כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';
    0

    לבחור מהבטן, מתוך התרגשות ושמחה

    40 תגובות   יום חמישי, 23/9/10, 05:27

    http://cafe.themarker.com/image/1352386/

     

     

     

    לאחרונה מצאתי את עצמי מתלבטת בין שתי אפשרויות. זיהיתי שככל שזמן ההתלבטות מתמשך, אני מתרחקת עוד מיכולת ההכרעה. ניסיתי להרוויח זמן, מספקת תשובות מעורפלות למעורבים, מתוך תקווה שהמציאות תהפוך את אחת מהאפשרויות לבלתי אקטואלית. במילים אחרות, שאחד הצדדים יסגור בפני את האפשרות, כך שיחליטו בשבילי. זה לא קרה.


    ממש בסמוך לזמן הדד ליין, הזמן שבו אי אפשר יותר "למרוח" את עצמי ואת מי שסביבי, שיתפתי חברה, והיא אמרה בפשטות תעשי מה שבא לך. המשפט הפשוט וההגיוני הזה, אפשר לי ליצור מהפך פנימי ענק, ואולי לתת לי את המפתח האולטימטיבי להחלטות חיים מאושרות.

    עניתי לה, ולעצמי, שאני בעצם לא יודעת מה בא לי. תשובה מבהילה, אפילו מייאשת באותו רגע.

    הבטן, שיודעת את התשובות האינטואיטיביות הכי משמחות ואותנטיות בשבילי, איבדה בזמן ההתלבטות מכוחה. הדיון עבר להתנהל בראש, במושגים של מה פחות גרוע, איפה אני עלולה להפסיד יותר, ומה שהפך הכי משמעותי: מי מהמעורבים יפגע יותר מכל החלטה. הראש חיפש החלטה שתמזער נזקים. 

     

    הראש סקר איפה אחווה הכי פחות אשמה, אהיה הכי פחות "לא בסדר" תחושה שאני מנסה להימנע ממנה בכל מחיר. בסוג דיון שכזה, לא היה לי סיכוי להגיע להחלטה שפועלת מתוך המנוע הפנימי שלי, השמח, האוהב והסומך.


    הבנתי שאני פוגשת דפוס חיים של עצמי: בתוך יחסים מסוימים אני מתחילה לפעול מתוך מחויבות, ועוברת למוד החלטות שנעשה מתוך שיקולים שכליים. אז, אני מאבדת בהדרגה את החיבור לבטן, עם כל הנפלא שבה, עם היכולת להתרגש, לחיות את הדברים מתוך בחירה יום יומית של שמחה והתלהבות. כשתחושות הבטן נסגרות לטובת החלטות "נכונות", כאלה שיהיו להן פחות מחירים, הבטן מפסיקה להרגיש בכלל. כשנכנס קוד ההתנהלות הזה, היחסים מתחילים להידרדר במדרון כלפי מטה.


    היה לי קל לזהות את ההבדל, כי לרוב בחיים אני פועלת מתוך תחושות הבטן, מתוך הבנה שמה שטוב לי ומגיע מהחלטות של התרגשות, יהיה הכי נכון לכולם. מכירה את הרווחים הענקיים של התחושות האלה. תחושות קלות, זורמות, מאפשרות. הדדיות שנוצרת מתוך שמחה גדולה. כמי שמכירה מצויין את הקטבים האלה, יכולתי לזהות את ההבדל, ובעצם להעתיק תחושות שאני מכירה, גם לאזור בו הן לא נכחו.


    כשהבנתי, כבר הייתי בזמן בו הייתי אמורה לתת תשובות. ההחלטה הראשונה היתה שגם אם התשובה מתעכבת, מה שעלול לאכזב את שאר המעורבים, הרווח של העיכוב הפעם הוא לטובת העניין.

    אמרתי לעצמי שבין אם יקח שעה, שבוע או חודש, ההחלטות חייבות להגיע מהמקום הטוב והנכון בשבילי, שהוא בעצם זה שגם הכי נכון למי שסביבי.

    מחצית השעה הבאה היתה מאבק פנימי, בין הראש לבטן. חיפשתי את מרכז ההתרגשות שלי, זה שבבטן, שאני מכירה היטב, תוך שאני מעוררת ו"מעתיקה" את התחושות שאני מכירה, ממקומות וזמנים אחרים. 


    שאלתי מה באמת בא לי. התשובה קפצה בעיקשות לראש, שם היא נכחה כל השבועות שקדמו לזמן הזה. התעקשתי לזהות ניצוצות התרגשות בבטן, ולהגביר אותם.

    תחושות התשוקה והתלהבות באו והלכו, בכל פעם לפרקי זמן ארוכים יותר. חצי שעה אחר כך, הן היו נוכחות לגמרי. אז, לא היתה כל התלבטות, אלא תשובה ברורה ושמחה, שלוותה בהתרגשות אדירה.


    הבאתי את התשובות לשני האנשים להם הייתי אמורה לענות, לאחד אמרתי "כן" שמח ומתלהב, לשני אמרתי "לא" ברור ונוכח. שתי התשובות עברו בקבלה מלאה ואוהבת.

    האחר יודע לזהות וואקום של התלבטות שכלית ולחדור לתוכו, להשפיע עליו. החלטה כזו היא לא מתוך מקום נקי שלי, היא לא משמחת אף אחד, וכשהיא הופכת לדפוס פעולה מתמשך, אני סוגרת את כל העולם הרגשי.


    חזרתי לבחור בבטן, מזכירה לעצמי , מידי יום, את העוצמה והחוכמה הנהדרת שלה, והחיים נפלאים כך הרבה יותר. 

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/12/11 05:02:
      *
        27/4/11 16:46:

      הלוואי ותמיד היינו יכולים להחליט מהבטן.
      לנו בטוח היה הרבה יותר קל בחיים.
      אך איני בטוחה שלאחרים הקשורים
      בהחלטה גם יהיה קל וטוב.
      כתבת על דברים שמעסיקים גם אותי...

        12/1/11 22:24:
      וואוווווווווו
        17/11/10 09:30:
      הבטן טבור חיים.
        17/11/10 07:57:
      יפה לך
      האינדיאני שבבטן מכיר את דרכי ג'ונגל החיים במהות
      הרבה יותר טוב מההוא שבראש, שצריך ללוות ולא להוביל
      רק האינדיאני מסוגל להוביל למקדש החיים, שבלב הכאוס והג'ונגל
      לחיי ההתרגשות שבבטן
        14/10/10 11:58:
      כ"כ הזדהיתי עם הכתוב, ואת יודעת למה :)
        14/10/10 04:19:
      אך ורק מהבטן...וגם באם היא טעתה לה פה ושם...קורה..אך ממש לא משנה...:)
        11/10/10 17:39:
      יש משהו בבחירה הלא מודעת הזאת.
        8/10/10 13:28:
      אני קוראת לבטן... הקול הפנימי

      בכל דרך ובכל מצב
      קודם כל
      להיות נאמנים לעצמנו
        25/9/10 20:29:
      מזל"ט ובהצלחה , לא לוותר וללכת על זה
        25/9/10 20:13:
      האם מתווכחי ההגיון לא יודעים את התשובה הנכונה? יתכן.
      האם האינטואציה שלנו מחוברת למקור ידע עמוק יותר? כנראה.
      האם את מצליחה להעלות על פני את החיוך הזה, בכל פעם מחדש? בטוח.

        25/9/10 10:53:
      כמה שאת צודקת
      ואכן לי היה גם מקרה לפני שבוע ועמדתי בפני החלטה
      ללכת או ללכת וככל שהזמן התקרב הבטן שלי התהפכה
      לכל הכיוונים ובפרוש אמרה לי אל לא הולכת....
      וכך היה
      תודה וחג שמח
        25/9/10 09:27:
      כנראה שהשווי המשקל הרגשי שלנו בכל זאת נמצא בבטן. זו דרך שמתאימה לרבים מאתנו, השוללת את קבלת ההחלטה שנחשבת רציונלית, ולא בהכרח תמיד נכונה. לבטן יש שפה משלו, ודרך משלו לקבל החלטות שנסיון החיים שלי מעיד, שדוקא אז ההחלטות שקבלנו הם מהסוג שאנחנו לא ממש רוצים להתחרט עליהם.

      אבל איך את מחליטה מיכל, לך אין בכלל בטן חחחח
        25/9/10 06:08:

      צטט: Mira Travel 2010-09-25 05:31:00

      אין על הבטן

      איזה הסכמה גורפת וכייפית

      תודה מירה, אחלה יום

       

        25/9/10 05:31:
      אין על הבטן
        25/9/10 05:15:

      צטט: דאז 2010-09-24 20:01:17

      תשמרי על הבטן. בשבע עיניים ובחורמה!

      זו היא ששומרת עלי

      עם החוכמה הנהדרת שלה

      תודה  דאז

       

        25/9/10 05:14:

      צטט: ביטונה 2010-09-24 12:39:45

      השבוע היתה לי התלבטות קשה כזו.

      -

      בחרתי את הבטן--------בדקה ה-90.

      -

      למען האמת אני לא בטוחה שעשיתי בחירה נכונה.

      -

      אבל אצלי הדקה ה-90 --------באמת הייתה ---------הדקה ה-90.

      -

      לא היה זמן למשוך.

      -

      אבל למדתי לקבל שגם אם טעיתי-אז זה המצב-ויש רגע חדש שבו מה שנבחר נבחר

      -

      ולא ניתן לשינוי.-וגם את זה בטן למדה לקבל.

      -

      פוסט נהדר.

      -

      חנה

       

      תודה חנה


      מהמרת שזו תתברר כבחירה מאד נכונה


      ספרי לי


      חג נהדר שיהיה עלינו

        25/9/10 05:12:

      צטט: אי.שון 2010-09-24 08:38:29

      רק מהבטן

      איזה כייף, אני רואה שכל מי שעם אנרגיות אש מזדהה

      הבטן שלי מזמינה תמונת פרופיל דחופה

       

        25/9/10 05:11:

      צטט: מור אוהבת אנשים 2010-09-24 06:32:11

      כמה יש לבטן לומר,באמת כדאי להקשיב לקולות הבטן.יש לי המלצה קטנה לספר, קוראים לו "חכמת הקישקע" והא מדבר בין השאר על האיטליגנציה של מערכת העיכול שלנו. תודה מיכל, זה פוסט חיוני וחשוב.שבת שלום

       

      היי מור


      תודה על ההמלצה, אחפש


      עשיתי לפני זמן כתבה על שיטת בויסן, שיטת טיפול שעובדת על זיהוי קולות הבטן, הפיזיים, ממש הפיזיים, הקרקורים וכל זה, יש להם הרבה משמעות טיפולית מסתבר


      חג נהדר שיהיה

        25/9/10 05:09:

      צטט: מלכוד22 2010-09-24 03:11:32

      רואים שאשה כתבה את הפוסט.... אצל גברים זה לא עובד ככה.

      שמתי תמונה, ליתר בטחון, שיראו שאני אישה

      אצל גברים זה לדעתי עובד ככה אפילו יותר

      חג שמח מילכי, ותודה))

       

        25/9/10 05:07:

      צטט: אורן אלדור 2010-09-24 01:44:47

      איזה יופי של פוסט!
      רלוונטי ביותר באופן פרטי (כפי שאת יודעת) וגם כללי
      שתהיה שנה של החלטות מרגשות ו"בטניות"
      מקווה שנתראה בקרוב
      אורן

      אורני

      איך אתה מאתר אותי כל כך מהר מהמרחקים שאתה נמצא בהם,

      כן, בטן זו אנרגיה של אש, ולך יש הרבה ממנה

      ממש מקווה שבקרוב, היה לגמרי לא ממצה הביקור הקצר הזה בארץ

      נשיקות יקירי

       

        25/9/10 05:06:

      צטט: א ח א ב 2010-09-23 21:57:02

      ככל שעובר הזמן - ה"בטן" משתכללת

       

       

      זה נכון, אחרי שמגלים אותה מחדש רוצים רק עוד ועוד מזה


      אבל אני רואה יותר ויותר אנשים שעם הזמן מאבדים את ההקשבה אליה לגמרי


      ואז זה קצת עצוב


      תודה אחאב

        25/9/10 05:04:

      צטט: אסנת גזית 2010-09-23 19:40:43

      זה פוסט חשוב, אחותי, את עוזרת פה הרבה... לי בטח
      נשיקות, אוהבת אותך המון המון ושתהיה שנה - איך שבא לך!

      איך שבא לי זה הדבר הכי נפלא שאפשר לאחל

      וואוו וואוו, כמה דברים נפלאים בא לי

      אוהבת אותך

       

        25/9/10 05:03:

      צטט: תמר קפואנו 2010-09-23 09:46:04

      איזה כיפ! ועוד יותר (כיפ כפול - כפיים?:)), כשאת משתפת בכזו פתיחות ומעוררת השראה מופלאה! :)

       

      תודה יקרה, התגעגעגתי ביותר

        25/9/10 05:01:

      צטט: יפעת פלד 2010-09-23 09:05:34

      כשאני מזהה את זה קורה אני בוחרת להניח לנושא (ואת יודעת כמה אני אוהבת להתעסק בפרטים) ונותנת לתת-מודע להציף אותי מעלה. אחרי שבוע הכל ברור.

      אל תאבדי את הבטן. היא כזו יפה :)

      נשיקות מכאן אהובה.

      לפעמים זה לאבד שבוע, שאפשר לעשות בו דברים הרבה יותר שווים מלהתלבט

      שומרת על הבטן, ותודה אהובה

       

        25/9/10 05:00:

      צטט: Danniell 2010-09-23 08:02:21

      הפשטות קיימת.

      שם, למטה, בשקט.

      מתחת לכל מה שהתרגלנו להערים מעליה.

      מחכה תמיד שנשוב לשים לב אליה.

      היא מאוד עדינה, היא לא תצעק.

      אבל אם נשארים בשקט, שומעים את קולה הצלול והמרגיע.

      (סתירות המחשבה לא פוגעות בה).

      יפה מה שכתבת.

      ונכון.

       

      יו דניאל, שנים שלא


      אתה עוד כאן, איזה כייף


      תודה על ההשלמות הנהדרות שאתה מביא לי תמיד


      חג נפלא שיהיה

        25/9/10 04:58:

      צטט: מאגיה 2010-09-23 07:05:14

      הוויכוח העצמי מרחיק
      את הידיעה.
      בהצלחה

      ולפחות בשבילי מה שכתוב בפוסט הוא התשובה הניצחת לוויכוח הזה

      תודה מאגיה

       

        24/9/10 20:01:
      תשמרי על הבטן. בשבע עיניים ובחורמה!
        24/9/10 12:39:

      השבוע היתה לי התלבטות קשה כזו.

      -

      בחרתי את הבטן--------בדקה ה-90.

      -

      למען האמת אני לא בטוחה שעשיתי בחירה נכונה.

      -

      אבל אצלי הדקה ה-90 --------באמת הייתה ---------הדקה ה-90.

      -

      לא היה זמן למשוך.

      -

      אבל למדתי לקבל שגם אם טעיתי-אז זה המצב-ויש רגע חדש שבו מה שנבחר נבחר

      -

      ולא ניתן לשינוי.-וגם את זה בטן למדה לקבל.

      -

      פוסט נהדר.

      -

      חנה

       

        24/9/10 08:38:
      רק מהבטן
      כמה יש לבטן לומר,באמת כדאי להקשיב לקולות הבטן.יש לי המלצה קטנה לספר, קוראים לו "חכמת הקישקע" והא מדבר בין השאר על האיטליגנציה של מערכת העיכול שלנו. תודה מיכל, זה פוסט חיוני וחשוב.שבת שלום
        24/9/10 03:11:
      רואים שאשה כתבה את הפוסט.... אצל גברים זה לא עובד ככה.
        24/9/10 01:44:
      איזה יופי של פוסט!
      רלוונטי ביותר באופן פרטי (כפי שאת יודעת) וגם כללי
      שתהיה שנה של החלטות מרגשות ו"בטניות"
      מקווה שנתראה בקרוב
      אורן
        23/9/10 21:57:
      ככל שעובר הזמן - ה"בטן" משתכללת
        23/9/10 19:40:
      זה פוסט חשוב, אחותי, את עוזרת פה הרבה... לי בטח
      נשיקות, אוהבת אותך המון המון ושתהיה שנה - איך שבא לך!
        23/9/10 09:46:
      איזה כיפ! ועוד יותר (כיפ כפול - כפיים?:)), כשאת משתפת בכזו פתיחות ומעוררת השראה מופלאה! :)
        23/9/10 09:05:
      כשאני מזהה את זה קורה אני בוחרת להניח לנושא (ואת יודעת כמה אני אוהבת להתעסק בפרטים) ונותנת לתת-מודע להציף אותי מעלה. אחרי שבוע הכל ברור.

      אל תאבדי את הבטן. היא כזו יפה :)

      נשיקות מכאן אהובה.
        23/9/10 08:02:

      הפשטות קיימת.

      שם, למטה, בשקט.

      מתחת לכל מה שהתרגלנו להערים מעליה.

      מחכה תמיד שנשוב לשים לב אליה.

      היא מאוד עדינה, היא לא תצעק.

      אבל אם נשארים בשקט, שומעים את קולה הצלול והמרגיע.

      (סתירות המחשבה לא פוגעות בה).

      יפה מה שכתבת.

      ונכון.

        23/9/10 07:05:
      הוויכוח העצמי מרחיק
      את הידיעה.
      בהצלחה