כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קוכליאה - בלוג של מושתלת שתל שבלול

    נולדתי חירשת. כל חיי הרכבתי מכשירי שמיעה והייתי תלויה כמעט לחלוטין בקריאת שפתיים לצורך הבנת דיבור. עם השנים הידרדרה שמיעתי עד לאובדנה המוחלט בגיל 36. אובדן השמיעה לווה בסחרחורות וטינטונים קשים. לפתע מצאתי את עצמי קרוב לשנה שלמה כשאני חירשת לחלוטין. מנותקת.. בבועה משלי.
    על פניו החיים נמשכו כרגיל, אבל בפנים, סבלתי בשקט.
    באוגוסט 2008, קיבלתי מתנה מופלאה - שתל קוכליארי, שהעניקה לי שמיעה מחדש. שמיעה מדהימה שלא תיארתי לעצמי שאזכה בה אי פעם, שמיעה שמאפשרת לי להנות מקולות וצלילים שאת חלקם לא שמעתי לפני כן מעולם, ואת אלו המוכרים אני שומעת עכשיו באיכות שלא הכרתי קודם לכן! מתנה מופלאה זו שינתה את חיי לאין ערוך! פשוט אי אפשר לתאר את גודל המהפך שחוללה בחיי.
    באוקטובר 2009, הושתלתי באוזני השנייה, ושוב התחלתי את תהליך ההסתגלות לשתל קוכליארי ולמידה כיצד לשמוע איתו, והפעם, אני מגלה, התהליך הרבה יותר מורכב: אוזן שמאל צריכה ללמוד לשמוע עם השתל, וגם \"לתקשר\" עם אוזן ימין, המושתלת הותיקה יותר.. הפעם החוויה שונה לחלוטין.

    זו תקופה מדהימה של חיי. נפתחתי אל העולם, אני חשה שמחה ומלאת חיים כפי שלא הייתי קודם לכן. וזאת למרות הקשיים הלא מעטים הכרוכים בתהליך הלמידה וההסתגלות לשתלים.

    השתל הקוכליארי איפשר לי להשתחרר בצורה משמעותית מן הצורך להשקיע כל כך הרבה מאמץ כדי לקלוט כל כך מעט מידע מהסביבה באמצעות קריאת שפתיים... סוף סוף אני יכולה להיות נינוחה ורגועה יותר ולהנות מתקשורת קלה וטובה פי אלף מונים. אני יכולה להנות מהחיים!

    פצחתי בבלוג הזה במאי 2008 כדי לתאר את ההכנות לניתוח השתל, הבדיקות, הניתוח עצמו, המיפויים ואימוני השמיעה שבעקבותיו. ועם הזמן, התחלתי לתת ביטוי גם לתחושות, רגשות ומחשבות שאינם קשורים לשתל הקוכליארי.

    אתם מוזמנים לקחת חלק במסע האישי שלי.
    ברוכים הבאים!

    0

    עייפה

    13 תגובות   יום רביעי, 23/12/09, 17:00


    בימים אלה עיקר האנרגיות שלי מושקעות בהסתגלות לשמיעה עם השתל השני. הושתלתי באוקטובר. השתל החדש שלי בן חודשיים. כל שבוע אני מגיעה לשניידר לעשות "מיפוי" ולאחריו "אימון שמיעה".

    "איך זה?" שואלים אותי, "זה באמת שיפר לך את השמיעה?, זה באמת היה שווה את זה?", "אז עכשיו את שומעת כמו כולם"?,

    "זה באמת שונה לשמוע עם שני שתלים מאשר עם אחד בלבד?"

    "מה זה מיפוי?", "מה זה אימון שמיעה?", מה עושים בו?"

     

    ואני....עייפה. מותשת ברמות.

    כן, אני בהחלט כבר מרגישה את השיפור בשמיעה. רק שזה תהליך ארוך עד שאגיע לשמיעה יציבה פחות או יותר עם השתל. ואני רק בהתחלהת התהליך. אני מגלה שההסתגלות לשתל השני קשה לי הרבה יותר מאשר לשתל הראשון. אני צריכה גם ללמוד לשמוע עם החדש, וגם ללמוד לגשר בין שני השתלים. בינתיים הם לא מאוזנים ביניהם. פה ושם הם עושים לי קטעים של קנאת אחים, "הבכור" לא מפרגן ל"אח הקטן" שלו. אני צריכה להתמודד עם שמיעה ברעש. אני שומעת טוב יותר עכשיו, אבל גם רעש... בעבר, כשהרכבתי מכשירי שמיעה, הרעש היה מעין מקשה אחת עמומה ונסבלת. כיום, הרעש הוא מפגע רציני, שכולל בתוכו קולות וצלילים שונים, ולגמרי לא עמומים לעיתים קרובות... בתוך הרעש הגדול אני שומעת מצפירות אמבולנסים ועד רשרושי שקיות שיכולות להטריף אותי במיוחד שאני עייפה.

    המוח שלי לא יודע לסנן עדיין את הרעש או להתעלם ממנו.

    אני בתהליך של למידה איך לחיות איתו בשלום לצד הבנת הדיבור המצויינת ללא צורך בקריאת שפתיים שהרווחתי מהשתלים. אני לומדת להוריד ווליום שצריך, ואפילו להתנתק מהשתל שאפשר, מחפשת יחד עם הקלינאית איך לכוון את השתלים בצורה הטובה ביותר כך שהרעש יפריע כמה שפחות. לא פשוט אבל משתלם.

    בכל אופן, מזכירה לעצמי שבלעדי השתלים הייתי בעולם הדממה ומבודדת מהסביבה השומעת.

    החלופה הזו לא אופציה עבורי. ממילא יכולה לבחור בה גם שאני מושתלת, אבל רק שמתאים לי (כשרוצה לישון, להתרחץ או סתם להיות בשקט עם עצמי - אני מתנתקת מהשתלים).

    ועם העייפות בא חוסר ריכוז. קשה להתמקד בעבודה, במטלות יומיומיות פשוטות. ההצפה בגירויים שמיעתיים עד כדי חוסר יכולת להכיל לעיתים, היא מתישה בטירוף. צריך זמן והרבה מאוד סבלנות ואימוני שמיעה עד שאגיע למצב של שמיעה נוחה עם השתלים, שמפיקה מהם את המקסימום.

    כמה זמן זה יקח? תלוי בי. בינתיים מתקדמת יפה. בממוצע מדברים על שנה עד שהשמיעה פחות או יותר מתייצבת, ואחרי זה יש שינויים גם לאורך כל החיים, בעקבות שינויים במצב הגוף/בריאותי/נפשי וכו'.

    התעייפתי...

    להתראות בינתיים.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/12/09 06:36:


      אוהבת ומחבקת אותך

      לא פשוט אבל את גיבורה נהדרת

      נשיקות

        25/12/09 19:02:

      צטט: קוכליאה 2009-12-24 10:33:38

      חברים שלי,

       

      אין צורך לדאוג.

      אני בסה"כ כותבת ומספרת גם על הקשיים הכרוכים בתהליך השיקום שמיעה שלי. הרי אי אפשר שהכל יהיה ורוד כל הזמן, נכון? לקחתי על עצמי לתעד את התהליך, ולכן יש מקום גם להצלחות, וגם לקשיים. לגיטימי.

      גג קיטרתי קצת, פרקתי וממשיכה הלאה.

       

      תודה על הפירגון והתמיכה!

      המשך יום נפלא לכולכם!

       

      איריס

       

       

      איריסי, גם מי שיש לו רק שתל אחד מקטר, וגם מי שאין לו שתל בכלל... אז בעיני זה מאוד נכון להוציא את מה שבלב, לספר ולשתף.

      הבטן שלנו מיועדת לתפקידיה הביולוגיים, לא לאגירת רגשות עד להתפקע, שבסופו של דבר רק תגרום לנו נזק רב, פיזי ונפשי גם יחד.

      אז אל תשמרי בה, תשפכי, ובדרך גם תספקי מידע חשוב למי שצריך אותו, במקרה הזה אני, למצב בו אכן אלך על העניין בסופו של דבר.

      תודה.

        24/12/09 23:15:


      איריס - שאני שוחה בים - למדתי - מתי שעובר גל גדול עדיף להכניס את הראש לתוך המים, ולא לנסות  להתנגד לגל...

        

      אם עובר עליך גל של רעשים - מותר לך לעשות OFF לכמה דקות - ולא לנסות להלחם בגל...

         

      חופשה במדבר מומלצת כמובן, אבל החופשה נועדה לנפש - ולא לאוזנים, גם במדבר יש שפע של רעשים - אבל לי היה נעים לשמוע את הרוח שורקת לי באוזנים ובשתל...

       

      ובסוף יהיה: טובים השנים מין האחד...

       

       

        24/12/09 18:47:

      איריס יקרה, חזקי ואמצי והמון כוחות וחיבוק אמיץ (יעזור?)

      תודה ו*

      לאה

        24/12/09 12:59:
      מסיבות אחרות, בנסיבות חיים אחרות, אני מזדהה...
        24/12/09 10:33:

      חברים שלי,

       

      אין צורך לדאוג.

      אני בסה"כ כותבת ומספרת גם על הקשיים הכרוכים בתהליך השיקום שמיעה שלי. הרי אי אפשר שהכל יהיה ורוד כל הזמן, נכון? לקחתי על עצמי לתעד את התהליך, ולכן יש מקום גם להצלחות, וגם לקשיים. לגיטימי.

      גג קיטרתי קצת, פרקתי וממשיכה הלאה.

       

      תודה על הפירגון והתמיכה!

      המשך יום נפלא לכולכם!

       

      איריס

       

        24/12/09 08:35:

      נכנסתי ברגע שראיתי את כותרת הפוסט.

      קחי חופשה קצרה במדבר, או משהו כזה - "בורות לוץ" ליד בה"ד 1 ממלאים את המדבר פרחים בפברואר, או מכתש רמון שם הפריחה מקדימה בחורף גשום- כל מקום ששומעים בו את השקט...

      את צריכה מנוחה מציויליזציה

      שבת שלום

        23/12/09 23:25:

      הי איריס,

      היה לך יום רע?

      יאללה להתעודד.האח הגדול עוקב...
      חיבוק.

      Bionic Ear

        23/12/09 20:32:

      תהליכי הסתגלות הם מייגעים,

      מקדמים אותנו אבל נוטלים גם המון כוחות.

      פרגני לך,

      מנוחות, התנתקויות,

      והמון רכות וסבלנות לעצמך.

      את זכאית לזה.

      בחום ובהערכה לדרכך ולהתמודדות שלך,

      כרמל

        23/12/09 20:21:


      מצטרפת לאלו השולחים אותך למיטה.. צוחק

       

      אבל לא נראה לי שזה יעזור...

       

      פצצה שכמוך, בכל מקום רואים אותך.. לשון בחוץ

       

      וטוב שאת מספרת על זה....

       

      כך מתעניינים כמוני יכולים לדעת מה יכול לחכות לנו...

       

      ועל זה התודה.

       

      לילטוף.. קריצה

        23/12/09 18:19:


      מה יכולה להיות תגובה יותר מתאימה מזו של יואל?

      סבלנות והתמדה, ובסוף 'יהיה בסדר' .

        23/12/09 17:49:


      תנוחי יקירתי....

      כמו שאני מכירה אותך את הולכת

      עד הקצה...

      מעריצה אותך...

       

        23/12/09 17:47:
      איריס היקרה תמיד צריך לחפש כוחות ואנרגיות חדשות כדי להתחיל את היום הארוך מבחינת שמיעה אני חושב שלא מזיק מידי פעם לתת לאוזניים לנוח כדי להתחיל שוב כל התהליך הזה לא פשוט אבל רק את יודעת בעצמך מה שאת עוברת אחרים לא יבינו אני מבין לליבך מאוד אני יכול לתת לך חיבוק חם ואוהב סבלנות ועוד סבלנות היא מילת המפתח אוהב אותך יקרה בינתיים תנוחי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קוכליאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין