך קשה? אני לא יכולה שלא לחשוב, מה עשינו לא נכון? איפה טעינו?" היבבות מתגברות בקורלציה ישירה למידת הרחמים העצמיים המופגנת, אך אינן מצליחות להסוות את המוקש שבמילים ואני מחליטה לברוח כמה שיותר רחוק ממנו (הפעם האחרונה שעשיתי פזצטא היתה בגדנ"ע ומי זוכר?) וממלמלת הרגעה כללית. כל ההורים טועים. הם בני אדם. זה לא פרודוקטיבי לחפש מה עשיתם לא נכון, אם יש קשר, בכלל, לאירועים נשואי היבבות. 

    המטבח מתמלא ריח מבטיח של שניצלים טריים ובחוץ יש מן שלווה של צהרי שישי אבל אצלנו העולות ויורדות עדיין ממשיכות והעווית בעין מתחלפת בכאב מסמא מנוקד בעיגולים של אור. איתותי טרום מיגרנה. 

    "היא בסך הכל עזבה את הסטאז', את יודעת, לא הפכה לסוחרת סמים" אני בוחרת בגישה אגרסיבית ומקווה שנוכל לסגור את העניין בשני מהלכים. הריצודים מתגברים ואני מבינה שהזמן שלי קצר.

    "אני יודעת, אני יודעת אבל אחרי שש שנים? שש שנים שהיא למדה בשביל זה ועכשיו, דקה לפני הסוף? למה שלא תסיים את הסטאז' ואז תחליט שהיא לא מעוניינת לעסוק בזה. לפחות יהיה לה את ה- MD. כל מי שדיברנו איתו אומר שזה הרבה יותר הגיוני"

    טוב, נו, אם כולם אומרים... מעניין שזה אף פעם לא עבד לי בתור ילדה. התשובה היתה תמיד "את זה לא כולם" אבל הפעם כנראה שכולם יודעים מה טוב.

    "כולם לא צריכים לקום בבוקר ולהגיע למחלקה" אני תוקפת הפעם ברמה האישית "כולם לא מתחילים את הבוקר שלהם בחמש לפנות בוקר, יקיצה טבעית כתוצאה מלחץ היסטרי, וממשיכים בבכי מטורף שמפסיק מתודית למספר שעות ומתחדש איך שהיא יוצאת את דלתות בית החולים."

    "אני פשוט לא מבינה את זה.." היבבות הופכות כלליות וקיומיות "איך זה שאצל אחרים הדברים הולכים כל כך פשוט ואצלנו... "

    "אוי באמת" הפתיל הגיע לחבית. יהיו נפגעים "מה את חושבת? שאנשים אומרים לך את האמת? שהם יַחלקו אתך בהכרח את הקשיים שלהם, את החלקים הפחות מוצלחים בחיים, את הכשלונות? אנשים מספרים רק את מה שהם רוצים שיסופר, הכל דבש!  מספיק עם הנאיביות המטומטמת הזאת!"

    "ובכלל, בשביל מה היית צריכה לחזור אליו?" האצבע המאשימה מוסטת לעברי

    "מה?" אני נדהמת באמת, לא מנסה למשוך זמן

    "כן, הרי אמרת שזה משהו קליל ... שאת לא רואה את זה מתפתח לקשר רציני... ואז החלטת לחתוך את זה. וראיתי אותך, את היית בסדר. לא שבורה מדי. אז בשביל מה לחזור עכשיו? לא חבל? לא עדיף שתמשיכי הלאה, תנסי למצוא מישהו אחר, יותר.."

    "סליחה?" הגרון שלי מפיק צלילים שמחרידים את כלבי השכונה "ממתי אני  הפכתי להיות האישיו? ומי בכלל שאל אתכם? זאת שארלוט שהחליטה להפסיק את הסטאז'" אני מוכנה לפתע להעלות את אחותי, יחידתי, לעולה "לא אני. איך זה הפך להיות קשור אלי?"

    "את הבת שלי ואני מכירה אותך " אני זוכה למענה לא ענייני "ואני יודעת איך את מתנהגת כשאת נקשרת... אני מפחדת שבסוף תישארי עם מישהו שלא מתאים לך, מישהו לא ראוי ואני כל כך רוצה שתעשי לעצמך חיים יותר קלים, אז אם כבר נפרדת ממנו, למה חזרת?"

    "כשליהי חזרה ליאיר את הרעת לה" אני לוקחת פניה לא נכונה ונאחזת בחייהם של היפים והאהובים. שאלוהים יעזור לי, לאן הגעתי.

    "סליחה?" תורה של אמא שלי למשוך זמן

    "כן, ואמרת שזה חשוב גם לדעת למחול" אני מבצרת את טיעוני

    "נו, באמת" אמא שלי מבטלת את דברי בתנועת יד

    "באמת" אני מתעקשת. נו, אם כבר הגענו עד הנה

    "תיכף תגידי לי שהוא יאיר לפיד?" היא צולפת בי בסרקסטיות

    "לא יודעת, גם יאיר לפיד לא היה "יאיר לפיד" מאז ומעולם, את יודעת" אני תקועה עם הטיעון האידיוטי שלי "ולכי תדעי... אולי גם אמא של ליהי לא היתה מרוצה כשהבת של התחילה לצאת עם הגרוש + שמתפרנס בקושי מכתיבה.."

    ==

    ככה זה נשמע כשהאידיליה הפולנית עולה על שרטון. החלום הרטוב של רופאה ועורכת דין, נשואות, מסודרות, עם כיוון ברור בחיים מתחיל להראות כמו חזיון תעתועים. כמו שאמרה הגדולה מכולן: "Fasten up, it`s going to be a bumpy ride". ואם אפשר להוסיף        "And may god have mercy on us all“.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/9/07 00:53:
      בטי דיוויס היא אחת המאורות הגדולים! ללא ספק!
        8/9/07 10:41:

      תגידי לאחותך שיש עוד הרבה דברים אחרים שרופא יכול לעשות מלבד להשקים קום (בהנחה שהוא בכלל זכה לישון) ולהסתובב במחלקות עד צאת נשמתו. למשל, לעבוד בחברה שמפתחת מיכשור רפואי או מבצעת ניסויים קליניים, לעשות מחקר באקדמיה, בתעשייה, ללמד במסגרת פרטית (חוגים לילדים ונוער, חוגי בית למובגרים) ועוד מליון דברים. לכל אלה הקידומת ד"ר מאוד עוזרת.

       

      אז תגידי לה שבאופן חריג מאוד לגבי אמהות פולניות, אמא שלה צודקת.

        5/9/07 06:24:

      קנונג'י - אשריך. באמת. אם כי בשנים האחרונות שמתי לב שפולין היא רק מוצא גיאוגרפית.. יש עוד "פולנים" רבים שנולדו במקומות אקזוטיים אחרים.

      מיכל - תנחומי. באמת. מצד שני, לא נראה לי שאת סוג של כבשה שחורה, ואם מישהו חושב שכן - תני לו את הטלפון של אמא שלי, אם לעורכת-דין מורדת ואחת שמסרבת לסיים את מסלול הסטאז' ברפואה.

      ניימיריה - אני לא בטוחה שזה ילך... אחרי הכל, לאמא שלי יש נשק מאוד לא קונבנציונלי... בכי. אין שום תרגולת קפא"פ שמתמודדת עם זה.

        4/9/07 17:31:

       

      בתור אחותך הגדולה אני מצווה עליך לצאת עם מי שליבך חפץ. אני אלך בשבילך קפא"פ עם אמא שלך עד השניצל האחרון!!

        4/9/07 14:22:

      ותארי לך מה זה להיות בין רופאה מומחית לסטודנטית מצטיינת למשפטים.

      לא יותר קל.

      אוי, אמא פולניה זה כל כך קשה...

        4/9/07 13:58:

      ברוך שלא עשני פולני.

       

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין