כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    בזכותה גם אבנים תדברנה

    29 תגובות   יום ראשון, 20/12/09, 01:02

    אני מתבוננת בו, באריח ריצפה ישן, "של פעם", אריח לבן מנומר בכתמים בגדלים ובצבעים שונים. בהתחלה הוא רק גיבוב של כתמים. אחרי דקה או שתיים הן מתחילות לצוץ בפני: פנים. פעם אלו פניה של אישה זקנה, פעם אלו פניה של חיה כלשהיא, לעיתים אלו פנים של ילדה קטנה. אני מביטה בהן ארוכות. יודעת. לאט-לאט יתחילו לספר לי את סודותיהן.

    -----

    זה התחיל כמשחק משותף שלנו.

    אמא שלי ז"ל, אמרה לי שאפילו אבנים מדברות.

    כשהיא אמרה לי את זה בפעם הראשונה, הרמתי גבה ושאלתי: "אמא?..."

    בשקט, בלי אומר, הצביעה על אריח מנומר אחד, נטלה בידה עיפרון ושרטטה קווי מתאר לפנים שבהן הבחינה תוך כדי כך שהתבוננה בו.

    הייתי בת חמש אז. אחוזת פליאה למראה הפנים שצצו להן פתאום על גבי האריח. ומאז, בכל פעם שאני מסתכלת על האריחים המנומרים אני רואה פנים ואם אני מקשיבה להן טוב, אני גם שומעת סיפורים. בחיי היא צדקה אמא שלי. אפילו אבנים מדברות.

    --------

    אמא כבר לא איתי יותר. היא נפטרה לפני שלוש שנים.

    גם האריחים המנומרים הולכים ומתמעטים.

    רוב הדירות של היום מרוצפות קרמיקה ושיש חלק. רואים כל לכלוך, כל שערה. אבל לפנים אין איפה להראות את פניהן...

    -------

    בדירה שלי עדיין יש אריחים מנומרים.

    אני בת 38 ואני עדיין אוהבת להתבונן בהם.

    גם הבנות שלי אוהבות להתבונן בהם.

    "אמא! תראי!, פרצוף של מכשפה!" צועקת הגדולה בחדווה.

    אני מסתכלת. "נכון מתוקה, בחיי רואים פה מכשפה!"

    "אמא!, תראי מה אני מצאתי!" צועקת הקטנה, "אריה מפחיד!"

    "וואי איזה פחד!" אני משיבה ומחייכת לעצמי בשקט.

    "המכשפה מארון הבגדים" אני אומרת להן.

    הן נועצות בי מבט דורש הסבר.

    "סתם. נזכרתי בספר ילדות אהוב שקראו לו בשם זה. ומסופר בו על מכשפה, אריה וארון בגדים. אם נפתח את ארון הבגדים שלכן, אולי נגיע לנארניה..."

    "אמא?"...הן תולות בי מבט שואל.

    אריחי ריצפה מנומרים זורקים אותי קדימה ואחורה בזמן. פעם אני ילדה ואמא לצידי, פעם אני אמא ובנותיי לצידי, פעם אני ילדה ואמא?/בנותיי? לצידי...

    ------

    "גם אבנים מדברות", ככה אמרת לי אמא.

    ואת החלטת שאם אבנים יכולות לדבר, אז גם אני אוכל. לימדת אותי לדבר. גם עם האבנים וגם עליהן. היינו יושבות שעה ארוכה ומדברות עם האבנים שבאריחים. טוות לנו יחד את הסיפורים שלהן. היו שם כל כך הרבה פנים, כל כך הרבה סיפורים...

    לימים, יכתבו עליך בעלון הקיבוץ כתבה המספרת איך לימדת אותי ואת אחי הקטן לדבר. הכתבה נשאה את הכותרת : "בזכותה, גם אבנים תדברנה".

    ------

    אמא. שלוש שנים את כבר לא איתנו.

    אבל האבנים שלך ממשיכות לדבר אליי ולספר לי סיפורים.

    ואני מקשיבה להן וזוכרת אותך.

    יהי זכרך ברוך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/09 14:09:

      צטט: טימפי 2009-12-22 17:38:35


      איריס,

      את מרגשת, מרגשת, מרגשת!

      בחלק מן הבית יש לי עדיין אריחים כאלה ועכשיו צריך לצרף את התחביב הזה לחיפוש בעננים.

      אני, אגב, אוהב מאד אבנים מן הטבע ובמיוחד כאלה שאפשר למצוא בהן צורות. יום אחד שליתי מתוך ים סוף אבן ואחריה עוד אחת, כדי לזרוק ולעשות ספלאש, יחד עם הבן שלי. כדרכי, לא זרקתי את האבנים לפני שנתתי בהן מבט בוחן ועכשיו מקשטות את המרפסת שלי "אבן צוחקת" ו"אבן ראש דינוזאור" צריך לחשוב על לצלם ולשלוח.

       

       

      תודה נדב...תודה!

      אבנים, עננים, מחשבות לובשות ופושטות צורה בכל מיני דרכים..

       

        23/12/09 13:23:

      צטט: anaatti 2009-12-22 16:52:23


      יהי זיכרה ברוך....

       מאמינה בעוצמה השקטה שיש באבן,,

       הן נושמות אנרגיות חיים,,

        מופלאה אימך והסיפור מרגש *

       

       

      תודה ענת!

      אימי ז"ל מאוד חסרה לי! מלטפת את הזכרונות..

        23/12/09 13:04:

      צטט: ורד א. 2009-12-22 09:07:43


      כתבת מאד מרגש.

       

      תודה ורד!

       

        22/12/09 17:38:


      איריס,

      את מרגשת, מרגשת, מרגשת!

      בחלק מן הבית יש לי עדיין אריחים כאלה ועכשיו צריך לצרף את התחביב הזה לחיפוש בעננים.

      אני, אגב, אוהב מאד אבנים מן הטבע ובמיוחד כאלה שאפשר למצוא בהן צורות. יום אחד שליתי מתוך ים סוף אבן ואחריה עוד אחת, כדי לזרוק ולעשות ספלאש, יחד עם הבן שלי. כדרכי, לא זרקתי את האבנים לפני שנתתי בהן מבט בוחן ועכשיו מקשטות את המרפסת שלי "אבן צוחקת" ו"אבן ראש דינוזאור" צריך לחשוב על לצלם ולשלוח.

       

        22/12/09 16:52:


      יהי זיכרה ברוך....

       מאמינה בעוצמה השקטה שיש באבן,,

       הן נושמות אנרגיות חיים,,

        מופלאה אימך והסיפור מרגש *

       

        22/12/09 09:07:


      כתבת מאד מרגש.

       

        21/12/09 22:09:

      צטט: חנה ענת 2009-12-21 18:36:09


      זכרונות ילדות

      מרגשים ואהובים

      אבנים מספרות

      סיפור

      אהבתי לקרוא

      תודה על השיתוף

      ערב נפלא שיהיה לנו

      ענת

       תודה לך ענת!

       

       

        21/12/09 22:08:

      צטט: נויתי 2009-12-20 23:37:33

      פוסט יפהפה יש בו עומק והוא כתוב בכשרון רב.

       

       

      תודה לך נויתי!!

       

        21/12/09 22:08:

      צטט: מרדכי מאירצ'יק 2009-12-20 19:34:51

      מרגש ונהדר.

      בביתנו ישנן מרצפות מנומרות ועכשיו עליתי במיוחד לחדר השינה וראיתי ראש, חזה וגפיים קדמיות של כלבלב דובי ועגלגל.

      אני מתאר לעצמי שאוכל למצוא עוד דמויות.

      כל זה בזכות הפוסט על אימך ז"ל

      יהי זכרה ברוך.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

       

      בסוף יהפוך לך לשעשוע קבוע כמו בפינת הילד ב"ידיעות אחרונות" או "מעריב"... בנוסח: חפש את הדמות שנעלמה...

      תודה לך!

        21/12/09 22:06:

      צטט: סאלינה 2009-12-20 18:06:26

      איריס  היי,

      גם  לי  עדיין 

      אריחים  מנומרים  בחלק  מהבית..

      ואני  אוהבת  אותם  אפילו  יותר

      מהחלק  הלא מנומר...

      האמת  שלא  סיפרנו  עליהם  סיפורים

      אבל  אוהבת  להתבונן  בהם  ומידי

      פעם  גם  רואה  דמות  זו  או  אחרת..

      זכרונות  וגעגועים  הם  תמיד  יהיו

      חלק  מחיינו..

      תודה  על  השיתוף...  שבוע  טוב !  סאלינה

       

      שבוע טוב יקרה,

      אין לי ספק שגם את בין המתבוננים הרגישים!

      איריס

        21/12/09 22:06:

      צטט: דרך הרייקי 2009-12-20 17:45:05

      פוסט מרגש

      יהי זכרה ברוך.

      *

      נויה

       

      תודה יקרה!

        21/12/09 22:05:

      צטט: יגאל פישר 2009-12-20 16:50:13

      שכה יהיה לי טוב איריס - אני מוצא דמויות ופנים גם בקרמיקה אני קורא לזה האיש שבקיר...

       

      לבריאות ולהנאה!

        21/12/09 22:04:

      צטט: *יואל* 2009-12-20 12:15:05

      מאוד מרגש מה שכתבת פה על אימנו זיכרונה לברכה עברו להם שלוש שנים מאז שנפטרה וזה היה כאילו רק אתמול גם אני זוכר את הסיפורים על האבנים המתגלגלות אימא שלנו בטח כעת מספרת את הסיפורים האלו למעלה שם רחוק ברחבי היקום אנו פה למטה על פני היקום נזכור אותה כפי שהיתה אוהב אותך אחותי

       

       

      נשאר לנו רק לשים פתקים בכותל...
        21/12/09 22:03:

      צטט: ליריתוש 2009-12-20 11:41:29


      אמנם, אני יודעת את הסיפור, אך אני מתרגשת מחדש,

      אין כמו האמהות שלך ושלי, לביאות אמיתיות,

      תודה להן בכל עת על מה שאנחנו.

       

      אכן יקירתי!

      אין כמו האימהות שלנו..

      חיבוק גדול לך!

      איריס

        21/12/09 22:03:

      צטט: ashorer 2009-12-20 08:28:36


      נזכרתי ב- "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם..."

       

      וגם נזכרתי בילדותי שעה שאבי שיבדל לחיים טובים, היה מצביע על העננים ומגלה לי מה הם אומרים...

       

      להוריי עוד יש את המרצפות המנומרות...

       

      פוסט מרגש מאוד.

       

      אימך אשה חכמה ורגישה.

       

      יהי זכרה של אימך ז"ל ברוך!

       

      אבנים או עננים.. בהחלט ברור לי שגם אביך, יבדל לחיים טובים,  ניחן ברגישות רבה!

      תודה לך יקר!

        21/12/09 22:01:

      צטט: jewelman 2009-12-20 08:12:40

      וכבר אמר המשורר  'אבן מקיר תזעק'...

       

      תודה לך אבי!

        21/12/09 22:01:

      צטט: תכשיט 2009-12-20 06:55:39


      ריגשת אותי מאוד

      עוד לפני הקפה של הבוקר.

      יהי זכרה ברוך....

      (ומזמן לא דיברתי איתך....)

       

      תודה יקרה שלי!

        21/12/09 18:36:


      זכרונות ילדות

      מרגשים ואהובים

      אבנים מספרות

      סיפור

      אהבתי לקרוא

      תודה על השיתוף

      ערב נפלא שיהיה לנו

      ענת

        20/12/09 23:37:
      פוסט יפהפה יש בו עומק והוא כתוב בכשרון רב.
        20/12/09 19:34:

      מרגש ונהדר.

      בביתנו ישנן מרצפות מנומרות ועכשיו עליתי במיוחד לחדר השינה וראיתי ראש, חזה וגפיים קדמיות של כלבלב דובי ועגלגל.

      אני מתאר לעצמי שאוכל למצוא עוד דמויות.

      כל זה בזכות הפוסט על אימך ז"ל

      יהי זכרה ברוך.

      כל הברכות וכל הישועות,

      מרדכי.

        20/12/09 18:06:

      איריס  היי,

      גם  לי  עדיין 

      אריחים  מנומרים  בחלק  מהבית..

      ואני  אוהבת  אותם  אפילו  יותר

      מהחלק  הלא מנומר...

      האמת  שלא  סיפרנו  עליהם  סיפורים

      אבל  אוהבת  להתבונן  בהם  ומידי

      פעם  גם  רואה  דמות  זו  או  אחרת..

      זכרונות  וגעגועים  הם  תמיד  יהיו

      חלק  מחיינו..

      תודה  על  השיתוף...  שבוע  טוב !  סאלינה

        20/12/09 17:45:

      פוסט מרגש

      יהי זכרה ברוך.

      *

      נויה

        20/12/09 16:50:
      שכה יהיה לי טוב איריס - אני מוצא דמויות ופנים גם בקרמיקה אני קורא לזה האיש שבקיר...
        20/12/09 12:15:
      מאוד מרגש מה שכתבת פה על אימנו זיכרונה לברכה עברו להם שלוש שנים מאז שנפטרה וזה היה כאילו רק אתמול גם אני זוכר את הסיפורים על האבנים המתגלגלות אימא שלנו בטח כעת מספרת את הסיפורים האלו למעלה שם רחוק ברחבי היקום אנו פה למטה על פני היקום נזכור אותה כפי שהיתה אוהב אותך אחותי
        20/12/09 11:41:


      אמנם, אני יודעת את הסיפור, אך אני מתרגשת מחדש,

      אין כמו האמהות שלך ושלי, לביאות אמיתיות,

      תודה להן בכל עת על מה שאנחנו.

        20/12/09 08:28:


      נזכרתי ב- "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם..."

       

      וגם נזכרתי בילדותי שעה שאבי שיבדל לחיים טובים, היה מצביע על העננים ומגלה לי מה הם אומרים...

       

      להוריי עוד יש את המרצפות המנומרות...

       

      פוסט מרגש מאוד.

       

      אימך אשה חכמה ורגישה.

       

      יהי זכרה של אימך ז"ל ברוך!

        20/12/09 08:12:
      וכבר אמר המשורר  'אבן מקיר תזעק'...
        20/12/09 08:12:

      את מופלאה!
        20/12/09 06:55:


      ריגשת אותי מאוד

      עוד לפני הקפה של הבוקר.

      יהי זכרה ברוך....

      (ומזמן לא דיברתי איתך....)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין