כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    שנייה ולא נשכחת

    11 תגובות   יום שישי , 7/9/07, 17:59

    שנייה לא נשכחה. להיפך ואחרת. על גוֹן אוֹדם שערה היא את הזיכרון בוערת, או שמא מבעירה – עניין של השקפת עולם. וזהו סיפורה הנעלם –

    פעם (כי חלפו כבר כך וכך שנים) היא התכתבה ברשת הפנימית עם מישהו מקסים. הוא היה עסוק והיא, איך לומר, הרבה יותר פנויה. הוא היה תפוס ואותה, נציג זאת עדינוֹת, עברה תקופה פחות-שפויה. המלים קלחו, תחילה באיטיות נזהרת, אך די מהר הפכו לנהרה נמהרת והיו למבול, ששטף מדבר, שהצמיח רגשות, שהרטיטו לבבות. שלו. שלה. הוא בדרום. היא צפונה משם, בביתה צפונה. והמלים, מלים, מלים הנביטו אהבה. נו לא היה זה פלא במצבה... אולם במצבו? על כך היא תהתה, או שמא תעתה. אך כבר חשה כה עמוק ואף התלהטה, והוא שהתפתה הפך כל כך רגשן וחשקו אותה הדיר לילות מעיניהם שניהם. היא לו חיכתה.

    היו תופסים מצב או רגעים קלים פנויים משטף היומיום, או בטבורו של לילה באמצע שומקום מול הצגים ואצל המקלדות נוטפות המתק המוזר של אהבה למי שטרם בא במיטותיך, שלא ראה עוד את פניך, שהתמכר לתכולת ראשה – אדום כדם – לזו שנמשכה בקוריי יפי שפתו ושרגשה מקסם מחשבתו ומקלדתו. אדם. וחוה. ראשוניות שכזאת, בעוצמה המשתקת רציונל ועכבות.

    וחלפו ימים, ונקפו לילות ומצפונם דמם, ורק רצו הם לעצמם את אותה ההיקסמות – לאהוב כך מנותקים מן העולם ומחוברים מולם בהבהובי המודם. היא לכבודו לא שמה אודם, הוא לא העביר תער, לא ראה ספר, ובכל זאת ככה יסופר איך בערב פתאומי אחד הוא לה בישר את שהחליט – להיפגש עימה ולהביט, למצוא ברק אשר קיים שם בנבכי עיניה, ולהישיר מגע אל תלתליה, בצבעי שנִי ובפסי זהב, ולאחוז גם בשדיה, בידיה, במתניה, כבנפשה וכבר עכשיו.

    אז הוא עשה את המרחק והוא הגיע. והוא היה יפה באופן שאותה מאוד הפתיע. יפה כמו שסברה שניכר מעושר מלותיו, יפה כמו שחלמה שיראה מי שתאהב. והרגשות הרי הם שם כבר מזמן, ועכשיו היו ישוּבים יחד אל אותו שולחן, ועליו שני בקבוקי יין זהים – זה שהביא איתו אליה וזה שבחרה שילווה את תבשיליה. גטו-נגרו שני חתולים שחורים מסובכי זנבות כסמל. ועל השולחן גם בישולים וגם שרוכי הנחשולים שזורמים ממנה עד אליו וממנו אל דמותה המשתקפת בעיניו – עורגת ויפה מאוד כוודאות (יותר משהייתה במציאות), והוא פתאום איתה והיא שלו כדמות. זו לא היתה טעות.

    הלילה לא נדם רק כשבא הבוקר העייף, כשאור הציף להתעלף דרך חרכי התריס את יצועה המבולבל, ואת גופו היפהפה המעורטל, עת זה נמהל בתוך סדיני מיטתה הרוויה באהבת בשרם הארצית, בפרץ שאותם הצית, ובהבנה המצועפת שמשהו היה ומעתה דברים יקרו באופנים שונים, או בדרכים שטרם נכבשו. ואף אם יתקשו לממש אהבתם הרי היא כאן נוכחת ומלאה ועצומה מאוד. לבטח שתשרוד.

    כן כך חשבה אך הוא מלַא הרהור, עליו שמעה רק כעבור שבוע (באיחור), במהלכו כמו נמנע משיחות, רחק מהבעות, קפא מחשקים ורצונות. שם בדרום בחיק האשה הרשמית והאחרת נמלא לבטים ורגשי חרטה. האם עדיין אהב אותה? הוא אמר שכן, אך בטון מהוסס ונמנע. והיא, למורת רצונה, רחוקה ומלאת תסכולים ורגשות ואין באוזניי מי לגלות, או במי לגעת ואין איך לדעת אן פניהם מועדות, אם בכלל. שערה כמו דהה ונבל. ולא עוד אדום גועש ובוער, ואין עוד תלתלים סבוכים להתפאר. רק רעמה מובסת של לביאת-אהבה-בלתי-אפשרית. רק תהייה הורסת – איפה שוב טעית?

    ***

    זה הסיפור, פחות או יותר, וייתכן שלא היה טעם אותו כאן לתאר אלמלא ממש ברגעים אלו היא מעבירה מכחול בצבע ערב-חציל-סגול שנמשח על גלי שערה הבוגר, ומעלים פסים של כסף, לא פחות ולא יותר.

    היא צובעת שערה לכבודו. בקרוב הוא יגיע לביתה לראותה, את האשה שהיא עתה. כי היא והוא משהו שם כמו וריד פועם, והנה זמן אחר הגיע אליהם. הם יפגשו ללא משא, בלי עתיד או כוונות, ויאהבו לרגע של צבעים, של חשקים ואנחות. הם יאחזו בגוף חזק להרף קט של צוף – מותר פתאום לעוף.

    וביום המחרת לא תחכה לו שמאום יחליט, אלא אלֵי יפי חייה היא תביט. ורק הבזק סגלגל יצליל עפעף שלה עת קווצה של שערות על אישוניה אט תצל, תסנוט – נאים הם הצבעים שבאו בראשך אשה, צקי אותם אל קודקודך בלי בושה. כי צבע הוא עניין של הרגשה.


    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/07 16:23:

       

      צטט: 2tsade 2007-10-24 12:26:27

      תודה גדולה.

      לצערי מעטים קראו בו או הגיבו עליו.

      תגובתך מאוד שמחה אותי.

       

       

      אגב - קראתי אצלך לא מעט. יש לי גם הרבה מחשבות על פרסומיך, זה רק שמתחת לכל פוסט שלך יש חגיגת התנצחויות שאני לא מוצאת בי חשק לקחת בה חלק. אולי פעם נתפלמס על הדברים בכל זאת. כשהעניין יהיה פחות מהומתי...

       

      טוב שבאת.

      גלי

      וכוכב מהמלאי המחודש. טרי מהקפה :-)

        30/10/07 20:33:

      מדהים, את חטאי אני מזכיר בניהול רומן כמתואר עם נשואה אך ללא הסוף המתוק המר.

      עשר כוכבים על היצירה המופלאה!

        30/10/07 13:34:

       

      צטט: 2tsade 2007-10-24 12:26:27

      תודה גדולה.

      לצערי מעטים קראו בו או הגיבו עליו.

      תגובתך מאוד שמחה אותי.

       

       

      אגב - קראתי אצלך לא מעט. יש לי גם הרבה מחשבות על פרסומיך, זה רק שמתחת לכל פוסט שלך יש חגיגת התנצחויות שאני לא מוצאת בי חשק לקחת בה חלק. אולי פעם נתפלמס על הדברים בכל זאת. כשהעניין יהיה פחות מהומתי...

       

      טוב שבאת.

      גלי

      גלי

      בשמחה. הלוואי שיכולתי יותר. מה שמגיע מגיע :-)

      * בהזדמנות הראשונה הבאה !

      מגניב

      נ.ב. אפשר לשוחח ללא פולמוס :-) 

        27/10/07 22:37:
      חן חן מיא! תגובתך מחניפה ומשמחת ואף מעוררת תהיות קיומיות דוגמת: מה עשיתי לא נכון בעריכת הניסיון של שטיינהרט קציר, שעליה עמלתי קשות, וכן עשיתי נכון כאן... ;-) לאלוהיי מדריכי הכוכבים הבודדים פתרונים. טוב שבאת. גלי
        25/10/07 14:09:
      כל כך אמיתי, כל כך מהחיים, כל כך עצוב, כתוב כל כך יפה, כל כך נדיר למצוא בקפה יציאה אותנטית כזאת, כל כך הזדהיתי.

      אני חושבת שכוכבים זה טפשי, אבל נתתי לך בכל זאת. 
        24/10/07 12:26:

      תודה גדולה.

      לצערי מעטים קראו בו או הגיבו עליו.

      תגובתך מאוד שמחה אותי.

       

       

      אגב - קראתי אצלך לא מעט. יש לי גם הרבה מחשבות על פרסומיך, זה רק שמתחת לכל פוסט שלך יש חגיגת התנצחויות שאני לא מוצאת בי חשק לקחת בה חלק. אולי פעם נתפלמס על הדברים בכל זאת. כשהעניין יהיה פחות מהומתי...

       

      טוב שבאת.

      גלי

        23/10/07 20:48:
      אחד הפוסטים היותר יפים ומרגשים שקראתי בקפה.
        6/10/07 09:16:

      ברגע שאני כותבת עלילה, היא מיד הופכת לנתח אמיתי מקורות חיי.

       

      חן חן,

      גלי

        6/10/07 00:33:

      סיפור אמיתי? קרה לך?קורץ מאד יפה, אהבתי

        5/10/07 23:14:

      :-) נשבעת לך, הלוואי שידעתי לצייר סמיילי שגם מעפעף וגם מסמיק בו-זמנית. לא רואה כזה כאן.

       

      תשמע... חוששתני שזו אינה הפלטפורמה. אני לא משתתפת בחגיגת החיזור הגדולה ולכן ריק פה. אבל מה'כפת לי? בא לי לפרסם, ולכן אני כאן, ויאללה... מספיק לי אתה!

       

      גלי

        5/10/07 20:18:

      תגידי לי אחות שילו, זה לא ברור זה איך עדיין לא תיקתקו פה אנשי קפה כמה מילים על המלל היפיפה הזה. הרי כל מילה פה שכתובה לא סתם נמצאת כי בא לה, לא סתם רוצה לשרת משפט או פיסקה, אלא עומדת לגמרי בפני עצמה, זקופה, ויחד עם כל שאר חברותיה יוצרת פסיפס צבעוני ומרהיב של שפה עיברית בעלת תוכן משובח וערב לאוזן אף בזכות הקצב והניגון אשר יוצאים מבין השורות.

       

      יבוא היום ויגלו כמה את נדירה ומיוחדת כשאת כותבת.

       

      יש לה ראש אדום

      מתכולות ראשה-ראשי
      (בלי דבר מה ממשי לתת למה שבפנים חוץ
      ולהבליט את שנחוץ)
      ויפה שעה אחת

      פרופיל

      2tsade
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין